יד יערי יום יום

האדריכלים

"גבעת-חביבה" במבט-על הינה מערך אדריכלי בו משולבים מבנים ודשאים המשרים אווירה "קיבוצית" נינוחה – פסטורלית, חדש וישן באותו מרחב . כאשר מתבוננים במבנים שתוכננו והוקמו בתחומי השלווה הסמינריונית הזו, מתחדדת המיוחדות של כמה מבנים השונים זה מזה בצורתם ובאדריכלות שבהם. לאורך שבעים ושתיים שנותיה של הגבעה, ניתנה אפשרות לשלשה אדריכלים מבית היוצר של מחלקת התכנון של הקבוץ הארצי השומר הצעיר, לבנות בה. בחרתי להאיר שלושה מבנים המאפיינים את דרך החשיבה האדריכלית, הסגנונית והפונקציונאלית שלהם. יעידו על כך בנייניהם של שלשה אדריכלים מדורות שונים : שמואל מסטצ'קין , יחיאל (חיליק) ערד, ודן פלג.

שמואל מסטצ'קין (2004-1908) – מבנה הספרייה.

היה מדור המייסדים של האדריכלות הקיבוצית והישראלית שלפני קום המדינה ולאחריה. פגשתיו בביתו באמצע שנות התשעים של חייו. כבד שמיעה, אך זכרונו עמו. שמו הלך לפניו בקיבוצי שנים רבות. היה המתכנן הראשי של רבים מבתיו. גולת הכותרת היה חדר האוכל שבמושגים של שנות החמישים היה לא פחות מהיכל מפואר. במקורות העבריים המושג אדריכל הוא "משרת היכל". מדובר באדריכל שמואל מסטצ'קין, שהכינוי המכובד הזה התאים לאישיותו המקצועית. ביקרתיו בביתו (בניין פינתי שתכנן עבור אחיו ומשפחתו בשנת 1938) ברח' כיכר הבימה - 4 פינת רוטשילד, לראיון והיכרות אישית, בהקשר של עריכת ספר על פועלו כאדריכל הראשי הראשון של המחלקה הטכנית של הקבוץ הארצי מראשיתה בשנת 1943 במשך שנים רבות. כאשר נפטר בשנת 2004 עבר עזבונו לארכיון התנועה בגבעת-חביבה. כך שיש לי יחס מיוחד לאדריכלות של מסטצ'קין.

מסטצקין כמתכנן הגבעה, קיבל ירושה אדריכלית של מחנה צבאי בריטי שנבנה בין השנים: 1943 - 1945. מחנה עם חדר אוכל וקנטינה, מגרש מסדרים, כמה האנגרים, מבנים עם גג פח מעוגל ושורת איקליפטוסים מסוידים בלבן כיאה למחנה צבאי. כדי להפוך את המקום לסמינריון פעיל, היה עליו לתכנן בתי מגורים לבאים בשעריו, חדרי מגורים לחבר המרצים שנשארו ללון בגבעה, כיתות לימוד, ובהמשך מבנים מיוחדים כמכוני לימוד ומחקר. מרכז לימודים ראוי מחויב בספרייה שתשמש את המרצים והתלמידים כאחד. בשנת 1954 נגשים לבניית ספריה מרכזית בתכנונו של מסטצ'קין. כעבור שנתיים הסתיימה בניית הספרייה (באופן רשמי נחנכה הספרייה בשנת 1957)

סגנון מרחף

בניין הספרייה בגבעה, דמוי מגדל בעל 12 פאות בצורתו, משך תמיד את סקרנותי בגלל תכנונו המיוחד המרשים. יצירת אדריכלות טובה היא כזו המהלכת עליך קסמים, רצון לשוב ולראותה ולהתפעל מיופייה וממיוחדותה כל פעם מחדש. כעובד בגבעת חביבה לאורך שנים, אני מרבה לעבור על יד הספרייה ולהתפעל מהפרופורציות המיוחדות שלה (הסגנון הבינלאומי). בניין הספרייה הוא מבנה מרחף, קליל וצנוע. הרעיון של קלילות וריחוף, שתול במהות תכנונו. בין קומה לקומה, מפרידה חגורה אופקית של חלונות צרים, השוברים את הגושיות של מגדל הספרייה על שלושת קומותיו, האור נכנס מבלי לסנוור ולפגוע בספרים הרבים שהיו בספרייה.

לאחרונה שופצה הספרייה שפסקה מלמלא את יעודה המקורי, ועברה הסבה פונקציונאלית למרחב למידה עבור בית הספר הבינלאומי שהוקם בגבעת-חביבה. לאחר שנצבעו מחדש קירותיה בלבן, המדרכות שופצו ושוחזרו, קיבל המבנה את מלוא הדרו ותפארתו.

