אֶרֶץ שְׁכוּרַת שֶׁמֶש
אַיֵּה אוֹתָהּ אֶרֶץ,
אַיֵּה אוֹתָהּ שֶׁמֶשׁ?
(שאול טשרניחובסקי - 1923)
לכבוד מאה שנים לעלייה
השלישית כתב וערך מוקי צור ספר
חדש המתאר בפרקיו, סיפורים ועדויות
מהתקופה בלווי פרשנויות ותובנות משלו. אין זה ספר היסטורי עמוס בעובדות
כרונולוגיות. זה יותר ספר של טעימות. קצת
מכל נושא שבסופה של קריאה אתה רוצה עוד.
הספר מצווה על הקורא לך תחקור ותלמד .
בחירת המחבר בשירו של שאול טשרניחובסקי "אומרים ישנה ארץ"
לשם הספר, מבטאת נאמנה את רוח התקופה. היא מגלמת את לבטי וקשיי העלייה השלישית כולל של
המשורר עצמו שניסיונותיו להשתלב כרופא בא"י בשנות העשרים לא צלחו ורק בשלהי
העלייה הרביעית הוא מגיע שוב לארץ כדי לחיות בה (1931).
העלייה השלישית הייתה למושג שהדגים גם את מרכזיותה אך לימים את פער
הדורות. כאשר בשנות החמישים - שישים היינו רוצים להתריס מול הוותיקים מדור
המייסדים בקיבוץ היינו שואלים: מה אנחנו
מהעלייה השלישית ?! תקופה שהצטיירה בעיננו
כזמן ארכאי מיושן שפג תוקפו ועבר
זמנו... בא מוקי צור ושואל לאורך כל הספר
, האם מעשה אבות הם סימן לבנים ? מה ניתן
ללמוד כיום מאנשי העלייה השלישית ?
"אחרי מלחמת העולם הראשונה העולם
מתארגן מחדש. גם העם היהודי מגיב. לאחר
הצהרת בלפור, המהפכה הרוסית והפוגרומים שבאו בעקבות המלחמה מגיעה ארצה העלייה
השלישית. פנים רבות לה. הרבה תסיסה ויצירה, הרבה עצב ויתמות. אנשיה עורכים מהפכה במפעל הציוני, יוצקים
חלומות רבים בארץ" (מדברי
המחבר על הכריכה האחורית של הספר).
הפרק הרביעי בספר נושא עמו שם מצמרר: "בפתח: רצח עם". פרק
קשה לקריאה. הוא עוסק בפוגרומים שהיו ברוסיה ובעיקר באוקראינה בתקופת מלחמת האזרחים ולאחר סיום מלחמת העולם
הראשונה. 150 אלף ילדים נותרו ללא הורים. יש האומרים שמספר ההרוגים הגיע ל- 200
אלף. האסון שהתרחש על היהודים בצמוד להצהרת בלפור (1917) הציב אתגר מיוחד בפני
רבים. בספר ישנן עדויות מזעזעות על רצח
יהודים ע"י הקוזקים כפי שנאספו לדורות הבאים ע"י אליעזר דוד
רוזנטל בספרו "מגלת הטבח". הספר הוברח מברה"מ ופורסם בארץ ישראל
בשנת 1927 כאשר את עריכתו וההקדמה כתב ביאליק. דם הנרצחים וחששות השורדים האיצו את
קצב העלייה השלישית.
מוקי צור פיתח סגנון כתיבה היסטורי לא שגרתי המיוחד לדרכו החינוכית
והמחקרית. כזו הבנויה מסיפורים המתובלים בתבלינים פיקנטיים המוסיפים ארומה מיוחדת,
הנותנת לקורא את האפשרות לחוש את הריחות והטעמים של אותה עת. לאחר שנבחרו הקטעים המשולבים בספר
( חלקם באו מספר "העלייה השלישית", בעריכת יהודה ארז, הוצ' עם עובד,
1964) הופכם המחבר למחרוזת של 18 פרקים. הספר מעוטר בתצלומים ואיורים (ביניהם הצלליות של מאיר גור אריה מספרו "החלוצים"
בהוצאת בני בצלאל משנת תרפ"ה) מעובדים במחשב ע"י מעצבי הספר, המוסיפים
לקלילות הספר ולהמחשת הסיטואציות והסיפורים. הספר שומר על פורמט צנוע ועממי כיאה לאופייה של העלייה השלישית ותקופתה.
"כדי להיגאל יש
להיזכר" (פרק 1) כותב המחבר בפתח הספר. "יש לדלג מעל לתהום שבין העבר לעתיד".
