דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך 2012

מאיר דרום – צילומים מארץ סין – תערוכת צילום באולם המופעים בעין השופט.

את שמו של מאיר דרום מקיבוץ אילון (כיום תושב הורה במשמר העמק)   אני מכיר מתקופת היותו צלם ב"השבוע" (שבועון הקבה"א) בראשית שנות ה – 80. את השידוך בין מאיר דרום ו"השבוע" ערכה מרים עין דור ז"ל שהייתה מעורכות העיתון.  כאשר   הוזמנתי לראות את תערוכתו החדשה באכסדרת אולם המופעים של המועצה האזורית מגידו בקיבוץ עין השופט , נעניתי ברצון.   מאיר הוא מסוג האמנים "חסרי המרפקים" שנשארו באלמוניותם בעיקר בגלל עודף צניעותם, ולא בהכרח מסיבות מקצועיות.   אומנים כאלה תמיד מסקרנים אותי. ישנה פריפריה שלמה של יוצרים חברי קיבוץ שהנסיבות השכיחו אותם מציבור שוחרי האמנות, והם נעלמו מהשיח האומנותי הקיבוצי והישראלי.   אולם המופעים האזורי שבעין השופט הוא נכס תרבותי שלא יסולא בפז.   טוב עשו אנשי התרבות של המועצה האזורית מגידו   שניצלו את חלל הכניסה לאולם המופעים לשם תצוגות אומנותיות. לצערי חלל התערוכה המרווח יחסית איננו מתאים להיות גלריה. החלל לא מכבד את המציגים בו. קירותיו, עשויים מגרניט חומה הבולעת את תמונות התערוכה ומשרה עליהם קדרות.   בקדמת הקירות מונחים כיסאות וש

שם מלחמה משתוללת, כאן שותלים ורוקדים.

אליק מישורי הוא היסטוריון אומנות וחוקר תרבות ישראל. כשכזה הוא אצר לאחרונה  בפרוזדורי האוניברסיטה הפתוחה ברעננה, תערוכה אינטימית , לא גדולה בממדיה אך רחבה  ומרגשת בתכניה ובאופן הגשתה לציבור. אליק מישורי הפגיש בתערוכתו שלושה אמנים: אריה אלואיל (1967-1901) פאול קונרד הניך (1977-1907) ואורי (קוך) כוכבא (2001-1910).  שנים מוכרים יותר והשלישי, אורי כוכבא אלמוני יחסית. המכנה המשותף לשלושתם, טכניקת הדפס הלינול וחיתוכי העץ.  קיים מכנה משותף נוסף, השפעתו של אמן חיתוכי העץ והלינול, הבלגי פרנץ מסארל (1972-1889) על עבודתם. סדרות ההדפסים של מסארל המהווים סיפורים מאוירים בפני עצמם הוו אף הם מודל ללמידה.  כותב מישורי בקטלוג המרשים הנלווה לתערוכה: " בתערוכה יוכלו הצופים להתרשם משלוש פרשנויות ייחודיות על תמת החלוץ. פרשנויות שנוצרו במדיום אינטימי ומינימליסטי, לכאורה נטול היבטים הרואיים, המתמקד דווקא בהיבטים אינדיבידואליים, המובעים באופן מושך לב, בפשטות ביצוע ובוירטואוזיות אומנותית. בין השורות של נרטיב החלוץ מסתמנת מסכת החיים הארץ ישראלית. יותר משבעים שנה חלפו מאז נוצרו פרשנויות אלה, והן מ

שי לילדנו

תיאטרון אמיתי, זה שבא מהחוץ אל הקיבוץ, ראיתי לראשונה בגיל שמונה לערך. מתי שהוא בראשית שנות החמישים. לעת ערב כינסו אותנו הילדים עם הוריהם על פיסת דשא בינות לצריפי המגורים. על מרפסת אחד הצריפים הוקמה במה קטנה עם פרגוד של ממש. מסך שהעלים את השחקנים לפני פתיחת ההצגה. הירח שט לו בשמי ערב כחולים, הס הושלך בקהל. רחש התרגשות של טרם הצגה... פרוז'קטור האיר את הבמה. המסך הורם לקול צהלת הילדים.  לפתע ללא התרעה מוקדמת מופיעה השחקנית הראשית "הבובה זיוה". תיאטרון הבובות של "הונזו" הוא דוד בן שלום שכננו מגבעת חיים (שלפני הפילוג) הגיע לקיבוץ.  אינני זוכר מה היה תוכן ההצגה. מה שנשאר לי בזיכרון זה הקסם וההתרגשות הבלתי מוסברת של אווירת ההצגה. בובות שמתנועעות ומדברות בלשון בני אדם. ממש פלאי פלאים. נפלא מבינתי כיצד זז הפה, וכיצד מתנועעות הידיים והרגליים. בובות שזזות כך מעצמן , פלא שכזה אפילו באמריקה אין... נזכרתי בכל אלה בזמן ביקורי באגף תיאטרון הבובות בתערוכתה המרגשת באוצרות של עינת אמיתי, "שי לילדנו" במשכן לאמנות בעין חרוד. התברר שתיאטרוני בובות "לכבוד ילדי

