יד יערי יום יום

מריון פוקס (קיבוץ מצר) – תערוכת ציורים בגלריה לאמנות בגבעת חיים איחוד אוצרת ראשית : חנוש מורג אוצרת התערוכה: רותי חינסקי-אמיתי. 23.12.2017- 20.1.2018 באזור עמק חפר – מנשה מתפתח בשנים האחרונות שיח אומנותי משובח, באמצעות גלריות אזוריות ופרויקטים אומנותיים בעידוד המועצות האזוריות, היישובים עצמם ובעיקר בזכות יזמי אומנות שפועלים לעשייה אומנותית אזורית מבורכת. לאחרונה כתבתי על הפרויקט "מתחת לפנס" שהתקיים בגבעת חביבה. הפעם אנחנו נודדים מעט דרומה אל גבעת חיים איחוד כדי לסקר את תערוכתה של מריון פוקס מקיבוץ מצר. הגלריה בגבעת חיים מצטרפת אל שורה של גלריות קיבוציות הרוכשות לעצמן קהלים של שוחרי אמנות ומוניטין של תערוכות בעלות איכות ועניין.  התערוכה נאצר ה באופן מאוד נקי, מסודר ואסתטי המשרה אווירה פסטורלית, ליריקה  כפרית-אימפרסיוניסטית של הליכה לאורך גדר הקיבוץ בימים יפים של שמש עם מבט אל השטחים והשדות ומי שנמצא בתוכם. זו הליכה ללא דרמה מיוחדת כמו שהולכים ברבים מהישובים בארץ כדי להגביר את הכושר, לחזק את הבריאות וליהנות מהנוף. כדי לחזק את תחושת הרוגע מ

יובל דניאלי אביתר מיכאלי אני נזכר בביקור של חברי קבוצת "חבצלת" במרכז החושך "נא לגעת" ללוקים בראיה ביפו. ביקשו להעביר לנו הרואים את תחושת העיוורון. התהלכנו בהדרכת העיוורים בחושך מוחלט וניסינו ליצור בחומר יצירות אמנות באמצעות חושי המישוש בלבד. תוך כדי כך שמענו את מפי מארחינו את סיפור עיוורונם. כיצד הם מתפקדים בחיי היום, יום , כיצד הם פועלים  ויוצרים. זה לא פשוט להתרגל לחושך אבסולוטי, כזה שאין בו גוונים. היו מביננו שלא עמדו בסיטואציה, החושך המוחלט הכביד עליהם. האדם הרגיל, הרואה חייב בהבדלה בין אור לחושך. כאשר מפאת תקלה כבה האור, מיד נדלקים הנרות וכל אמצעי הגיבוי האחרים. רק לא לשרות בחושך. אנחנו שרים בחנוכה "באנו חושך לגרש" , אנשי "נא לגעת" רותמים אותו אל יכולותיהם.  ספר בראשית פרק א' פותח את המקרא בהבדלה בין אור לחושך, בין צל לאור. אין אור ללא חושך. היחס ביניהם הוא הקובע. המעשה הראשון של אלוהים על פי סיפורי המקרא הוא המבדיל בין "אורות לצללים", בין אור לחושך.  המקרא אומר לנו שכדי להמשיך במעשה הבריאה והיצירה חייבים לראות

אלבום צילומים חדש מוקדש לחברי קיבוץ יקום ובניו          במלאת 70 שנה לעלייתו על הקרקע. מורדו אברהמוב  - צילומי ילדים מקיבוץ יקום 1960-1947 עריכה : עוזי ורון עיצוב והפקה: מגן חלוץ. הוצא לאור ע"י קיבוץ יקום והמשפחה - 2017 רשימות: עוזי ורון, יעל גבירץ, שירלי משולם, גלעד אופיר. אלבום צילום שהוא  מחווה לצלם חבר קיבוץ הוא אירוע הראוי לציון לשבח. אין זה מובן מאליו  שקיבוץ בימינו מוכן להשקיע ולהוציא לאור אלבום תצלומים מפואר ומושקע ועל כך מגיע לקיבוץ יקום ולעורך האלבום עוזי ורון כל המחמאות הן על היוזמה והן על התוצאה. מרדכי (מורדו) אברהמוב (2013-1920) שלזכרו ולציון פועלו הצילומי - אמנותי הופק האלבום, היה צלם הקיבוץ.  מורדו צילם ותיעד את מרקם החיים בקיבוצו על כול מכלול החיים, מתקופת העלייה על הקרקע (1947) ועד יומו האחרון. מורדו היה אחד מחבורה מצומצמת ואיכותית של צלמים מבית היוצר של התנועה הקיבוצית שהרבו לתעד במצלמתם את המפעל הקיבוצי וההתיישבותי "מבוקר עד בוקר" (הוצאת ספרית פועלים – 1958) כשמו של אלבום צלמי הקבה"א שיצא בעשור למדינה. מורדו וחבריו הצלמים ר

