דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך יולי, 2018

רודא – הסרט על מורשתו: אמן, מורה ואדם

פסל מחווה מישראל לדנמרק, רודא ריילינגר, עמק השמש, סינדל, דמנרק בסוף שנות השמונים הייתי בין אלה שהזמינו את האמן רודא ריילינגר מקיבוץ הזורע ללמד אמנות במרכז לאמנות בגבעת-חביבה שזה מקרוב הוקם. רודא, איש מרשים, גבוהה, ובעל חיוך תמידי וסבר פנים מזמין, לא סירב לבקשה גם שכבר התקשה בהליכה.  ההיכרות האישית שלי עם רודא הייתה רבת שנים, למרות הבדלי הגיל ביננו. דיבר עמי בגובה העיניים, נתן לי את ההרגשה שאני משוחח עם ידיד, חבר, ושותף.  בשנת 1997  כשנכנסתי לתפקידי בארכיון גבעת חביבה ( תיעוד ושימור ההיסטוריה האומנותית הקיבוצית), היה זה טבעי ומובן מאליו שרודא היה מאלה שהרבתי להתייעץ עמהם ולדלות מהם אינפורמציה. הוא הרי היה כבר בשנת 1947 מזכיר ארגון הציירים והפסלים של הקבה"א , ודבריו על דרך השילוב בין אמן וקיבוץ נשמעו ברחבי התנועה ונרשמו בכתבי העט התנועתיים. רוחב ידיעותיו, עיסוקיו חבקי אומנות ועולם, עשו אותו לאמן רב תחומי ורב לאומי. הייתי מבקר אותו ב"צריף "הסטודיו הצנוע שלו על יד הרפת ושומע ממנו סיפורים שהוסיפו רבות לידע האישי שלי, אינפורמציה הכרחית כדי לדעת ולהבין את מורכבות הסוגיה

המרכז האמנות המשותף גבעת-חביבה – היסטוריה במבט אדריכלי

ס מינריון השומר הצעיר "גבעת-חביבה" (ע"ש הצנחנית חביבה רייק, חברת קיבוץ מענית) הוקם בשנת 1949 על שטח מחנה צבאי בריטי (שהוקם בשנות העשרים) ושהייה חלק מאשכול מחנות צבאיים בריטיים באזור מנשה. זקני התנועה מספרים שהשטח נמסר לקיבוץ הארצי - השומר הצעיר, בהוראת ראש הממשלה דוד בן גוריון , כ"פרס ניחומים" על אי שיתופה של מפ"ם בממשלה הראשונה שלאחר הבחירות הראשונות.    גבעת-חביבה שימשה אכסניה לסמינרים וימי עיון של ארגון אמני הקבה"א.   יחד עם זאת התבקש מקום קבע בו תתרחש פעילות אמנותית יצירתית לצד הנחלת רעיונות אידיאולוגיים - קיבוציים.   האמן אריה ימבורג הייתה לי הזכות להיות שותף במימוש רעיון זה בו תרבות ואידיאולוגיה שוכנים באותו סמינר. הגעתי לגבעת חביבה עם מזכיר ארגון האמנים התנועתי האמן אריה ימבורג (רבדים) בשנת 1986 עת ששמשתי כפעיל במחלקת החברה של הקבה"א (הייתי מעורב בנעשה בארגוני האמנים התנועתיים וחבר בוועד המנהל של גלריית הקיבוץ). חיפשנו מקום למימוש הרעיון.   נכנסנו למבנה לבן גדול שנראה מתאים. היה זה האנגר לבן (ששימש בעברו כמחסן וס

שדות שבעמק

  תערוכת צילומים - משה לפידות לובי בית המלון   "נוף-תבור" בקיבוץ מזרע. פתוח עד אחרי החגים. אין קיבוץ ללא צלם. מראשית הקיבוץ היה התיעוד חלק מהפרויקט הקיבוצי.   היו צלמים טובים וידועים ברבים   והיו צלמים שהיו אלמוניים לאלה שמחוץ לקיבוץ. דבר אחד משותף היה לצלמים חברי הקיבוצים, ההבנה שהם מצלמים היסטוריה והם חלק ממנה, והם בונים זיכרון לדורות הבאים. צלמי דור המייסדים שרבים מהם נשארו אלמונים, הרבו לשתף את הציבור בתצלומיהם באמצעות שבועון הקבה"א ה"השבוע". הצילום היה למאמר. דרכו הם ביטאו את היש הנרקם והנבנה, ולעתים גם ביטאו דרך הצילום ביקורת .   היה זה תיעוד בשחור לבן, באמצעים צנועים. הצלם היה בראש וראשונה חבר קיבוץ שבשעות הפנאי צילם. בשונה מהצייר הקיבוצי עתיר המעמד והזכויות, היה הצלם במעמד של "חובב" שמצלם בזמנו.   ציירים רבים מצאו עם הזמן את מקומם כמורים לציור בבית הספר הקיבוצי (המקומי והאזורי). הצילום לא היה מקצוע נלמד בבתי הספר, הוא גם לא נתפש בראשיתו כאומנות נטו, אלא כתחביב נלווה, בעל יעוד מוגבל של תיעוד אירועים ואנשים במרחב הקי