ענת לידרור, מנהלת המרכז המשותף לאמנות ואוצרת גלריה גבעת חביבה לאמנות, ראיון

 

ענת לידרור, מנהלת המרכז המשותף לאמנות בגבעת חביבה ואוצרת גלריה גבעת חביבה לאמנות, לא נבהלה מחוסר הוודאות שהביאה אתה תקופת הקורונה והמשיכה לפעול במלוא המרץ והמקצועיות. היא העמידה תערוכה מרשימה וממשיכה לקדם תוכניות מבטיחות לעתיד


צפוף בימים אלה במרכז המשותף לאמנות בגבעת חביבה ובגלריה הפועלת בו, גלריה גבעת חביבה לאמנות. מגפת הקורונה בנסיגה, המרכז שוב שוקק למידה, הדרכות ועשייה אמנותית, ובגלריה גבעת חביבה לאמנות מוצגת תערוכה רבת עניין של האמנית סיגלית לנדאו.

צפיפות זו עבור ענת לידרור, מנהלת המרכז האמנותי המשותף בגבעת חביבה, פירושה עומס ויומן מלא פגישות וישיבות. ענת, המשמשת גם אוצרת הגלריה בגבעת חביבה, העזה לקחת סיכון ממש באמצע מגפת הקורונה ובחרה לממש תכניות ולהעמיד תערוכה איכותית ומרתקת.

אפשר תמיד להרים ידיים, לדחות תכניות, הפקות ותערוכות. יש המון סיבות מוצדקות למה לא לעשות. קשה יותר לקיים, למרות הכול, את מה שתוכנן, לבצע את מה שהוחלט עליו.

בהתעקשותה של האוצרת לקיים את התערוכה ובשיתוף הפעולה של האמנית עומדת אמירה מאוד ברורה המצביעה על נחישות, עקשנות וראייה מעבר לקושי או כפי שענת מנסחת: "רציתי משהו נוסף על הקיים". המשהו הנוסף הזה, הוא קיומה של תערוכה למרות הקורונה הקיימת. 

נחישותה של ענת צמחה בדרום בקיבוץ אורים בו נולדה והתחנכה, משם נדדה אל מרכז הארץ. כיום היא חברת קיבוץ עין שמר בו היא חיה עם משפחתה ומגדלת את ילדיה. 

קבענו להיפגש לשיחה בעקבות התערוכה המרשימה של סיגלית לנדאו המוצגת בגלריה לאמנות שהיא חלק בלתי נפרד מהמרכז לאמנות. על תערוכה מצוינת זו כבר דובר ונכתב גם ב"הזמן הירוק", ובכל זאת אני מרשה לעצמי להוסיף כמה מילים של התרשמות רגעית:

אני עוסק לא מעט בביקורת אמנותית, שכלתנית ומנומקת מתוך מבט אישי של איש אמנות. ככלל, כאשר אני מבקר בתערוכות אני מסתובב בין העבודות, מתרשם וחוזר אל שגרת יומי.

בתערוכה זו של סיגלית לנדאו חשתי צורך ספונטני להיות שותף למעשה היצירה שלה, סוג של הזדהות, שאינני בטוח שלי היא מובנת עד תומה. לקחתי את מצלמת הפלאפון וצילמתי את בבואת הצל של עצמי משתלבת ביצירה המוצגת בווידיאו על קיר הגלריה. חשתי שהיצירה של סיגלית לנדאו מפעילה אותי. 

גבעה ורוח בה

היכולת של ענת להביא אמנים איכותיים לגלריה ולקבע אותה בתודעת השיח האמנותי המקומי היא הצלחה וזכות גדולה שלה. ענת הגיעה לתפקידה באמצעות מודעה בשבועון "הזמן הירוק". עברה ראיונות ומכרז והיא עמנו כבר חמש שנים. 

מדוע ניגשת למכרז? 

