דילוג לתוכן הראשי

פליט בארצי


אלי צור - פליט בארצנו.  "זו לא הגדרה נחמדה" מודה בפני אלי . זו הגדרה פסיכולוגית שנגרמה על ידי גורם חיצוני בלי לדעת עד מתי !

אני משוחח עם פרופ' אלי צור מקיבוץ "זיקים", איש "יד יערי" מוותיקי אנשי המחקר ביד יערי. אלי הוא היסטוריון שבימים אלה ממש נמצאת בהפקה הביוגרפיה שהוא כתב על מרדכי בנטוב חבר משמר העמק ומחותמי מגילת העצמאות (ח"כ ושר בממשלות ישראל). אלי הוא אדם עסוק, משימתי, איש אקדמיה ואדם שלאחרונה הגיע לגבורות.

איך אתה מרגיש בימים שכאלה?

"אני חי מיום ליום בלי לעשות הרבה וזו לא שגרה רגילה אצלי, היא נובעת מחוסר הוודאות בה אני נמצא. מה שאני עושה נראה  כל יום אותו דבר.

הסבר לי את  הסיטואציה אני מבקש מידידי אלי צור, אינני מורגל ממנו לשמוע קביעה כזו של חוסר משמעות.

חוסר הוודאות והמשמעות במציאות בה אני נמצא עם חלק מקהילת זיקים (בבית הארחה במעלה החמישה), גורמת לי להרגיש כפליט. אבל בשונה מפליט בודד אני נמצא במעטפת של קהילה קיבוצית המנסה לשמר את חיי הקהילה כפי שהיו טרם פליטות.

במציאות של חיי פליטות אין תכלית. אני מבצע את הרוטינה ללא מטרה אמיתית. קשה לי להתרכז בעבודה ההיסטורית בהעדר גישה למקורות.  הלובי של המלון מלא בחברים היושבים ומדברים איש עם רעהו, פשוט כדי לשרוף זמן...  המלון נמצא מאות מטרים מקיבוץ מעלה החמישה ואין ממש קשר עם הקיבוץ זולת עם המרפאה.  כדי להעביר את הזמן אני מרבה לטייל עם בתי שלומית, בנופים המיוערים והמקסימים של סביבת מעלה החמישה שהם כה שונים מהנוף של זיקים.   

כיצד משמרים שיגרה וקשר קהילתי?

משתדלים. לדוגמא: שיחזור המסגרות החינוכיות בכל הגילאים. הקהילה נמצאת בשני קיבוצים: שדות ים ומעלה החמישה ואחדים מפוזרים במקומות שונים בארץ.

בזיקים קיים חמ"ל (כיתת כוננות) המתחזק את הקיים בקיבוץ והוא זה שדואג שהקשר עם כל חלקי הקהילה ישמר. ביום שישי האחרון , מספר אלי בגאווה, ארגנו אירוע גדול בו השתתפו כל פזורי הקיבוץ. נפגשנו כולנו בשדות ים והיה מפגש מרגש ביותר.  

 אלי מספר כי הוא חש תחושה שחוף זיקים חולל במלחמה, תחושה המשפיעה עליו אישית.  הקיבוץ נמצא ליד הים. החוף והים היו לחלק מהביוגרפיה הקיבוצית, חלק בלתי נפרד מזיקים. פתאום המקום האהוב והפסטוראלי הזה נהפך לבית קברות. אלי מפרט בריאליסטיות מצמררת כיצד עשרות נופשים ומבלים נרצחו על החוף.

"אני אוהב  לראות את הים מחלון חדרי. כל הדרך מהים לזיקים הייתה מכוסה בגוויות, חלקן הגדול של מחבלים. חייל הים הרג עשרות מחבלים שבאו מהים ורצו להגיע לזיקים. הם לא הצליחו במשימה הנוראה הזו ולא הצליחו לחצות את הגדר הכפולה, בין היתר בגלל כיתת הכוננות שעשתה עבודה מצוינת".

