דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך יולי, 2013

הציירת שלא התעלמה מהחלשים

עם פטירתה של רות שלוס השבוע נפטרה הציירת רות שלוס   בשנת ה - 91 לחייה.   רות שְׁלוֹס -Ruth Schloss‏ הידיעה על מותה הייתה מהולה בעצב אישי. היכרותי עם רות שלוס   הייתה אישית ורבת שנים.   אחותה , המוזיקאית והמלחינה חיה (שלוס) ארבל, הייתה חברת קיבוצי מיום היווסדו. רות הייתה גם הדודה של אסתר, בת כיתתי.   תמונותיה של רות ליוו אותנו מילדות מעל קירות הבתים. לימים הייתה זו חיה אחותה, שעשתה בננו הכרות אישית פורמאלית.   ואכן הכרות זו סייעה לי רבות בעיסוקי כחוקר האומנות הקיבוצית ככלל וזו של הקבוץ הארצי בפרט. נפגשתי עם רות לכמה פגישות בביתה בכפר שמריהו כדי לשמוע את סיפורה האישי על שנות חייה הראשונות בקיבוץ להבות הבשן ועל הקשר שלה לקבה"א ולתנועת השלום בארץ. היו אלו פגישות מלמדות גם אם הן נשאו את כאב עזיבתה את קיבוצה להבות הבשן בגין חיבורה האידיאולוגי לקבוצתו של משה סנה. רות מעולם לא חזרה לבקר בלהבות הבשן לאחר עזיבתה. הכאב והעלבון היו גדולים ובלתי נסלחים. לרות שלוס זכות ראשונים במיתוגם של כמה איקונים תנועתיים ומפלגתיים , כאשר עבדה כמאיירת מטעם התנועה.   היא זו שקבעה את

מצעד השומריות

שומריה ראשונה: השומריה הראשונה התכנסה על הר הכרמל ב - 20 ליולי 1945. חודשים לאחר כניעת גרמניה הנאצית לכוחות הברית במלחמת העולם השנייה. השואה האיומה שעבר העם היהודי באירופה חלחלה כבר אל התודעה. גורלה של תנועת השומר הצעיר המפוארת (תנועת הנוער החלוצית, הגדולה באירופה)  לא היה שונה מזה של יהדות אירופה. למרות האסון שפקד את עמנו, למרות העצב ששרה בעם היהודי ובארץ , החליטו ראשי התנועה בארץ  לקיים את מפעל השומריה הראשון על הר הכרמל. יש בהחלטה זו מסר תנועתי ולאומי; עוד עמנו חי. עוד תנועתנו פועלת ונושמת אוספת אל חיקה את שרידיה. עוד נכונו לנו עלילות ומעשים, ובראשם הקמת מדינה לעם היהודי.  עלון יומי של השומריה הארצית הראשונה,  סטנסיל פשוט , כמה ניירות לבנים "מעבר לשער" שמו, הופץ בין משתתפי השומריה. בראשו נכתב: "אנו מזדקנים כי חדלנו לשחק ולצחוק". קשה לשחק ולצחוק בזמן שעמנו נרצח. בזמן ששרידי התנועה נלחמים על חייהם. המציאות חיבה את הנוער להזדקן! באמרה זו עם סיומה של המלחמה ישנה קריאה לחזור אל הנעורים, אל המשחקים והשירים, אל הצופיות ולילות האוהבים לאורו של ירח.  סמל הש