דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך אפריל 21, 2012

תרבות וחברה

אומנות וחברה, תרבות וחברה , יצירה וחברה, כל תוספת למילה "חברה" ראויה להיכלל  בסוגה של אומנות המתכתבת במודע  עם תהליכים חברתיים-פוליטיים , המתרחשים במקום זה או אחר בעולם. לא במקרה יצא לפני למעלה משישים ושלוש שנים, קובץ, מבחר נאומים של אנדריי ז'דנוב (הקומיסר לענייני תרבות ואמנות של סטאלין)  בשם "אומנות וחברה". (1) הספר יצא לאור בשנת 1949 בשנה לפטירתו (יש האומרים, להירצחו) בהוצאת ספריית פועלים בסדרת ב"מאבק" עם מבוא משל יעקב יסעור (מרחביה), מלא הלל ושבח לאיש ולתורתו התרבותית - אומנותית שקידשה את "הריאליזם הסוציאליסטי" ולו במחיר מאסרים וחיי אדם. איור : נפתלי בזם, הזדהות עם עובדות הניקיון, שנות ה-50 לא במקרה, אמרנו, משום שבעת ההיא לא רק שברה"מ היוותה מודל  להזדהות, אלא גם משום שההנהגה הפוליטית , ולא משנה מאיזה צד של המפה  זיהתה את הכוח הפוליטי-חברתי האדיר האצור במסרים האומנותיים. נהגו לקרא לסוג זה של אמנות בשם "אומנות מגויסת". אומנות שלעתים נאמר ליוצריה כיצד ומה ליצור...  הייתה בשעתו תרבות שלמה מטעם ! הסיבה להתעצמו

הדגל האדום כאיקון אומנותי.

איור: יוחנן סימון 1949 לאחרונה השתתפתי כשומע  ביום עיון באוניברסיטת תל אביב לציון 40 שנה לפטירתו של ד"ר משה סנה. ממנהיג מטאור שדרך בשמי הציונות והמדינה שבדרך, בחר להתנתק מהציונות בדרכו אל הקומוניזם. ישבתי באולם הדחוס מרוב משתתפים, מתעניינים שבאו לשמוע על האיש ומשנתו. רבים מהמשתתפים היו בצעירותם מנאמניו. מנאמני האמונה בצדק הקומוניסטי המוחלט ובעתיד העולמי תחת שלטונה של ברה"מ. הסתכלתי והרהרתי עד כמה אנחנו חברי הקבה"א היינו בשעתו קרובים לחצות את הקווים אל עולם המחר הקומוניסטי... היה דגל אחד שאחד את כל מאמיני עולם הסוציאליזם - הדגל האדום. והיה חג מיוחד שבו הונפו דגלים אדומים בראש חוצות , חג האחד במאי. אני שייך לדור שגדל בתפר בין האמונה הלוהטת בעולם הקומוניסטי שהדגל האדום היה דגלו, לבין ההתפקחות וההתנערות מכל אלה. אני שייך לדור שמגיל צעיר מאוד התחנך על צדקת הדרך באמצעות סמלים ואיקונים. "האינטרנציונאל" היה להמנון שני. הדגל האדום הקדים לעתים את זה הכחול – לבן.  בגיל 8 ציירתי את מהפכת אוקטובר עם סטלין ולנין בראשה וכמובן עם הדגל האדום. כילד  ענדתי באחד