מה שנעשה בחוף זיקים זה "חילול הקודש". החוף והים היו שיא התום והטוהר ועכשיו הם נושאים עמהם דם, גוויות ורוע, כך אני מפרש את אמרתו של אלי.  

אלי ידוע כאיש שמאל, הדוגל בפתרון של שתי מדינות לשני עמים.                     

 

האם התקפת "החמאס" והאכזריות בה היא התבצעה  ערערה את השקפת עולמך. האם יש עם מי לדבר ולעשות שלום?

 

"עקרונית לא שיניתי את עמדתי. אין דרך אחרת אלא להגיע להסדר עם הפלשתינאיים.  מאידך לא הופתעתי מהתנהגות "החמאס". כאשר אתה מפתח "דה הומניזציה" לכל מי שלא דתי, אינני מצפה מ"החמאס" לגלות יחס אנושי.

הסדר עם האויב הוא לא פשוט. כאשר הדת נפגשת עם הפוליטיקה, אז מי שלא דתי הוא כופר. בכופרים לדעת "החמאס" מותר להתעלל, לאנוס, להרוג. "החמאס" דוגל  בהתנהגות של תקופת "ימי הביניים" החשוכה, השטופה התעללות, עינויים, רצח ושרפות. תקופה הזכורה לנו מהעבר, אך מתרחשת במציאות של 2023.

 עלינו לחפש ולמצוא אצל הפלשתינאיים את היסודות הלא "חמסניקים". אני מאמין שניתן למצוא גורמים מתונים ואפילו לעשות עמהם שלום.

בנימה אופטימית שכזו המאמינה בתקווה ושלום אפשרי עם הפלשתינאיים הסתיימה הפגישה החפוזה ביננו. הפעם אלי מיהר לישיבה עם תכלית.

 

שמע ורשם: יובל דניאלי  - 28 בנובמבר 2023

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה

קשר מתמשך | יובל דניאלי

התערוכה מתקיימת בגלריית " האטלייה של שרגא " בקיבוץ העוגן. אטלייה - מרחב תצוגה המשמר/מתעד/ומציג מיצירות האמן שרגא ווייל. שרגא ווייל ויצירתו הם מופת לדרך בה אנחנו בארכיון ובחטיבת האומנות שבה חפצים ללכת. הקשר שלנו עם יצירתו של שרגא מתפרש על עשרות רבות של שנים. בכספת הארכיון נשמר היהלום שבכתר מבחינה תנועתית, איורי "דברות השומר" ששרגא אייר בבודפשט בשנת 1946 לאחר המלחמה, כהוכחה שתנועת "השומר הצעיר" שבמסגרתה פעל, חייה ונושמת גם לאחר השואה. מבודפשט שבהונגריה נקראו שרה ושרגא ע"י פעילי התנועה באירופה לפראג, למשימת חייהם; ללוות קבוצת נערות ונערים פליטי שואה אל עבר ארץ ישראל. הדרך התארכה חודשים רבים. בעקבות לחץ של שלטונות המנדט הבריטי, נאלצה הקבוצה על ילדיה ומדריכיה להתעכב 8 חודשים בבלגיה. שם נוסדה סדנת 'תו-נו' (תוצרת נוער) ששרגא היה ממדריכיה המרכזיים. סדנה שמטרתה הייתה שיקום נפשות הנערים באמצעות יצירה. בהמשך תלאות הדרך נתפסה אוניית המעפילים "תיאודור הרצל" ע"י הבריטים, שעל סיפונה קבוצת הילדים ומלוויהם עם שרגא ושרה ביניהם. הם הועברו לאי ה

הסמל הגראפי של הקיבוץ

סמל הפלמ"ח, הכי קרוב לקולקטיב הקיבוצי תלמים ומגדל מים, בתים ועצים. סמלים אופייניים לקיבוץ  ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גרפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים. הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גרפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה גרפית שסביבה יתלכד הגדוד, תחליף לנקודת קבע .