לפני 27 שנים הייתי בכיכר מלכי ישראל, כיום כיכר רבין. באתי עם עוד עשרות אלפי שוחרי שלום לתמוך במהלך של הידברות עם הפלשתינאים, כהמשך להסכמות המעוגנות ב"הסכמי אוסלו". האמנו שכדי לשמור על מדינה יהודית ודמוקרטית נחוצה הקמתן של שתי מדינות לשני עמים. הרצח הנתעב של יגאל עמיר חיסל רעיון זה. עשר שנים לא נגעתי ברצח ראש הממשלה, ביצירותיי. הרגשתי שאני חייב זמן ומרחק כדי לשמור על "שפיות יצירתית". במלאת עשור לרצח, בשנת 2005, הוזמנתי להשתתף בתערוכה קבוצתית, "רצח – יצחק" שהתקיימה במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן באשדות יעקב מאוחד. להזמנה זו נעניתי בחיוב. בארכיון יד יערי בגבעת חביבה נשמרו הכרזות שהופקו לאורך השנים לעצרות זיכרון שהתקיימו בכיכר לציון יום הרצח. אספתי את שמונה הכרזות שהופקו ותליתי אותם על לוח הציור שלי בסטודיו אשר בקיבוצי - המעפיל. רציתי לחבר את הממד הלאומי הכללי עם זה הפרטי ביותר שלי. את מעשה התליה ליווה ידידי הצלם דני וסרלאוף, מקיבוץ געש. הצילומים בתוספת לוחות הדיקט המרוחים בצבע, שאריות מיצירותיי הקודמות, יצרו קולאז' מצמרר של זיכרון. העברתי אותם אל מרחב התער