דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך ספטמבר, 2017

לבנות ולהיבנות בה

חג סוכות מתאפיין בארעיות מבניו. הסוכה אינה מבנה של קבע אלא מבנה זמני בר חלוף  הבא להזכיר לכולנו את עברנו המדברי-היסטורי מזמן יציאת בני ישראל ממצרים, שבו הנוודות הייתה לתופעת קבע לאורך ארבעים שנה. כאשר הגיעו החלוצים לא"י בראשית המאה העשרים גם הם בנו לעצמם מבנים זמניים בצורת אוהלים וצריפים, עד שהגיע הזמן המתאים להתיישבות של קבע ועמו הגיע גם זמן תכנון הנקודה ובמסגרתה מבני קבע בחזקת סוף לנדודים. הסוכנות היהודית שהייתה הגוף המיישב והמתכנן, בנתה בקיבוצים הראשונים בהתאם לאג'נדה היישובית שהטילה ספק ביכולת הקיבוצים להיות גוף אידיאולוגי חי הנושא את עצמו ואת קיומו. עם הזמן כאשר המוסדות המיישבים נוכחו כי הקיבוצים אינם אפיזודה חולפת של חולמים, הוחלט על מיסוד התכנון וראייה רבת שנים שלו. בשנת 1943 מקים אחד המגשימים הקיבוצניקים  הגדולים, ישראל פיינמסר (מזרע), את המחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי. פיינמסר מזמין את האדריכל שמואל מסטצ'קין (1908-2004) חניך הבאוהאוס, להיות לאדריכל ראשי במחלקה הטכנית הצעירה כדי לבנות בתים של קבע, בתים של ממש. בשנות החמישים מזמין פיינמסר שני צעירים שאפתניים

אופוריה מלא המשכן

"אופוריה" –  6 ימים ועוד 50 שנה. אוצר ראשי: יניב שפירא. במסגרתה מוצגות חמש תערוכות: 50 ל – 1967 אומנות שעת מלחמה. אוצרת: דנה אריאלי ז'יל קארון: טביעת עין. אוצרת: מיקאלה זיס גיא ברילר: ההרצלים החדשים והסטודיו של אבן השתיה. אוצר: אלעד ירון שוקה גלוטמן: המון שנים טובות – חדר זיכרון. אוצר: טל גלפר דני לביא: 50 שנה, אותה מנגינה. אוצר: יניב שפירא. התערוכה  תנעל בסוף אוקטובר – 2017. - חשיבותה של התערוכה "אופוריה" במשכן לאומנות בעין חרוד  בשאלות שהיא מציבה ובמראה שהיא מעמידה בפני המתבונן בה, ולא פחות חשוב בעצם נוכחותה.  היא באה למלא חלל שנפער במציאות המוזיאלית הישראלית  המרכזית של התעלמות כמעט מוחלטת מתוצאות המלחמה והכיבוש במלאת חמישים שנה "למלחמת ששת הימים". אוצר המשכן ראה בעריכתה של תערוכה כזו במציאות הישראלית העכשווית אתגר משמעותי הנושא עמו אמירה אומנותית, חברתית ופוליטית ברורה שאת תוצאותיה, מחיריה וצלקותיה אנחנו נושאים גם כיום. אין סמלי יותר מאשר החלטתו של יניב שפירא להציג תערוכת נושא רבת היקף שכזו במלא חללי התצוגה של המשכן.  ינ

"משכפלים"

סדנה פעילה לבניית תבניות מגומי עם האמנית: נאן סמית 20-21.12.2017  בין 9:00-16:00 במרכז האמנות המשותף גבעת חביבה בימינו כולנו מתרגשים מהדפסות בתלת ממד (D3) המעתיקה חפצים ותבניות של צורות גאומטריות ומעשה ידי אדם. התפיסה הקראמית העוסקת בשכפול בחומר כוללת בתוכה למידת טכניקות ביציקות ותבניות בטקסטורות מגוונות בחומר.  לפני כ-400 שנה התפתחו שריפות הביסק; לא רחק היום בו הבינו כי ניתן להשתמש בכלים כתבניות לחיצה.  כאשר גילו את הגבס כחומר לתבניות יציקה התאפשר דיוק רב יותר בתבניות מורכבות הבנויות ממספר רב של חלקים שלא התאפשר בתבניות מחומר.  השלב הבא שהגיע היה: תבניות מגומי וכאן אנחנו נפגשים חומרים כמו גומי כמו לטקס, סיליקון ופוליאוריטן זמינים כיום בקלות רבה.  נאן סמית הגיעה להבנה, בעקבות חקריה מעמיקה בנושא תבניות גומי, כי ניתן להשתמש בתבניות גמישות אלו כתבניות לחיצה. זה מאפשר בקלות יתרה ובתהליך עבודה פשוט יותר לבנות תבניות גדולות יותר, מורכבות יותר ובפחות חלקים.  על הסדנה: בסדנה פעילה בת יומיים, נלמד איך יוצרים תבניות חד ורב פעמיות.  ניצור תבנית מ