הסגנון המיוחד של מסטצ'קין מתאפיין במרפסותיו המחופות הנתמכות ע"י עמודי ברזל עגולים ודקים בצבע חום. נוכחותם שקטה, לא מוגזמת, בשונה מעמודי תמיכה (בסגנון הניאו-קלאסי, או כדוגמת אלה שבבית "מורשת") הבולטים בקישוטם ובנוכחותם. המרפסות כמו מרחפות באוויר. הספרייה הלבנה מלאה מכל היקפה בעמודים שכאלה (43 עמודים). הכמות יוצרת מקצב מעניין שתוך כדי הליכה נוצרת התרחשות חזותית אופטית משתנה. אלמנט נוסף מקצבי ומשמעותי הן "החלונות" על סוגיהן. למדתי, מעיון ברבים ממבני מסטצ'קין שלחלונות יש תפקיד חזותי ופונקציונאלית במבניו. ההתמודדות של האדריכל עם האור והשמש הישראלית בהצלחה אסתטית ופונקציונאלית, מרשימה ביותר.

מהספרייה העומדת במרכז יוצאות שלוש מרפסות המתחברות אל שתי כיתות לימוד ואולם המופעים והכנסים ע"ש שמואל גולן. מבנה שגם אותו תכנן מסטצ'קין (1969). מתקבל רעיון קונצפטואלי של מרכז ידע מלא בספרי חכמה ואינפורמציה ממנו נשלחות זרועות אל המקום בו מתורגם הידע הלכה למעשה, אל כיתות הלימוד והרחבת הדעת.

בשנת 1994 התקיים בגבעת חביבה פרויקט אומנותי רב משתתפים בשטחי הגבעה ומבניו. את הפרויקט אצרה טלי תמיר שבעת ההיא הייתה אוצרת גלריית הקיבוץ. בתוך הספרייה על קיר פנימי המתנשא לאורך קומותיה, הזמינה האוצרת את האמנית תמר גטר לצייר ציור קיר כחול עם שרטוטים לבנים ואפורים , שכעט מחפשים את האמצעים לשמר אותו כדי שלא יתקלף וייהרס. ציור זה מוסיף עניין למבנה של מסטטצ'קין. מעניין מה היה אומר מסטצ'קין על ציור הקיר שנוכחותו מורגשת לגובה קומותיו ? הנכנס אל פנים המבנה ממשיך להתרשם מפשטותו ומניקיון פנימיותו. לאחר שהמבנה נוקה מאלפי ספריו, הוא משמש ככיתות לימוד בשלשת קומותיו. איזה כיף לתלמידים...

הפשוט הוא היפה, והיפה הוא המועיל. מוטו אותו אימץ מסטצ'קין מתקופת לימודיו בבאוהאוס (1930-1932) אני מוסיף ברוח האדריכל "פחות זה יותר" . כל כך מבטא את האדריכלות של בניין הספרייה.

חיליק ערד (2013-1927) –בית "יד יערי"

עם פרישתו לפנסיה של מסטצ'קין מקבל חיליק ערד את תפקיד המתכנן הראשי של "גבעת חביבה" . על שכמו מוטל תכנון המשך המבנים הייעודיים של הגבעה.

חיליק ערד היה אדריכל , מתכנן בתים ואמן - צייר ופסל (תכנן ובנה 13 אתרי הנצחה ברחבי הארץ) בסדר זה או הפוך. אל האדריכלות הגיע לאחר הציור. אני מציין פרט זה באשר בבנייניו של חיליק יש מקום נרחב לאמנות אדריכלית. הם חלק מתפיסת עולמו התכנונית. בית "יד יערי" בגבעת חביבה היא דוגמא לחשיבה של תכנון סביבתי אמנותי מחוץ לבית, ובתוכו. בהמשך נעמוד על ההבדלים ביניהם.

