דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך יוני, 2014

שילובה של האומנות באדריכלות הקיבוץ

אדריכל: חיליק ערד עיצוב: רודא ריילינגר ייחודו של המבנה האדריכלי הקיבוצי הוא  בתוכנית המתאר הכוללת של הקיבוץ ומערכת היחסים בין התחומים השונים והמאוד מוגדרים המרכיבים את שדה החיים הקיבוצי (שטח ציבורי, חינוכי, משקי, מגורי החברים ומערכת הנוי והשבילים המחברים ביניהם). מה שאנחנו קוראים  "שטח המחנה" ולא בהכרח בפריטים האדריכליים הספציפיים המשולבים בו. אנחנו יכולים בקלות לשרטט דגם של קיבוץ אופייני ללא הבדל תנועתי כזה או אחר. מהותו הארגונית אדריכלית של הקיבוץ הקלאסי שונה במובהק מצורות התיישבות אחרות.   עם בא השינויים בקיבוצים אלה המתחדשים ואלה השיתופיים אנחנו עדים לשינוי המפה האדריכלית הקיבוצית המסורתית. המהות האדריכלית משתנה עד בלי הכר. חלק מהמאבק של "שומרי החומות" האדריכליים הוא לשמר את אופיו הכפרי והאינטימי המיוחד של הקיבוץ על שביליו, דשאיו והביטחון האישי שהוא מקנה לכל גווני האוכלוסייה, למרות ועל אף השינויים באורחות החיים.   מלבד הארגון האדריכלי  הפונקציונאלי הקיבוצי המייחד אותו, אני מוצא עוד מאפיין שהוא מיוחד לאדריכלות הקיבוצית. הכוונה לשילובה של האומנות באדריכ

הזמן הגסטרונומי

"הקיבוץ תמיד צעד על קיבתו". האוכל הותאם לתקופה ולמצבו הכלכלי פיננסי של הקיבוץ. ירקות ופירות תמיד היו על השולחן גם בתקופת הצנע,  בזכות גן הירק  מטע הבננות והפרדס. בקיבוצי היה בראשיתו מטע גויאבות שסיפק לחברים לפתן משובח, כמוהו לא נראה אפילו במסעדות יוקרה בתל אביב.  הלול סיפק ביצים ובשר עוף והרפת את החלב ומוצריו. הקיבוץ היה משק אוטרקי  שסיפק את צרכיו הבסיסיים מתוך  הגשה עצמית שפרה שחם-מירה ניר-נושקה צור-צבי הולצמן מה שהוא גידל.  היו שלוש ארוחות ממוסדות (בוקר, צהרים, וערב) בפרקי זמן קבועים.  ליצני הקיבוץ היו אומרים שהם יודעים במדויק מה היום בשבוע על פי התפריט. היה תפריט קבוע לכל יום בשבוע.  לדוגמא:  יום ראשון קציצות בשר מטוגנות, או לחלופין כדורי בשר מבושלים. יום שני דג , יום שלישי קלופס, יום רביעי מנת בשר ( בקר או עוף),  יום חמישי בולביניק , יום שישי ארוחה חגיגית בערב  לרוב עם שניצל. שבת - מה שנשאר מכל השבוע! מיוחסים קיבלו "במקום", זאת אומרת מנה  עיקרית אחרת, נטולת בשר (לצמחונים) שהייה להם רושם שהיא משובחת יותר ... למרפאה היה תפקיד מרכזי בתפריט הקיבוצי. ה

הזמן הגסטרונומי

"הקיבוץ תמיד צעד על קיבתו". האוכל הותאם לתקופה ולמצבו הכלכלי פיננסי של הקיבוץ. ירקות ופירות תמיד היו על השולחן גם בתקופת הצנע,  בזכות גן הירק  מטע הבננות והפרדס. בקיבוצי היה בראשיתו מטע גויאבות שסיפק לחברים לפתן משובח, כמוהו לא נראה אפילו במסעדות יוקרה בתל אביב.  הלול סיפק ביצים ובשר עוף והרפת את החלב ומוצריו. הקיבוץ היה משק אוטרקי  שסיפק את צרכיו הבסיסיים מתוך מה שהוא גידל.  היו שלוש ארוחות ממוסדות (בוקר, צהרים, וערב) בפרקי זמן קבועים.  ליצני הקיבוץ היו אומרים שהם יודעים במדויק מה היום בשבוע על פי התפריט. היה תפריט קבוע לכל יום בשבוע.  לדוגמא:  יום ראשון קציצות בשר מטוגנות, או לחלופין כדורי בשר מבושלים. יום שני דג , יום שלישי קלופס, יום רביעי מנת בשר ( בקר או עוף),  יום חמישי בולביניק , יום שישי ארוחה חגיגית בערב  לרוב עם שניצל. שבת - מה שנשאר מכל השבוע! מיוחסים קיבלו "במקום", זאת אומרת מנה  עיקרית אחרת, נטולת בשר (לצמחונים) שהייה להם רושם שהיא משובחת יותר ... למרפאה היה תפקיד מרכזי בתפריט הקיבוצי. היו חברים שבמצוות  המרפאה קיבלו אוכל משופר יותר (חולים למיניהם)