יד יערי יום יום

חיילת עם חיוך ואקורדיון, 1950 באמצעות גלויות הברכה לשנה טובה שהופקו ונשלחו במשך השנים, אפשר ללמוד רבות על הלכי הרוח והתקופה. הן היו סיסמוגראף נאמן למגוון הדעות והמגמות שמאפיינות את החברה הישראלית על הסקטורים שבה, על זרמיה ופלגיה. סך האגרות לשנה טובה הן סך החברה הישראלית. משלוח גלויות  ברכה לשנה חדשה אינו פטנט שלנו. הוא מורשת רבת שנים מעמים שונים. מקורו המודרני במנהג הנוצרים בימי "ואלנטין הקדוש" הנחוג ב-14 בפברואר. אך יש סימוכין לכך שעוד בעולם הקדום בתקופת הפרסים ובין הרומאים היה נוהג של משלוח מתנות וברכות לשנה החדשה.  בעם היהודי השתרש המנהג בסוף המאה הי"ט ובעיקר עם התפתחות משלוחי הדואר בין הארצות והיבשות. מגיני יחיעם במכנסיים קצרים בארץ ישראל השתרש המנהג בעיקר עם בוא העליות של שנות העשרים-שלושים של המאה העשרים. לפני קום המדינה ובתקופה הראשונה לייסודה היה ה"פרויקט הציוני והחלוצי" לנרטיב מעודף על שולחי הברכות. דמות החלוץ, ההתיישבות העובדת, מקצועות מעודפים, ייסודם של ערים וישובים במרחבי הארץ, פרחי ארצנו מול אתרים היסטוריים היו חלק נכבד מהרפרטואר ...

המלחמה הייתה תמיד זרז לפרץ של אומנות פטריוטית או למחאה גדולה כנגדה. ההיסטוריה בנויה מיצירות אומנות שיצאו כנגד המלחמות ובעקבותיהן.  ספרד סיפקה לאנושות שתיים מיצירות המחאה האנטי מלחמתיות המרשימות ביותר. "השלושה במאי 1808 של פרנסיסקו דה גויה המתארת הוצאה להורג של אזרחים ספרדיים  ע"י חיילים צרפתיים. השנייה היא  "הגוארניקה" של פבלו פיקאסו שצוירה בעקבות השמדתו של הכפר הבאסקי "גוארניקה" באפריל 1937 ע"י מטוסי קרב גרמניים בפיקודו של הרמן גרינג במלחמת האזרחים בספרד. פיקאסו הושפע ללא ספק מגויה. המשותף בין שתי היצירות היא האזרחים המתוארים  בהן שתמיד משלמים את המחיר הכבד ביותר. "הגוארניקה"  נהפכה עד מהרה לאחד מסמלי ההרס והאובדן. מספרת אנטונינה וולנטין בספרה "פיקאסו":  (ספריית פועלים. 1958. תרגום מצרפתית צבי ארד)  "שמועה הייתה מהלכת בצרפת הכבושה, כי אוטו אבץ בכבודו ובעצמו, פרופסור לציור לשעבר ושגרירו של היטלר בפריס, בא לבקרו, נתחלחל מן הצינה שעמדה באטלייה והציע לו מתנת פחם. פיקאסו דחה את המתנה. מספרים גם, כי אבץ נתעכב לפני תצ...

את הצלם מתי חלילי מקיבוץ משמר העמק אני מכיר שנים.   לכן שמחתי לקבל ממנו בדואר שי מיוחד לחג הפסח, את ספר צילומיו החדש הנושא את השם "למראית עין".   לא כול יום מוציאים לאור ספר של צילום אומנותי. זו עבודה קשה, של אוצרות ובחירה מוקפדת מאלפי תמונות. המדיה הדיגיטאלית יוצרת ל"מראית עין" אפשרות קלה לצילום. אפשרות זולה בה התוצאה המצולמת נראית מיידית על מסך המצלמה. קלות זו מטעה. לעתים דווקא היא יוצרת קושי. התמונות לספר נבחרו ממצלמתו הדיגיטאלית. האמן מעיד על עצמו: "הלם העתיד חוויתי בהגיע הצילום הדיגיטלי. הצילום הדיגיטלי, אחר, שונה, יש ללמדו ולהתחיל שוב ולשלבו עם דמיוני הפורח" . את הדיון על ספרו של מתי מן הראוי לחלק לשניים. הספר עצמו המודפס אף הוא כמו תצלומיו במדיה דיגיטלית. והתייחסות לצילומים עצמם. לגבי הספר יש בו לדעתי כמה בעיות . ברמה האינפורמטיבית. אין בו אינפורמציה על היכן ומתי הופק הספר. מי המעצב והגרפיקאי של הספר.   באיזו שנה הוא יצא לאור . מי עזר ותמך. באיזו הוצאה הוא הוצא לאור. אין בספר קורות חיים של האמן, אין בו שום מידע   על היוצר מלבד יצירותיו. חס...