יד יערי – ארכיון השומר הצעיר

"יד יערי" הנו מבנה תנועתי שייעודו בית לארכיון השומר הצעיר (נחנך בשנת 1982) ומכך גזור תכנונו המיוחד. קיימת מטרה פונקציונאלית-שימושית שיש לענות אדריכלית לצרכיה באופן המדויק והמקצועי ביותר. על האדריכל ללמוד את תפקידי הארכיון ולהציע מבנה שיענה על הצרכים וידידותי לנזקקים לשרותיו. חיליק למד אדריכלות בטכניון. שנים עבד במחלקה הטכנית לצדו של שמוליק מסטצ'קין. רוחו של האדריכל הראשי ורוח מנהל המחלקה לתכנון ישראל פיינמסר (מזרע) הם שהכתיבו במידה רבה את עקרונות התכנון של אדריכלי המחלקה; פשטות, צניעות, פונקציונאליות, והתחשבות במציאות כלכלית הדוקה. גם כאשר מתכננים מבנה רחב וגדול מידות כמו חדר אוכל קיבוצי, הוא חייב להיראות צנוע ומתאים לאורח החיים הקיבוצי. חומרי הבניין נבחרו בקפידה כדי להתאים לתפיסה מינימליסטית צנועה שכזו. בית יערי נבנה בשני שלבים . יועד לחדרי אכסון חומרי הארכיון במדדים מקצועיים של שמירה על לחות, אוויר מבוקר, יובש, ותאורה מתאימה. אל אלה נוספו חדרי עובדים וחדר חוקרים מרכזי, פינת קפה מורחבת (הכניסה עם שתיה ואוכל אל חללי העבודה אסורה). הקומה התחתונה הוקמה כמקלט וכמקום לתצוגת קבע תנועתית. אליה צמוד אולם הרצאות וחלל זיכרון נפרד. השלב השני של הבית נבנה שלש שנים מאוחר יותר מעל הקומה הראשונה. התוספת יועדה למשרדי הנהלת הגבעה ולמשרדי "מורשת". הבניין בנוי על שלושה מפלסים כאשר מעלית להובלת חומרי ארכיון מקשרת ביניהם ומאפשרת העברתם למקומם המיועד.

המפלס התחתון תוכנן כתערוכה היסטורית קבועה של תולדות תנועת השומר הצעיר והקיבוץ הארצי. (תכנון של דוד לב מנירים - 1982) . בצד הדרומי אולם הרצאות קטן לבאי התערוכה. חלק מהתערוכה הוא מרחב פיסולי סגור, שהוא חלל הנצחה אינטימי המיועד להנצחת נופלי הקיבוץ הארצי במערכות ישראל והתייחדות עם זכרם. ("...ורק הזוכר יודע", "כל אשר יכלו לתת" נכתב באותיות אלומיניום מובלטות). על הקיר הדרומי של חלל ההנצחה תבליט יציקת ברזל מופשט מינימליסטי , יצירתו של רודא ריילינגר (הזורע). חלון מאורך מאפשר להאיר באור יום את המונומנט הפיסולי. רחבת הכניסה לתערוכה ולחדר ההנצחה אף היא מעשה אמנות סביבתי משל רודא. עיצוב הבנוי מרחבת אבני בזלת ושתי פירמידות דמויות אהלים. על הקיר המערבי תבליט בטון חשוף גדול של ספר עיון פתוח כיאה למטרת הארכיון. בצד הדרומי של הרחבה, קיר מבטון חשוף עליו מוטבעים סמלי התנועה וסימני הלוחות ששמשו בתהליך יציקת קיר הכניסה. קיר זה הוא מבוא לתערוכה שהתקיימה בחלל הפנימי. הבית בצורתו על שלושת קומותיו הוא כמו שני מלבנים מאורכים מונחים זה על גבי זה כאשר חלונות גדולים אופקיים מפרידים ביניהם ובכך יוצרים חיץ של קלילות יחסית ומקום למבט על הדשאים והנוף הנשקפים על מרחבי הגבעה. הקירות החיצוניים של המבנה מחופים בטיח שפריץ בצבע אוקר המוסיף פלסטיות חומרית תלת ממדית עדינה לבית.

ארבעה אמנים חברו לפרויקט: רודא ריילינגר, משה סעידי, יעל לב ודוד לב . מחוץ למבנה מצד מערב נמצא קיר הבטון החשוף המעוצב של רודא ריילינגר , כמו בא להכריז על יציבות הבית והיסודות הרעיוניים שבו. בתוך אולם התצוגה נמצא אולם הרצאות קטן ואינטימי (50 מקומות ישיבה) שצדו המזרחי הפנימי מחופה בקיר קרמי בהיר ועדין. הקיר בנוי מצורות גיאומטריות מודולריות היוצרות קומפוזיציה סימבולית - שומרית מעשה ידי האמן משה סעידי (כפר מנחם). מצאתי שהקיר מקיים דיאלוג סמלי ורעיוני עם קיר הבטון החשוף של רודא שמחוץ למבנה שאף הוא משופע בסמלי התנועה, אותם סמלים , המעוצבים מחומרים כה שונים, שהמשותף שלהם הוא דמותו של השומר הצעיר; קשוח ורך בו זמנית. בקומה הראשונה שמעל קומת התערוכה נמצאים משרדי החוקרים ועובדי הארכיון וביניהם שתול גן קרמי שמרכיביו הפיסוליים הם כלי קיבול המתכתבים עם מסורות חקלאיות קמאיות. חלק מהכלים משמשים כ"עציצים" שמתוכם צומחים צמחי נוי המוסיפים חיים ותחושת בית למיצב הפיסולי. לפני היות קומה שנייה המיצב הפיסולי היה מחופה באקווריום שקוף כך שאור היום הגיע לצמחים.

