הקריקטורה הינה סוגה מיוחדת בגרפיקה, הינה סאטירה מאוירת. לקסיקון לועזי – עברי חדש מגדיר אותה כך: "רישום או ציור השואף לעשות רושם מצחיק ע"י הפרזה ועיוות של קווים אופייניים בתיאור אנשים ואירועים". להומור בהיסטוריה היהודית היה תפקיד מרכזי. על הדברים הרציניים והקשים ביותר הגיבו בהומור וסאטירה. במקום לבכות העדיפו בעם היהודי לצחוק. היה זה צחוק משחרר שהקל על מכאובי הגלות. גם לקריקטורה במרחב הקיבוצי היה תפקיד חברתי ראשון במעלה. הקריקטורה אפשרה את מרחב הנשימה בימים בהם שלטו דפוסי מנהל והתנהגות קשוחים וחסרי פשרות בחברה הקיבוצית. קריקטורות ראשונות אנחנו מוצאים כבר בסוף שנות העשרים בבית אלפא פרי עפרונו של לוזר, הוא אליעזר הלבני. הלבני היטב לתאר את מנהיגי הקיבוץ כדמויות הומוריסטיות לבושי מדים ועטורי מדליות וחשיבות בנוסח צבאו של הקיסר פרנץ יוזף. דרך ציוריו את בעלי התפקידים בקיבוץ העביר לוזר הלבני ביקורת מרומזת עליהם. הקריקטורות שלו על "מנהיגי" בית אלפא הופיעו בעיתון הקיר המקומי שנקרא "ברחש". לימים עבר לוזר על רקע של ויכוח אידיאולוגי עם קבוצת ...