מתחת לפנס – 5 . פסטיבל אמנות רב תחומי חול המועד סוכות   (9-10.10.17). המועצה האזורית מנשה ומרכז האמנות המשותף בגבעת חביבה . תמונות: טל בדרק קהילתיות ואמנות זו השנה החמישית שאירוע האמנות "מתחת לפנס" מתקיים. בשונה מהפעמים הקודמות  (התקיים בעין שמר), הפעם הוא נדד מזרחה אל שטח גבעת-חביבה כאשר אל ההפקה חברו המועצה האזורית מנשה, המרכז לאומנות משותף בגבעת חביבה וצוות קיבוץ עין שמר שהפיק את האירועים הקודמים. המיקום החדש והצטרפותם של שני ארגונים גדולים פתחו אפשרויות נוספות, הרחיבו את נפח המשתתפים והאירועים כדי ליצור פסטיבל אומנות רב משתתפים שמביא עמו אמירה ייחודית אחרת וחדשה, המשלבת אמנות ויצירה  עם רעיון קהילתי, זאת מבלי לפגוע באיכות ורמת היצירות והמופעים. הכול היה מוכן לפתיחה. הארגון, הלוגיסטיקה, הבמות ומקומות ההצבה. אמנים הגיעו לשטח כמה ימים קודם כדי להתרשם ולהכין. נסגרו פערים אחרונים. יושרו הידורים, ובאוויר הגבעה התחילו לנשום את ריחות הפסטיבל שבפתח. רבים וטובים התנדבו לסייע ולעזור. המולת עשייה ויצירה עוטפת את כל פינות הגבעה. ... ואז כמו דווקא להכעיס, כדי לבחון א

חג סוכות מתאפיין בארעיות מבניו. הסוכה אינה מבנה של קבע אלא מבנה זמני בר חלוף  הבא להזכיר לכולנו את עברנו המדברי-היסטורי מזמן יציאת בני ישראל ממצרים, שבו הנוודות הייתה לתופעת קבע לאורך ארבעים שנה. כאשר הגיעו החלוצים לא"י בראשית המאה העשרים גם הם בנו לעצמם מבנים זמניים בצורת אוהלים וצריפים, עד שהגיע הזמן המתאים להתיישבות של קבע ועמו הגיע גם זמן תכנון הנקודה ובמסגרתה מבני קבע בחזקת סוף לנדודים. הסוכנות היהודית שהייתה הגוף המיישב והמתכנן, בנתה בקיבוצים הראשונים בהתאם לאג'נדה היישובית שהטילה ספק ביכולת הקיבוצים להיות גוף אידיאולוגי חי הנושא את עצמו ואת קיומו. עם הזמן כאשר המוסדות המיישבים נוכחו כי הקיבוצים אינם אפיזודה חולפת של חולמים, הוחלט על מיסוד התכנון וראייה רבת שנים שלו. בשנת 1943 מקים אחד המגשימים הקיבוצניקים  הגדולים, ישראל פיינמסר (מזרע), את המחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי. פיינמסר מזמין את האדריכל שמואל מסטצ'קין (1908-2004) חניך הבאוהאוס, להיות לאדריכל ראשי במחלקה הטכנית הצעירה כדי לבנות בתים של קבע, בתים של ממש. בשנות החמישים מזמין פיינמסר שני צעירים שאפתניים

"אופוריה" –  6 ימים ועוד 50 שנה. אוצר ראשי: יניב שפירא. במסגרתה מוצגות חמש תערוכות: 50 ל – 1967 אומנות שעת מלחמה. אוצרת: דנה אריאלי ז'יל קארון: טביעת עין. אוצרת: מיקאלה זיס גיא ברילר: ההרצלים החדשים והסטודיו של אבן השתיה. אוצר: אלעד ירון שוקה גלוטמן: המון שנים טובות – חדר זיכרון. אוצר: טל גלפר דני לביא: 50 שנה, אותה מנגינה. אוצר: יניב שפירא. התערוכה  תנעל בסוף אוקטובר – 2017. - חשיבותה של התערוכה "אופוריה" במשכן לאומנות בעין חרוד  בשאלות שהיא מציבה ובמראה שהיא מעמידה בפני המתבונן בה, ולא פחות חשוב בעצם נוכחותה.  היא באה למלא חלל שנפער במציאות המוזיאלית הישראלית  המרכזית של התעלמות כמעט מוחלטת מתוצאות המלחמה והכיבוש במלאת חמישים שנה "למלחמת ששת הימים". אוצר המשכן ראה בעריכתה של תערוכה כזו במציאות הישראלית העכשווית אתגר משמעותי הנושא עמו אמירה אומנותית, חברתית ופוליטית ברורה שאת תוצאותיה, מחיריה וצלקותיה אנחנו נושאים גם כיום. אין סמלי יותר מאשר החלטתו של יניב שפירא להציג תערוכת נושא רבת היקף שכזו במלא חללי התצוגה של המשכן.  ינ