"ההצעה שהופיעה במכרז הייתה בשבילי אפשרות לממש עבודה המקפלת בתוכה את כל אותם ערכים החשובים לי באמת: תפיסת האדם כאדם ותפיסת ההכרחיות של הקול הייחודי, הצבע, הגוון והאופי של כל אדם באשר הוא וזאת בניגוד ל'פס ייצור' של בני אדם.

זוהי תפיסה רב תרבותית החוברת לתפיסה חברתית עולמית וארצית שהיא תולדה של הערכים עליהם גדלתי בקיבוץ (אך הייתי זקוקה לשנים רבות של חיפוש וביקור בקצוות האחרים כדי לחזור אליה, או לחזור אליה ממקום חדש), זהו מקום בו ערך השוויון הוא הכרחי (השוויון העמוק בו כל אחד לפי יכולתו או כשרונו, לא זה השטוח).

יחד עם זאת מגיל אפס הייתי חייבת לחוש את האפשרות שלי לייחודיות, מה שייצר לא פעם התמרדויות כאלו ואחרות ב'מערכת'. אותה זכות הספיקה בילדותי להגדרה עצמית צבעונית ומעניינת אך לא הספיקה בבגרותי להעז ולהאמין ביצירתיות שבי עד כדי לימודי אמנות. לקח לי כמה שנים טובות להעז.


"החשיבות העצומה של היצירתיות, יצירה ושל אמנות איכותית המחברת בין שהיה לבין שעכשיו לבין שיהיה. לעיתים אני חושבת כמה יכולנו להועיל לילדנו אם היה עולה בידנו לשנות את מערכת החינוך כך שהיצירתיות העצומה הזו לא תכורסם בין כתלי קירות וכסאות."

"פועלנו כמרכז אמנות בתכניות החינוך המשותפות שלנו נמצא גם שם, אם כי מפעלים מרכזיים מאתנו פועלים בזירות האלו כיום בארץ.
"התחום הכל כך משמעותי של חיים משותפים ליהודים וערבים וכינון חיים של שלום."

"אני מאמינה בכל ליבי כי פתרון בעיותיה האקוטיות של ארצנו יאיר על העולם כולו. מאז 'הזמן הצהוב' של דוד גרוסמן שקראתי כנערה, הוא סימן דרך עבורי, חלק ממני, ממה שחשוב לי ומטריד אותי. היו בדרך כמה שנים של התנתקות מהכל והעמקה רוחנית אבל חזרתי לקשר, כי אפשר לחיות כאן אחרת."

"ואחרון, הקיבוץ כרעיון וכממשות. כשהגעתי לגבעת חביבה הייתי קיבוצניקית בנשמה אך לא חייתי בקיבוץ. לשמחתי היום אני שוב חלק מהמעגל הקיבוצי. בעיני הוא המהפכה הגדולה ביותר מבחינת תפיסות חיים וחברה במאה ה-21 ואחת הדרכים המרתקות ביותר לחקור רעיונות של חיים משותפים."

"בעולם, דרך אגב, מאד מתעניינים בו ואני מקווה שהקיבוצים עצמם יחזרו להאמין שהם רלוונטיים ושהם יכולים להיות חלק מהותי בעיצוב החברה הישראלית גם בשנות האלפיים."

הצלחת לממש את חלומותיך?

"ראשית חשוב לומר, שהמרכז לאמנות והגלריה לא אמורים לממש חלומות פרטיים שלי. אני מאמינה שהגדרת השם מחדש כמרכז המשותף לאמנות עזרה להגדיר את מטרות המקום: לפעול באמנות על צירים משותפים בכמה רבדים: המשותף באמנות, המשותף בחיים/ קהילה והמשותף בין חברות ותרבויות. אצלנו כרגע הציר הערבי-יהודי הוא העיקר ונכון יהיה שניגע גם בציר החילוני-דתי."

"לשאלתך על החלומות, את חלקם הצלחתי לממש, חלקים אחרים כמו חיבור בין שהיה (והיה מפואר) דוגמת סדנאות ההדפס, הוא חשוב לא פחות, כך שכשכולם כמעט סוגרים את תחום ההדפס אנחנו דווקא פתחנו."

