דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך מרץ, 2012

אתר שיירת יחיעם

מחיר הדמים אותו אנו משלמים עד היום עבור עצמאותה של המדינה, הוליד אתרי הנצחה וזיכרון רבים. אחד מהיוצרים שלקחו חלק בתכנונו ועיצובו של הזיכרון הקולקטיבי והפרטי באמצעות הקמת אתרי הנצחה ברחבי הארץ, הוא האדריכל חיליק ערד (1) מקיבוץ סער. בחרתי באמצעותו להאיר פינת זיכרון שהוקמה ותוכננה על ידו לזכר הנופלים בשיירת יחיעם במלחמת השחרור. חיליק ערד - מתכנן האתר "אביב  תש"ח. שבט ט"ז באדר ב' 27.3.48 . צהרים. שיירה יוצאת אל יחיעם המנותקת. אי עברי בלב אויב. תשעים לוחמים אנשי ההגנה מחטיבת "כרמלי" גדוד 21. מנהריה עד לכאן קצרה הדרך. הכביש צר ומפותל. והנה המחסומים – גבול הדממה. אש. מבית הקברות המוסלמי אש מכל עבר. בתווך – שבעה כלי רכב ובהם תגבורת, חומרי ביצורים ומזון.  אנשי הכנופיות וכפריים חמושים עטים על השיירה. לכתר אותה למות. והם רבים מספור. אכזר היה הקרב. מעטים מול הרבים. פורץ- המחסומים הבודד ובו נפגעים מבקיע ליחיעם. ששה כלי רכב  ולוחמים מכותרים. משוריין נוסף נלחץ ומנסה לחזור אך נפגע ומתהפך.  מספר הנפגעים רב. מעטים נותרים שלמים. ועת ערב דולקות חמש אבוקות. ארבעים וש

השנים המופלאות של "הפועל המעפיל".

(הפועל המעפיל כמשל). סגן ראש הממשלה יגאל אלון מעניק את גביע המדינה לקפטין המעפיל דוד בר נצר. מימין גיורא הלפרין. השנה חוגג ענף הכדורעף בארץ, שמונים שנה להיווסדו, כך קבעו אלה הבקיאים בנושא. רציתי לנצל הזדמנות זו כדי לספר ברבים "כעד המלך", מה יכול ענף ספורטיבי אחד לעשות לקיבוץ שלם. דברי אינם בגדר מחקר היסטורי, הם פרשנות אישית שלי בלבד מתקופה נפלאה שראשיתה לפני חמישים שנה ויותר.  הייתה לי הזכות להיות חלק מקבוצת "הפועל המעפיל", שאת ראשית צעדיה במסגרת מסודרת עשתה בליגה הארצית בשנת 1956 (1) . התחלתי לשחק בליגה א' בשנת 1960, לאורך שנות הזוהר והאליפויות הרבות עד שנת 1974 עת פרשתי מהקבוצה. מדוע אני נזכר דווקא היום בשנת 2011 באותה קבוצה ? לזיכרונות היפים והמרתקים יש טעם מתוק. אבל הם רק בגדר זיכרונות, בגדר נוסטאלגיה. להבנתי גם כיום בעידן השינויים הדרמתיים בקיבוצי שלי ובתנועה הקיבוצית ככלל אפשר ללמוד מהתופעה המדהימה שהתרחשה בקיבוץ המעפיל לפני חמישים שנה לאורך תקופה ארוכה של כמה עשורים. ללמוד כיצד עניין מרכזי משותף לכלל הקיבוץ יש ביכולתו ללכד ולרכז סביבו כל כ

הדימויים החזותיים שבהגדה- פתיחות מול סגירות.

איור : שרגא ווייל, 1950 באמצעות דימויים חזותיים קל וחומר טקסטים, מועברים מסרים שונים ומגוונים לציבור הרחב. חלקם אידיאולוגיים, אחרים חינוכיים , אסטטיים ותרבותיים. באמצעותם מנסים לגבש זהות סקטוריאלית ולאומית. יש לי פינה חמה להגדות פסח, הן אלה המסורתיות, כחלק מהתרבות הכללית של עם ישראל, והן הקיבוציות שתרומתם לשיח התרבותי היהודי והישראלי הוא ייחודי ולא יסולא בפז, או כפי שניסח זאת אבא קובנר " לילות הסדר וההגדה של פסח בתנועה הקיבוצית הם-הם היצירה המקורית ביותר שהתנועה יצרה בתחום החג והתרבות מאז ראשיתה. מן הדין להפקיד עדות לתולדותם בגנזך האומה !" (1). הגדה מסורתית: החכם הוא דתי, הרשע חילוני מתוך ארבעת הבנים. הגדת פסח היא  החיבור היהודי לדורותיו המעוטר ביותר.  כל כולה של הגדת פסח היא  דיאלוג מתמשך ומרתק בין תמליל לאיור. מערכת הדימויים החזותיים המלווים את התמליל יכולה לספק דורות של חוקרים על השוני והמשותף שביניהם. אל נשכח שהמסורת היהודית הדתית שברגיל נמנעת ביודעין מאיורים, בהגדת פסח המסורתית מרבה בהם. צריך לספק לילדי ישראל את העניין והסיבה לשבת סביב שולחן ליל הסדר מב

הקריקטורה הקיבוצית.

מחווה לחג פורים יש לנו חגים ומועדים לרוב. חלקם מהולים בעצב וזיכרון. חלקם חגים רציניים עמוסי תוכן ומשמעות. בפורים מצווים אנו לשמח ולצהול כנאמר: "שושנת יעקב צהלה ושמחה". ואכן, פורים הוא חג בו מופרים ביודעין רבים מהאסורים. כילדים רכים התרגשנו עד כלות לקראת החג, בו יכולנו בעזרת תחפושת מתאימה לממש את חלומותינו.  כנערים היינו מנצלים את נשף החג במוסד החינוכי, כדי לגמור חשבון עם המורים בהופעות עוקצניות במיוחד כנגדם. כצעירים חסרי מנוח אחרי הצבא, גמרנו חשבון עם מוסדות הקיבוץ בנשף החג בחדר האוכל הקיבוצי. גם על זאת סלחו לנו האבות המייסדים. כי פורים זה פורים ובחג זה הותרו המושכות.  בפורים מותר היה לשתות מהאדום האדום הזה עד שלא ידענו להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי. בפורים היינו עושים הרבה דברים שהשתיקה בימי חול יפה להם... בפורים היה מותר להשתטות, לעשות שטויות שברגיל היינו מובאים בגינם לבירור נוקב במזכירות הקיבוץ. למה אני מספר כל זאת ? כי קיימת סוגה מיוחדת של אומנות שכמו בפורים, תחת תחפושת של הומור מצליפה ומבקרת ללא רחם, ולה מרבים לסלוח – הקריקטורה.