סמל הפלמ"ח, הכי קרוב לקולקטיב הקיבוצי תלמים ומגדל מים, בתים ועצים. סמלים אופייניים לקיבוץ  ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גרפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים. הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גרפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה...

לכבוד חג השבועות, על יצירתו של יחזקאל קמחי ז"ל (1918-1994). מגילת רות – קבלת השונה והאחר. כאשר אני נזכר ביחזקאל קמחי הצייר, עולה לנגד עיני ספרו המאויר "מגילת רות" (ספרית פועלים , המדור לאמנות – 1962). מה מתקשר יותר עם חג השבועות מאשר קריאה במגילת רות ? (1)    יחזקאל קמחי אהב את השיבולים, את השדות ואת טנא החג המלא בכל טוב משפעת הארץ. עטיפת הספר "רות", יחזקאל קמחי, הוצאת ספריית פועלים, 1962 שנות החמישים-שישים של המאה שעברה, היו שנות קציר השעורים של קמחי. הוא הרבה באיורים וציורים בהם מוטיב מרכזי הוא חג הביכורים. לכבוד ראש השנה תש"ך הוציאה ספרית פועלים (באותה עת יחזקאל קמחי היה הגרפיקאי- מאייר שלה), אוגדן ברכה שבתוכו מקבץ של 5 ציורים בשחור לבן סביב נושא חג הביכורים (הציורים מהשנים 1956-1957). בהשפעת איוריו למגילת רות מצייר קמחי בשנות השישים של המאה העשרים את גלויות השנה טובה של קיבוצו יקום.  אני מביט באיוריו של קמחי שנעשו לפני חמישים שנה ומנסה באמצעותם לפענח את "חידת יחזקאל". מי שמכיר את ההיסטוריה האישית של קמחי מבין שהיהודי שבו...

נועם רבינוביץ, מפת דרכים מתוך הקטלוג "שש מעלות וחצי מתחת לאופק", איננו שם צופן של ספר בלשים מצליח, אלא שמה של תערוכתו החדשה של נועם רבינוביץ'.  השם שנתן נועם לתערוכתו העכשווית המתקיימת במשכן לאמנות בעין חרוד (1) מתאים ביותר לנועם. שם מדעי המגדיר את מצב השמש בשעת שקיעתה.  ראיתי את התערוכה והתרשמתי ממנה. התערוכה היא אוסף של מפות אישיות המתעדות בין היתר  התבוננות רבת שנים בוואדי קטן החוצה את הפרדס של בית השיטה. ואדי שדווקא בגלל אי מיוחדותו, "חריץ קטן" של 350 מטר    אומץ ע"י נועם כמקור להשראה, ללמידה והתבוננות פנימית. מעבדת היצירה הפרטית שלו. מקום שגם שותלים בו עצים מעת לעת. המפות שבתערוכה מוצגות כסרט ארוך עליו מתוחים כתווי פרטיטורה  קווי האורך של מפותיו ועליהם סיפור בלשי מרתק שאין לו התחלה ואין לו סוף. סיפור נטול סיפור המלא בדימויים , חלקם כמו סיפורי ילדות מפחידים על שבטים נידחים וחיות שוחרות טרף. חלקם דימויים בוטניים וזואולוגיים  הלקוחים כאילו מספריו של מרגולין.  מפות ציוריו של נועם, עשויות בטכניקה של  גרפיט, דיו, צבעי מים ועפרונו...