"כנ"ל עם חדר החושך שבימים אלו נפתח מחדש לפעילות אחרי שנים רבות של קיפאון ולאחר שכמעט לא נותרו בארץ מקומות כאלו הפתוחים לציבור."

"חדר חושך וצילום אנלוגי או טכניקות של הדפס אינם רק טכניקות, הם אמירה רעיונית, לעיתים אף פילוסופית, של אופן המבט על החיים אך במרכז המשותף לאמנות אנחנו תמיד ניצור אותם דרך עשייה ופרקטיקה."

"עבודה, למידה, מחקר והתנסות הם אלו שחייבים להוביל ולגלות את אותם רעיונות. לכן, גם פיתוח הקיים וכבוד לשרשרת האנשים והעשייה שהיו לפני, הם חשובים לא פחות."

"בצד החידוש, יש עוד תכניות רבות במגירה וצורך של מענה לשטח כמו קידום ופיתוח אמנות ערבית וחינוך לאמנות, קידום אמנות ואמנים קיבוצית, פתיחת הקנון האמנותי בישראל לקול הרב תרבותי מחד ומאידך פיתוח היכולת של השיח לא לקטלג את האמנות של אמן על פי מוצאו, למשל, שאמנית פלסטינית לא תהיה מחויבת לפרוץ את דרכה ולהגדיר את עצמה על פי הסכסוך והכיבוש."

"ביחס לתנאים הקיימים ולמצב בו היינו, המרכז והגלריה התפתחו מאוד בשנים האחרונות, בכיוונים אותם הזכרתי. אני מתחברת לרעיון 'שגבעה ורוח בה!'. העשייה במרכז ובגבעת חביבה כולה היא הרבה מעבר ליכולת של הגבעה"

"למרות הקשיים, הדנ"א שלנו הוא תמיד לשאוף מעבר לאפשרי, לא לתת לשוטף לנהל אותנו. לתת לרוח לדבר ולהתגשם דרך החומר." 

איזה מרכז מצאת כאשר נכנסת אליו?

"מצאתי מרכז עם פוטנציאל גדול. עם זיכרון היסטורי ענק. הקושי הכלכלי של השנים שקדמו לכך צמצם את האפשרויות ולכן גם את הפעילות."

"היה צורך לייצר מחדש תנופה של הרחבה מאסיבית של לימודי ותחומי אמנות תוך פיתוח כיוונים חדשים בדמות תכניות חדשות. למשל: תכניות אמנות לנוער במרחב הבלתי פורמלי בחברה הערבית – המרכז פיתח שש תכניות כאלו, שלוש מהן רצות כבר שלוש שנים באופן נרחב מאוד בכל הארץ."

"כיום המרכז היהודי- ערבי בגבעת חביבה מריץ אותן ועושה עבודה נפלאה וכבר מגיע כמעט לכל פינה בארץ. אני מאוד מקווה שכיום נושבת במרכז ובגלריה רוח של תנועה, מפגש והשראה."

מהו האני מאמין של הגלריה?

"הגלריה היא מנוף מצוין למפגשים ואינטראקציה בין מבקרים ללומדי האמנות וקהל חדש שמגיע לגבעה. היה לנו רצון לחבר את הגלריה לעולם האמנות כגלריה איכותית הפועלת מתוך עולם האמנות והבנה שמקומה מצביע גם על שמה."

"בעבר נקראה הגלריה 'הגלריה לשלום'. שיננו את שמה ל'גלריה גבעת חביבה לאמנות', מתוך כוונה לפתוח אותה למרחב של נושאים ורעיונות שהבסיס שלהם הוא איכות אמנותית. בתוכם, מתוך רצון, אנחנו מביאים ומציגים בהחלט גם את נושא השלום."