קיבוץ גבעת ברנר היה הראשון מבין הקיבוצים שהפיק הגדת פסח (תרצ"ה) משלו לחברי הקיבוץ. הייתה זו "הגדת
העליות" בה צוינו שבע העליות שהתרחשו מיציאת מצרים בהנהגת משה דרך
הצהרת כורש הבבלי עד העלייה החמישית של
ראשית שנות השלושים. עורך הגדת גבעת ברנר מבקש לקבוע סדר אירועים היסטורי על פי
העליות לדורותיהן. בשביל אריה (מאירהוף) חצור, מגבעת ברנר , העליות לארץ ישראל זה הסיפור האמתי. קנה המידה כיצד ממלאים
ומיישבים את הארץ ביהודים. "מדוע הפסקנו לארגן את סיפור חיינו על פי עליות
והתחלנו למדוד את עצמנו על פי מלחמות? היכן הסתובב המבט ? היום נותנים סימנים לדור מלחמת העצמאות, דור מלחמת
ששת הימים, דור מלחמת לבנון. האם לא היו מלחמות לפני מלחמת העצמאות ? כנראה שדמויי
המלחמות מרשים יותר מסלילת כביש ביו צמח
לטבריה.
לקוראי הספר מתברר התפקיד הגדול שעמסו על עצמם חלוצי תנועות הנוער
בסלילת כבישים, בכיבוש העבודה העברית, בבניין ,ובהקמת ההתיישבות. גם במלחמות. לא
נכון יותר להגדיר תקופה על פי עליה ויצירה התיישבותית ולא על פי מלחמות ושכול ?
מוקי מנמק את מחויבותו לסיפור אתוס העלייה השלישית משום שהיא לא "הותירה
אחריה כוהנים ושוטרים הכופים את דרכה. [...] העלייה השלישית ידעה לפנות את מקומה
באופן דמוקרטי, בתהליך של בניין חברתי ותרבותי. האם נדע ליטול את האחריות לתהליך
של הבנייה של זיכרון העלייה השלישית ? האם
נוכל לא לשקוע בהערצה עיוורת ולא נעסוק בהפיכתה לחורבה של מזכרות נוצצות ללא פשר,
לנוסטלגיה ריקה ומתנשאת ?" (עמ' 11) .
מוקי צור משיב בעצמו על שאלתו: "אנחנו מדברים על העלייה השלישית
שהחלה לפני מאה שנים, על יכולתה להיות מקור השראה ולא מקור של סמכות" (עמ' 14) .
ספרו של צור הוא תרומה לחינוך ערכי של הדור הצעיר כחלק ממשנה חינוכית
רחבה בה הוא אוחז, שהמעשה החלוצי של העליות הראשונות ראוי להוות השראה בעיקר בגלל
ההתכוונות של תיקון אדם וחברה. בספר סיפורים קצרים, בשם אומרם המצביעים על כוונה
זו. לצד רעיונות אידיאולוגיים כיצד ואיך מגשימים חלומות, מוצא המחבר לענות ולהאיר
מגוון של צדדים. ניקח כדוגמא את "פרשת רוסלאן" (פרק שישי: האם האונייה
רוסלאן היא שפתחה את העלייה השלישית ?) שנרשמה במחקר ובספרות כאונייה שפתחה את
העלייה השלישית בסוף 1919. צור מביא
עובדות המעידות שאוניות עלייה נוספות קדמו לרוסלאן. ייחודה של רוסלאן היא בכמות
העולים שהגיעו עמה לחופי הארץ. חלקם תושבים חוזרים שגורשו ע"י השלטון
העותומני. כמות של 600 עולים שנשאו עמהם
הבטחה גדולה לשינוי פני המציאות. באוניות שקדמו לרוסלאן היו גם ערבים ולא רק
יהודים, מאלה שנאלצו להגר מהארץ במצוות הטורקים וחזרו למולדתם. העלייה השלישית לא
באה רק מאירופה בעקבות הפוגרומים. היא באה גם מארגנטינה, מכורדיסטן ומתימן.
הספר בנוי פרקים, פרקים, 18 במספר. כל פרק מאיר נושא מיוחד, המקפל
בתוכו סיפורים ועדויות מהמקור. הפרקים
מקלים על העיון בספר. אפשר לברור פרקים מכל דף שהוא, ליהנות וללמוד מהפרק כמו היה יחידה
עצמאית העומד בזכות עצמו. הגיון עריכה זה הוא לטעמי ייחודו של הספר. כאיש "השומר
הצעיר", אני גאה באנשי התנועה שהיו מאוד מרכזיים בעלייה השלישית. נמצא להם
מקום בספר כמו לדמותו של מרדכי שנהבי (איש בית אלפא ומשמר העמק) שנחשב לעולה השומרי הראשון לארץ בשנת 1919. גאווה תנועתית לקרוא כיצד מרדכי שנהבי רקד עם
א.ד. גורדון, שבא לשמוע ממנו עם הגיעו לארץ מה נשמע שם באירופה.
פרק 13 מוקדש "לתורה ועבודה". בין החלוצים היו גם שומרי מצוות. "מתוך
רעיון שתורה ועבודה נבע מהשקפת עולמנו המוסרית והאוניברסלית, הרי התחייב מכאן הגנה
ועמידה לימין החלשים והנדכאים בכל אתר ואתר. יש להגן על סדר עולם חברתי-מוסרי, ללא עוול וקיפוח: הצדק והאמת
והשלום אהבו". (עמ' 79). התורה
והעבודה של העלייה השלישית התחלפה עם "תורתם אומנותם" של 2020.