נתינה שכל כולה קבלה

"בין כסה לעשור" הוחלט בהנהלת "חבצלת" לקיים יום התנדבות    של פעילי הארגון, למען הקהילה. יעד המטרה שנבחר התפצל לשניים: קן "השומר הצעיר" בבאר שבע ובית ספר אזורי בכפר בדואי בין באר שבע לדימונה בשם קסר אל- ור. בשני מקומות אלו המטרה הייתה לשפר את חזות המקום. הנסיעה דרומה תמיד נושאת עמה את טעם המרחק, למרות כביש    - 6 המקצר זמנים באופן משמעותי. הגענו בשעות הבוקר אל אנדרטת חטיבת "יפתח" המוצבת בין קיבוץ בית קמה לקיבוץ שובל.    את האנדרטה תכנן ידידנו הטוב,    אדריכל-   חיליק ערד   מקיבוץ סער. אחרי כוס קפה מהביל, וסנדוויצ'ים של בוקר, הציב בפנינו    מפקד המבצע    מנכ"ל "חבצלת"   איתמר שוויקה   את דרכי הפעולה.   אני התנדבתי לפעולה    בפזורה הבדואית בבית ספר אזורי השוכן בבתים טרומיים צנועים , הדורשים שיפור מיידי של חזותם. למעלה משלושים עובדי ופעילי "חבצלת"    התנדבו לצבוע ולשתול, לגרף ולעדור, כמנהג ימים ימימה. בדרך אל בית הספר האזורי בין הדיונות וגבעות החול הצחיחים שוכנת הפזורה הבדואית בספק כפרים , ספק מחנות אוהלים ופ

יובל דניאלי - יוצר, אמן וארכיונאי.

רכז חטיבת אומני התנועה הקיבוצית בארכיון השומר הצעיר.  אוצר אוספי הארכיון.  חוקר תולדות האומנות הקיבוצית לדורותיה.  שותף לכתיבה של ספרים ומאמרים בנושאי התרבות ואומנות הקיבוצית והישראלית.

"מודעה למועד" - אוסף כרזות חג בקיבוץ רמת יוחנן.

לוח המודעות הקיבוצי" נהפך כבר מזמן לנכס אינפורמטיבי - תרבותי. כאשר אני בא לביקור בקיבוץ אני מוצא עצמי מעיין בלוח המודעות הממוקם בכניסה לחדר האוכל . לעתים טיבה האסטטי של המודעה מעיד לא מעט על הקיבוץ עצמו. אישית פיתחתי יחס אוהד לכרזות ולמודעות המלוות את אירועי הקיבוץ .   לכן, שמחתי לקבל ספר מהודר, מרשים בצורתו ובתכניו מקיבוץ רמת יוחנן .    " מודעה למועד" שמו. הספר אוסף כרזות חג ברמת יוחנן שצייר וכתב   ירמיהו     בן צבי   ( ירמי בפי חבריו), בן וחבר הקיבוץ .  דפדפתי במודעות החגים והמועדים המאוירים המופיעים בספר וחשתי שמתוכם צפים ועולים חוטי קשר מוכרים. חוטים עמומים , הד רחוק , מהתרחשות אומנותית מקדמת דנן. התחלתי לפשפש בנבכי העבר, לנסות לפענח מהיכן בא אותו הד     שכה מסקרן אותי .     זכרתי שבקיבוצו של ירמי בן צבי חי ופעל אמן קרמיקה שאריחי הקרמיקה שלו מעטרים את חדר האוכל של הקיבוץ. מדובר כמובן בלוזר, הוא   אלעזר הלבני   ז"ל .    חשתי בדבר מה משותף ביניהם , דרך העמדת הדמויות נראתה לי משותפת     לשני היוצרים חברי אותו הקיבוץ (ירמי מעיד על עצמו כמי שהושפע מיציר

"מתנוסס הנס על תורן" – על דגלי השומר הצעיר במלאות מאה שנים לתנועה

שיר תנועתי:            דגל אדום הוא דגלנו           חזק ואמץ זאת סיסמתנו           קדימה השומר           השומר הצעיר דגל קן השומר הצעיר במשמר העמק - 1952 בארכיון השומר הצעיר בגבעת חביבה אצור אוסף של 700 דגלים תנועתיים המגוללים בתוכם את סיפורה של תנועת השומר הצעיר לאורך שנותיה. הדגלים הגיעו אלינו מכל קצוות עולם וארץ. דגלים הנושאים עימם ביטויים גראפיים מעניינים וסיפורים מרגשים  ומרתקים המבטאים את רוח התנועה. רשימה זו באה לספר את סיפור הדגל התנועתי ומשמעותו , במלאת מאה שנים לתנועה.                                                                                         *** הדגלים מלווים אותי מילדות.  בשירים, בחגים ובמצעדים. בחיי הקיבוץ ובחיי התנועה.   הדגל נצרב  בתודעתי עם טקסים ומעמדים ממלכתיים.  מגדל המים של קיבוצי שימש יותר כתורן תמיר להנפת דגלים בימי חג ומועד מאשר מאגר מים ליום סגריר. כאשר התנופפו הדגלים (דגל הלאום ודגל המעמד) על ראש המגדל ידענו שיום חג או אירוע משמעותי בחיי הקיבוץ והאומה. הדגל נשא עמו חגיגיות, טקסיות והבדלה בין חול למועד.  הש