"כך הגלריה כיום היא הרבה פחות גלריה מגויסת, היא עוסקת דרך אמנות בתחומים חברתיים ותרבותיים ואפילו אקטיביסטים אך השפה והבסיס נובעים מתוך האמנות ולא להפך."

"בהקשרי השלום התערוכה הבאה היא תערוכה זוגית של אמנית ישראלית ואמן איראני במשותף, שמה 'ריקוד השלום' ולא בכדי"

"בתמצית, הגלריה עוסקת באמנות חברתית ומתייחסת למשולש אמנות-מרחב-אדם. היא מציגה שש-שבע תערוכות בשנה ויש לנו תערוכות משותפות של אמנים ערבים ויהודים כחלק מהשקפת עולם משתפת המאמינה שכדי לשתף צריך להכיר."

נקודה חשובה היא בחידוש הקשר לשדה הקיבוצי. "אחת לשנה אנחנו מקיימים תערוכה קיבוצית המשתדלת לדבר את נושאי הקיבוץ ולהיות רלוונטית גם לחברה הישראלית ולעולם ולא להישאר רק שיח פנים קיבוצי."

"במהלכה מתקיים אירוע אמנותי בשם "התקבצו" (לו שותפים גם מועצה אזורית מנשה וארכיון יד יערי), בלשון עבר ועתיד כאחד, שעניינו המרכזי הוא המשותף הקיבוצי."

"אני מאמינה שתפקידה של הגבעה הוא לעסוק גם באופן משמעותי בקיבוץ: פיתוח מנהיגות קיבוצית צעירה, חשיבה משותפת של קיבוצים על המרחב האדריכלי המרתק שהגדיר רעיונות גדולים והיום הולך ומתקלקל. בעוד שנים לא רבות כבר יהיה קשה מאד לתקן ואנחנו נצר על כך."

"במישור התרבות הקיבוצית, כמרכז אמנות חשוב שנדע ליצור את התשובה החדשה לסרתב"קים (סמינרי תרבות) של העבר. יצרנו קורס בשם "המעבדה ליצירה קהילתית" התומך בכלים חדשים ביצירה קהילתית תרבותית, חברתית ויזמית."

"הקורס פונה למרקם רחב ורב תחומי של אנשי אמנות, רוח, חינוך ויזמות ובנוי כך שיצור, דרך מחזורים רבים, רשת חיה ופועמת, פנים קיבוצית ובין קיבוצית, שתפעל על פי תפיסה פתוחה המערבת ומקבלת בברכה את הסביבה הלא קיבוצית שמסביב (על פני הסגירות בעבר)."

"כרגע אנחנו מחפשים לו תשתית כספית (נשמח לפניות מגופים שרוצים להיות שותפים למטרה זו). יש לנו בקנה תחרות אדריכלות בינלאומית שאיגוד האדריכלים של ישראל שותף לה, על המרחב הקיבוצי האדריכלי של המחר (כנ"ל: מחפשים את הגופים שישמחו לתמוך בזה)."

 בין המציגים בחמש השנים האחרונות נמצאים  אמנים מהשורה הראשונה, מהמגזר היהודי והערבי. אנחנו משתדלים לגעת בתערוכות בנושאים המערערים מוסכמות ומיצרים חומר למחשבה.

כדוגמה לכך מביאה ענת את התערוכה המשותפת של צילה ליס (עין שמר) ודינה שצ'ופק (מצר), העוסקת בניפוץ האתוס על שוויון מגדרי בתנועה הקיבוצית.

האוצרת המוערכת טלי תמיר השתתפה עם ענת לידרור באוצרות התערוכה. תערוכת נושא נוספת שהביאה בפני הציבור אלטרנטיבות למרחב קיבוצי אדריכלי אוטופי, היא התערוכה המשותפת שהתקיימה לפני שנתיים של יוסי וסיד  וכותב שורות אלה,  חברי המעפיל. 

