לקראת פורים נזכרתי בשיר הילדים הפופולארי: "מדוע לא יחול פורים פעמיים בשבוע". למה פעמיים, כי ילדים אוהבים להתחפש, להחליף זהויות, לחיות ולו לרגע את החלום. ומה חלום גדול יותר מאשר פורים. אז באמת הורים יקרים, מדוע שלא תעשו לילדיכם יום, יום חג. התנאי כמובן שההורים לא כופים את החלום שלהם על ילדיהם. אני מכיר כאלה הנושאים עמהם חגי פורים טראומטיים בהם התחפושת כמעט והרגה את לובשה. ילדים רכים אנוסים ללבוש תחפושת מאוד "יצירתית" ובעלת השראה ומעוף מבית היוצר של ההורים. הפעוט המסכן אנוס ללכת בתוך קופסת קרטון עליה מצויר תא טלפון ציבורי ושני חורים קטנים לעיניים. הקופסא הולכת ומקפצת, עד שנמאס ללובשה הקט, מורידה בזעם ונשאר בוכה ואומלל ללא תחפושת. אחד מנכדי הודיע חגיגית שהוא מתחפש השנה ל"קובייה הונגרית". אני מדמיין לעצמי כיצד קובייה הונגרית בת שבע הולכת למסיבת פורים ומתנועעת בקלילות ובגמישות.... אצלנו בבית כול יום פורים. נכדי (בעיקר נכדותיי) אוהבים להתחפש ולהציג. ארגז מלא תחפושות ספון בארון ומצפה לרגע בו יתפרץ יצר ההתחפשות וההצגה תתחיל. יש טקס מיוחד לנוהל זה...