צור מכתיר את יוסף טרומפלדור כמנהיג העלייה השלישית. (פרק 8) , טרומפלדור שהקים את ארגון "החלוץ"
החליט לארגן את העלייה ארצה ותכנן את המסלול של אנשי העלייה השלישית: הכשרות
בחו"ל, תחנת ביניים בטורקיה, והגעה לארץ ישראל. אלא שאז נקרא לתל-חי ונפל
בקרב" (עמ'
52). העלייה השלישית היא לא רק
קיבוצים, מושבים (נהלל) וגדוד העבודה. העלייה השלישית היא ייסוד הסתדרות העובדים העבריים, ואף הקמתם
של ארגונים אזרחיים. בספר מוגשת רשימת המפעלים החשובים שהסתיימו או התחילו בתקופת
העלייה השלישית, כמו טקס פתיחת האוניברסיטה העברית בהר הצופים שהקדימה בשבע שנים
את הקמתה, חברת החשמל, בניית גשר על הירדן, בית החרושת למלט – נשר, מפעלי ים המלח ועוד. העלייה השלישית היא גם
שכונת בורוכוב שחלמה על מודל של שילוב עבודה עירונית עם משק עזר חקלאי. השכונה
הוקמה על גבעה ליד עיר הגנים שהוקמה באותו זמן רמת-גן. אותה שכונה הצמיחה מתוכה
גיבור תרבות את אברהם אלדמע. הסופר יהודה יערי
איש "השומר הצעיר" כינה את חלוצי העלייה השלישית "אנשי
העלייה השירית". הוא כיוון לכך שהעלייה החלוצית הצעירה שהגיעה הייתה מאוד
קשורה לתרבות השירה הקולקטיבית. "והלב קרוע ויחף" כתב אברהם שלונסקי, וביטא
בכך גם את המצוקה וגם את החירות של החלוץ כיוצר" (עמ' 118).
אחד ממנהיגי ואנשי "ביתניה עלית" איש "השומר
הצעיר" אף הוא היה צייר; אריה
אלווייל שציוריו האקספרסיביים את "ביתניה עלית" וסדרת הדפסי האבן - "טורא אפורה" (ההר
האפור) מבטאים נאמנה מציאות של קושי ותקווה.
לנגד עיניי צייר נוסף איש מרחביה מאיר לבבי. לבבי המיוסר והכואב נתן בציוריו
הסימבוליים ביטוי למכאוביו ולקשייו ולתפילותיו שיהיה בסדר. בגופו המיוסר הוא מגן על השתיל הרך הנצרב מקרני השמש
המחודדים. לטעמי ציור זה הוא בין היתר סיפורה של העלייה השלישית.
האומנות הפלסטית נעדרה מתקופת העלייה השנייה מבינות למשכנות אוהלי
החלוצים. כאשר מייסדים רעיון חדש בתנאי חסר תמידי המוזות החזותיות כנראה שותקות.
העלייה השלישית הביאה עמה גם את האמנות הפלסטית
אל הבית הקיבוצי.
"העלייה השלישית הביאה לארץ רוח אמנותית חדשה. חיפושי דרך שהיו
לחיפושי רוח ואמנות. ממיעוט קטן וזניח, ובלי שהתכוונו לכך היו אנשי העלייה השלישית
לתרבות מקובלת והגמונית, לחלק בלתי נפרד מהתרבות שיצקה במשך שנים יסודות לחברה
הישראלית" (עמ' 120)
הספר נוגע גם באכזבות מקשיי
הקיום בארץ , מהשפל הכלכלי, ממחלות והגעגועים העזים לבית ההורים שהתבטאו בירידות
מהארץ. "עולים ברינה, יורדים בדמעה" נקרא הפרק האחרון (פרק – 18) המוקדש לעזיבת הארץ שהייתה צידה השני של העלייה.
דברי על הספר אינם של איש שמקצועו היסטוריה. טעמה של רשימתי ברצון
לשתף אחרים בעניין שאני גיליתי בו, פשוטו כמשמעו. ואכן, ספרו של מוקי צור מאפשר למתעניין הצצה
מרתקת לתוכה של תקופה מרתקת שהתרחשה לפני מאה שנים.
מוקי צור עמס על שכמו את תפקיד הזוכר והמזכיר. אני מהרהר ביני לבין עצמי איזה תובנות אני לוקח עמי
להמשך דרכי בגיל השלישי מהעלייה השלישית בזמן קורונה ובכלל ?
*בספר דימויים חזותיים רבים מארכיון השומר הצעיר יד יערי
כולל כריכתו, השער הקדמי והאחורי.
אומרים ישנה ארץ – 100 שנים לעלייה השלישית.
מחבר ועורך : מוקי צור
הוצאת ספריית יהודה
דקל - המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל -
2020.
כריכה רכה 135 עמ'.
יובל דניאלי – יד יערי
תגובות
הוסף רשומת תגובה