פסל מחווה מישראל לדנמרק, רודא ריילינגר, עמק השמש, סינדל, דמנרק בסוף שנות השמונים הייתי בין אלה שהזמינו את האמן רודא ריילינגר מקיבוץ הזורע ללמד אמנות במרכז לאמנות בגבעת-חביבה שזה מקרוב הוקם. רודא, איש מרשים, גבוהה, ובעל חיוך תמידי וסבר פנים מזמין, לא סירב לבקשה גם שכבר התקשה בהליכה. ההיכרות האישית שלי עם רודא הייתה רבת שנים, למרות הבדלי הגיל ביננו. דיבר עמי בגובה העיניים, נתן לי את ההרגשה שאני משוחח עם ידיד, חבר, ושותף. בשנת 1997 כשנכנסתי לתפקידי בארכיון גבעת חביבה ( תיעוד ושימור ההיסטוריה האומנותית הקיבוצית), היה זה טבעי ומובן מאליו שרודא היה מאלה שהרבתי להתייעץ עמהם ולדלות מהם אינפורמציה. הוא הרי היה כבר בשנת 1947 מזכיר ארגון הציירים והפסלים של הקבה"א , ודבריו על דרך השילוב בין אמן וקיבוץ נשמעו ברחבי התנועה ונרשמו בכתבי העט התנועתיים. רוחב ידיעותיו, עיסוקיו חבקי אומנות ועולם, עשו אותו לאמן רב תחומי ורב לאומי. הייתי מבקר אותו ב"צריף "הסטודיו הצנוע שלו על יד הרפת ושומע ממנו סיפורים שהוסיפו רבות לידע האישי שלי, אינפורמציה הכרחית כדי לדעת ולהבין את מורכבות הסוגיה