דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך יולי, 2020

הגרעין והקליפה (סיפורה של להקת המחול הקיבוצית)

מאת: ד"ר   יונת רוטמן הוצאת יד יערי – גבעת חביבה, 2020 עריכה: אדוה כהן זמיר עיצוב גרפי והפקת דפוס: ירון לוי. 230 עמ',   כריכה רכה. קשיים רבים נערמו בפני החלוצים בהגיעם לארץ לבנות ולהבנות בה. מלבד עבודה קשה , שמש   יוקדת, היו גם מחלוקות , פילוגים ואף לעתים עייפות וייאוש שאחזו במחנה.    הדבק שחיבר וגישר על כל אלה היה ריקוד ההורה, ריקוד עממי שנרקד במעגל שלוב ידיים ונתן אנרגיה חיובית ליום המחרת. לנגד עיני מגזרת נייר (צללית)   מספר "החלוצים" של   מאיר גור אריה   (משנת תרפ"ה) , ריקוד ההורה שנהפך לסמלה של תקופה. לריקוד העממי קסם וכוח משלו שנמשך עד ימנו בחוגים לריקודי עם הפזורים ברחבי הארץ   ובמופעים וטכסים בחגים ומועדים של ההתיישבות העובדת. רשימה זו עניינה בלהקת ריקוד אמנותית-מקצועית הדורשת מחבריה משמעת גופנית ומנטלית, התמדה, יצירתיות וכישרון. מדובר בלהקת המחול הקיבוצית, שסיפורה יצא בימים אלה לאור כספר מחקר מתעד שנכתב ע"י ד"ר יונת רוטמן (עין המפרץ).                                                                            *************************

הגה אניית השלום

התבקשנו בארכיון השומר הצעיר, יד - יערי שבגבעת - חביבה, להציג פריט ארכיוני אחד המגלם באמצעותו את רוח הארכיון. לאחר התלבטויות בחרנו בחפץ המגלם ברעיונותיו את רוח הארכיון. החפץ שנבחר הוא ההגה המקורי של ספינת השלום של אייבי נתן. בבחירה זו מרחיב הארכיון את גבולותיו מעבר לבית היוצר התנועתי ובכך מהווה מקום ארכיוני לרעיונות מתקדמים, המחזקים, משלימים ומזדהים עם חזונו של ארכיון השוה"צ. אניית השלום נרכשה בהולנד בשנת 1973. ההגה הוא זה שנווט את הספינה אל חופי תל אביב שם היא עגנה במים הבינלאומיים, וממנה שידר ספן השלום, אייבי נתן וצוות שדרניו המתנדבים את "קול השלום"; שהיה קול ייחודי שקרא לפיוס, אחווה ושלום, מלווה במוסיקה צעירה וטובה לאורך עשרים שנה. בשנת 1966במבצע נועז, טס אייבי למצרים במטוסו הפרטי (שלום 1) כדי לעורר הד פנימי ובינלאומי בצורך הדחוף בהידברות ושלום בין עמי האזור. אייבי יזם מפגשים עם פלשתינאים לשיחות קרבה ושלום כאשר מפגשים אלה היו בגדר איסור. על כך שילם מחירים אישיים כולל ישיבה בכלא ישראלי. באחת משעותיו הכלכליות הקשות והמייאשות כאשר הכסף להפעלת האנייה וצוותה אזל, נק

אומרים ישנה ארץ

אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ , אֶרֶץ שְׁכוּרַת שֶׁמֶש אַיֵּה אוֹתָהּ אֶרֶץ , אַיֵּה אוֹתָהּ שֶׁמֶשׁ ?              (שאול טשרניחובסקי - 1923)   לכבוד מאה שנים לעלייה   השלישית   כתב וערך מוקי צור ספר חדש   המתאר בפרקיו, סיפורים ועדויות מהתקופה בלווי פרשנויות ותובנות משלו. אין זה ספר היסטורי עמוס בעובדות כרונולוגיות.   זה יותר ספר של טעימות. קצת מכל   נושא שבסופה של קריאה אתה רוצה עוד. הספר מצווה   על הקורא לך תחקור ותלמד . בחירת המחבר בשירו של שאול טשרניחובסקי "אומרים ישנה ארץ" לשם הספר, מבטאת נאמנה את רוח התקופה. היא   מגלמת את לבטי וקשיי העלייה השלישית כולל של המשורר עצמו שניסיונותיו להשתלב כרופא בא"י בשנות העשרים לא צלחו ורק בשלהי העלייה הרביעית הוא מגיע שוב לארץ כדי לחיות בה (1931). העלייה השלישית הייתה למושג שהדגים גם את מרכזיותה אך לימים את פער הדורות. כאשר בשנות החמישים - שישים היינו רוצים להתריס מול הוותיקים מדור המייסדים בקיבוץ   היינו שואלים: מה אנחנו מהעלייה השלישית ?!   תקופה שהצטיירה בעיננו   כזמן ארכאי מיושן שפג תוקפו ועבר זמנו...   בא מוקי צור ו