בכניסה לבית המרכז לאמנות צומח בשנים האחרונות מרחב פיסולי של פסלים ומיצבים כחלק בלתי נפרד מההתרחשויות האמנותיות המתקיימות בגלריה. הגבעה משנה פניה גם בתחום הנראות האסתטית ועל כך יבורכו היוזמים והאמנים השותפים לכך. 

"זכינו", אומרת ענת, "שאמנים כמו דני קרוון, ציבי גבע, פריד אבו שקרה, גרשון קניספל, שמחה שירמן, סיגלית לנדאו, עבד עבדי, יוסף הוכמן, חנן אבו חוסיין ועוד רבים וטובים הציגו בגלריה. כל אלו יצרו עניין אמיתי ברעיונות של גבעת חביבה הרבה מעבר לגלריה עצמה, וזה מה שחיבר בינינו."

ב-21 במאי עומדת להיפתח תערוכה קבוצתית חדשה ומעניינת, הנושאת את השם: "גבעה ורוח בה" מחווה ל-70 שנות גבעת חביבה. בתערוכה ישתתפו כעשרים אמנים שעבודותיהם קשורות לגבעת חביבה ולרוחה החברתית-פוליטית.

איכות התערוכות מביאות מבקרים לגלריה הן כבודדים והן כקבוצות מאורגנות. קיים ביקוש להדרכות ולמפגשים על רקע התערוכות שבגלריה. לאחרונה נכנסה לעבודה במרכז המשותף לאמנות דוקטורנטית מהמחלקה לאמנות באוניברסיטת בן-גוריון, רות יורובסקי מקיבוץ שדות ים.

רות מרכזת את ההדרכות והסיורים שבגלריה ואחראית על סדנאות האמנות והקורסים המתקיימים במרכז. בימים אלה ממש מתגבשת תכנית מקיפה לסיורים על בסיס אמנותי ואדריכלי בגבעה כחלק מפרויקט תרבותי-תיירותי רחב יותר. 

בעזרת ענת לידרור, רות יורובסקי, אירית פאובן  (אחראית שיווק של "מורשת"), מיכל סלמון  (מנהלת הקמפוס) ועוד בעלי רצון טוב, עולה הגבעה על מפת התיירות האמנותית באזור ובארץ. 

"להתראות בגבעת חביבה, יש מה לראות!" אומרת ענת לסיום.