בשנת 2017 פורקה התערוכה ובמקומה הוקמה ספריה וחללי עבודה נוספים.

דן פלג (2009-1937) בית "מורשת"

דן פלג היה חבר קיבוץ שער העמקים כאשר יצא ללימודי אדריכלות בארה"ב. אל המחלקה הצטרף בשנות השמונים. בגישתו האדריכלית מורגשת השפעה ניאו קלאסית של "קישוטיות מודרנית", סגנון פוסט מודרניסטי (1). תפיסת מרחב שונה, המקיימת מזיגה של החוץ פנימה ושקיפות של הפנים כלפי חוץ. יחס אחר לפונקציה ולנראות החיצונית. דן פלג תכנן את "בית מורשת" שנחנך בשנת 2001 כאתר הנצחה המכיל בתוכו חללי למידה, התכנסות וזיכרון. אצל פלג העמודים המשולבים במבנה מאוד נוכחים ומשמעותיים, כמו היו שורת עמודי קארדו" בעיר רומית עתיקה. העמודים ניצבים על בסיס איתן. חלקם נושאים בראשם אזכור מודרני מרומז לכותרים דוריים. העמודים משפיעים על סביבתם, יוצרים תחושה קלאסית שיש לה תפקיד קישוטי המשרת את הזיכרון.

קומפלקס המבנה מורכב משלוש יחידות בניין מחוברות במפלסים משתנים. קירותיו מגדירים את המרחב שמחוץ למבנה ומושכים את החלל פנימה והחוצה. הקווים המעוגלים מסתכרנים עם הקווים הישרים. הקומפוזיציה האדריכלית משתנה עם השתנות המבט והתקדמות המהלך במבנה על אגפיו. מתקיימת התרחשות אדריכלית דינמית ומתמשכת... הבאים "מיד יערי" מצד צפון אל "בית מורשת" צועדים על מדרכת שיש המתכנסת אל שדרת עמודים שמטרתה להעצים את נוכחותה כמבוא אל לב התרחשות המבנה. השדרה נפגשת עם קיר זכוכית מעוגל ומרושת בקווי שתי וערב מאלומניום המהווים מסגרת לחלונות המרכיבות את הקיר. הקיר מתחבר אל המודרניזם האדריכלי. (מזכיר את בנייניו של ריצ'ארד מאייר) אריחי שיש מרצפים את דרכי הגישה וההליכה אל הבית ובתוכו. הם תזכורת של זיכרון. קירות המבנה צבועים בלבן קרם בהיר, מחדדים את קווי המתאר ומדגישים את "גווני האור והצל" המשתנים עם תנודת השמש. בית מורשת על אגפיו בנוי משלשת צדדיו במפלסים משתנים ובמרכזו חצר פתוחה כלפי מזרח המהווה מקום להתכנסות חיצונית. דן פלג ביקש לצקת במערכת המבנים של "מורשת" אי של זיכרון.

דן פלג גדל והתפתח אל חברת שפע יחסית במרחב הקיבוצי התכנוני, שלא כמו מסטצ'קין בשנות הארבעים-חמישים, ואחריו אף ערד ממייסדי קיבוץ סער (דור תש"ח) שתכננו אל מציאות של צנע וחסר כלכלי, בראשית דרכם האדריכלית. לתקופה ולזמן יש חלק בסגנון התכנוני. קיימת הרגשה שבית "מורשת" מעצם הגדרת תפקידו , הכתיב במידה רבה את סגנונו האדריכלי.

שלושה מבנים שלושה אדריכלים שכבר לא עמנו עוד. כל אדריכל מייצג תקופה, סגנון, דרך חשיבה. הבתים שהם תכננו עומדים וקיימים, עדות לכל אלה.

(1)

אזכור לאדריכלות קלאסית ברוח התקופה והסגנון השולט בתרבות השפע של הרבע האחרון של המאה העשרים, סגנון שלמן ההתחלה הוגדר כפוסט-מודרניזם, כלומר אחרי-החדשניזם. היה להם אתגר לא פשוט – איך אפשר לחדש אחרי מה שהוא החדשני מכולם. הדרך היחידה האפשרית הייתה לחזור לאחור ולתת למכלול העשייה בעבר פרשנות אישית חופשית מכבלי ה"איזם" . עכשיו יש רק דה-קונסטרוקציה. פירוק והרכבה מחדש.

יובל דניאלי – פברואר 2021