דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך אוקטובר, 2012

שי לילדנו

תיאטרון אמיתי, זה שבא מהחוץ אל הקיבוץ, ראיתי לראשונה בגיל שמונה לערך. מתי שהוא בראשית שנות החמישים. לעת ערב כינסו אותנו הילדים עם הוריהם על פיסת דשא בינות לצריפי המגורים. על מרפסת אחד הצריפים הוקמה במה קטנה עם פרגוד של ממש. מסך שהעלים את השחקנים לפני פתיחת ההצגה. הירח שט לו בשמי ערב כחולים, הס הושלך בקהל. רחש התרגשות של טרם הצגה... פרוז'קטור האיר את הבמה. המסך הורם לקול צהלת הילדים.  לפתע ללא התרעה מוקדמת מופיעה השחקנית הראשית "הבובה זיוה". תיאטרון הבובות של "הונזו" הוא דוד בן שלום שכננו מגבעת חיים (שלפני הפילוג) הגיע לקיבוץ.  אינני זוכר מה היה תוכן ההצגה. מה שנשאר לי בזיכרון זה הקסם וההתרגשות הבלתי מוסברת של אווירת ההצגה. בובות שמתנועעות ומדברות בלשון בני אדם. ממש פלאי פלאים. נפלא מבינתי כיצד זז הפה, וכיצד מתנועעות הידיים והרגליים. בובות שזזות כך מעצמן , פלא שכזה אפילו באמריקה אין... נזכרתי בכל אלה בזמן ביקורי באגף תיאטרון הבובות בתערוכתה המרגשת באוצרות של עינת אמיתי, "שי לילדנו" במשכן לאמנות בעין חרוד. התברר שתיאטרוני בובות "לכבוד ילדי