גלריה גבעת חביבה לאמנות | צילום: אלבום פרטי

רשימת כל המאמרים

"אוסף איתמר" – לזכרו של איתמר רשף "אורות וצללים" באמנות – דברים לחג האורים "בחצר הקיבוץ". "גבעת חביבה" צעירה בת –שבעים "דברות השומר" "והייה הנטע לאות ברית בינינו ובין הארץ הזאת" "יומן אחווה" 1927-1920 "לא עיר לא כפר" מחשבה אדריכלית להווה. "מדורת השבט" "מודעה למועד" - אוסף כרזות חג בקיבוץ רמת יוחנן "מסביב יהום הסער" "מתנוסס הנס על תורן" – על דגלי השומר הצעיר במלאות מאה שנים לתנועה 100 שנים לעלייה השלישית 1967 אומנות שעת מלחמה אבד לי רע אביבה אופז אביטל גבע אדריכל בונה תרבות אומנות במלחמה - שלושים שנה למלחמת לבנון הראשונה. אופוריה מלא המשכן אופק חדש לאופקים חדשים אור הנר המבצבץ ועולה מבין סדקי האוהל אייבי נתן אמנות במרחב הציבורי הקיבוצי אמנות החיים אפמרה אראלה הורוביץ ארבעה יוצרים - המאחד והשונה שביניהם אריה אהרוני אריה רוטמן ארכיונו של מועמד לבגידה אשר בנארי אתר שיירת יחיעם באוהאוס בונים את ישראל בועז טל בין ג'וערה לעין השופט בין להבות "סטולין" למגילת רות בני ברק בעקבות תערוכתו של עמרי טלמור בשיר ובחרט בתנועה מתמדת גבעת חביבה גבעת חביבה כיום – דף להפצה בעלוני הקיבוצים גורם אנושי גלויות הועד למען השלום בישראל גרפיקה קיבוצית דוד פרלמוטר בעין מצלמתו דליה דנון דן אמיתי האדריכלות של מנחם באר האין סוף של המינימליזם האיש שלא הלך ב"תלם" האם קיימת גרפיקה קיבוצית האמן הקיבוצי ודרכו אל הגרפיקה הארכיון מבקר בתערוכה הגדת התשעים הגדת פסח קיבוצית הגה אניית השלום הגרעין והקליפה הדגל האדום כאיקון אומנותי. הדימויים החזותיים שבהגדה- פתיחות מול סגירות. הזבוב על קיר ילדותנו החטיבה ההסטורית בחבצלת הטעם הקיבוצי הידיד של השדות החרושים הכרזה המאוירת המוזות לא שתקות יובל דניאלי המידה היא מידת כל הדברים יובל דניאלי יד יערי חבצלת קבוצת חבצלת החטיבה ההיסטורית בחבצלת מסטצ'קין המילה לא שוכחת המפות של נועם רבינוביץ המקצוע: גרפיקה הסמל הגראפי של הקיבוץ הסמל הקיבוצי הפעלה הציירת שלא התעלמה מהחלשים הקורא בקפה הקיבוץ בתרבות ובחברה הישראלית הקיבוץ כמותג פרסומי הקריקטורה הקיבוצית הקריקטורה הקיבוצית. הרהורי ארכיונאי מתעד הרפת כמשל - הרהורי חג הביכורים השנים המופלאות של "הפועל המעפיל". חג עצמאות חג פורים חדר אכילה ובליבו חומה טולי (שאול) באומן טנק מצופה בנצנצים. (על דמותו של צה"ל בגלויות ברכה לשנה טובה) יד יערי יד יערי יום יום יד שניה יובל דניאלי יוחנן סימון יוסי וסיד – נופי אשליה אורבניים יניב שפירא יסטוריה במבט אדריכלי ישראל פיינמסר כנס גבעת חביבה השלישי לבנות ולהיבנות בה לוח המודעות הקיבוצי ליאון המדפיס לירות בתוך הנגמ"ש למראית עין למראית עין – ספר צילומים חדש למתי חלילי. מאיר דרום – צילומים מארץ סין – תערוכת צילום באולם המופעים בעין השופט מועצה אזורית מנשה מוקי צור מנדל שרל מסע לאין קץ מעגלי שייכות מצעד השומריות מרכז אמנות גבעת חביבה מרכז אמנות משותף גבעת חביבה משה לפידות משכן לאמנות בעין חרוד מתחת לפנס מתחת לפנס 5 נדב מן נפתלי אופנהיים נשף מסכות נתינה שכל כולה קבלה סיור אנתרופולוגי סיור אנתרופולוגי בבני ברק סיור בעקבות האדריכלות של גבעת חביבה סמל חג הקיבוץ סמלי עצמאות עינת אמיתי עלוני קיבוץ עלי אלון עמי ואלך ענת לידרור פבל וולברג פורים פורסים פרופ' גילה בלס צבע משותף – אומנות פלסטית במרחב הציבורי הקיבוצי צוותא צילה ליס צילום אדריכלי קום והתהלך בארץ קיבוץ הזורע קיבוץ נחשון קיבוצניק בבני ברק קפריסין ראוותנות מול צניעות ראוף אבו – פנה רדכי אמיתי רודא רודא ריילינגר רוני רכב רלי אברהמי רפי מינץ שבועות שדות שבעמק שושנה לב שי לילדנו שלוש הגדות מיוחדות לפסח שם מלחמה משתוללת כאן שותלים ורוקדים. שמואל מסטצ'קין שמחת המעשה תבנית נוף שדותיו – מחווה אומנותי לחג הביכורים תמיר קרתא תערוכה תנועתנו בקפריסין תערוכות תפריט פועלים תרבות וחברה