עם פטירתו של האמן ידיד רובין. ציור : ידיד רובין עמדתי על הגבעה של בית העלמין בקיבוץ גבעת חיים איחוד עם ההמונים הרבים שבאו להיפרד מידיד רובין האמן, וחבר הקיבוץ שהלך לעולמו טרם עת בגיל 73. השקפתי מזרחה על הנוף המוכר והנפלא המתגלה למטה, במלא הדרו ועוצמתו. נוף של מרבדי צבע בחום וירוק, נוף של שדות עצים ודרכי אפר. נוף חקלאי של עובדי אדמה החובק היסטוריה של עמל, יזע והרבה אהבה. נוף האוצר בתוכה קשר עמוק אל בסיס הקיום האישי והקיבוצי. כאשר השקפתי על אותו הנוף הבנתי טוב יותר מאין נחל ידיד רובין את נופי יצירתו. פועלו האומנותי והיצירתי של ידיד רובין זכה להכרה, ולכבוד הראוי. יצירתו עומדת ומתקיימת מעבר לתקופה. היא צרובה בנוף האומנותי הישראלי. יצירתו של ידיד רובין מקיימת דיאלוג מתמשך רב שנים עם נופי ילדותו עם מקום עבודתו, עם סביבתו הקרובה ביותר, עם שדות הקיבוץ. אני כבן עמק חפר, עומד לא פעם משתאה מול נופיו של עמק חפר ושואל עצמי מה יש בנוף הזה שכה מכשף את יוצריו. שרים ומציירים עליו. כותבים אודותיו, וצובעים את נופיו, גם אלה שנטשו את העמק מלפני שנים. נופי עמק חפר הם...