יד יערי יום יום

חגי תשרי מזמנים לנו זמן פנוי להרהורים. יום כיפורים הוא שיאו של הזמן הפנוי של החילוני. הרדיו ומקרן הטלוויזיה מושבתים. הרכבים הרבים שהנם נחלתם של חברי הקיבוץ המתחדש, עומדים במסדר בשקט מופתי על מפתן הבתים. אין יוצא ואין בא בשערי הקיבוץ. אנחנו בהסגר מרצון ומדעת   ברצון של הזדהות מחודשת עם כל עם ישראל ביום המיוחד הזה. יש להודות שיש אופי מיוחד לשקט הזה, גם אם הוא לא מלווה בתפילות, צום ובקשת סליחות.   אני קורא בטקסטים שחולקו בערבו של יום הכיפורים ומתייחס אליהם כאל יצירה ספרותית. מנסה לנתחם ולהבינם. קורא את התרגום העברי מארמית של "כל נדרי". את "אדון סליחות", שומע בהנאה וללא פחד ומורא את "נתנה תוקף" (למרות הפסוק הפותח: "ונתנה תוקף קדושת היום, כי הוא נורא ואיום"). מנסה לרדת אל שורש הדברים מבלי ללכת שבי אחר מה שאינני מאמין בו. אני מוצא עצמי מהרהר, במיוחד בחגי תשרי כיצד לבנות את הקשר בין התרבות החילונית - האוניברסאלית שלי למסורת היהודית שבסיסה הוא האמונה המוחלטת באלוהים? סביב שולחן משפחתי אנחנו דנים בשאלות של כיבוד קדושת יום הכיפורים במרחב הקיב...

אפשר היה לכתוב על סצנת האירוע לזכר אסון הרפתנים, מחזה, או לפחות סרט מרתק. כיצד מקץ שבעים שנה מתקיימת פגישת מחזור של דור הבנים, הנכדים והנינים והם מעלים זיכרונות מילדותם ויתמותם. וכמו בעלילה עלומה שבמשך שנים שכנה במרתפי השכחה, נשלפים הסיפורים והרגשות. המתח גואה, עד שבנקודת השיא נפרצים הסכרים והצופים נשארים המומים ונפעמים לא רק מגודל האסון אלא גם ואולי בעיקר מגודל השכחה. ואז באקורד של סיום , משוחזר שיט על הכנרת אל עבר האופק... בהזמנה לטקס זיכרון להנצחת "אסון הרפתנים" בכנרת  במלאת 70 שנה לאסון נכתב: " שיט לילי במי הכנרת, אירוע השיא של התאחדות מגדלי הבקר בארץ ישראל, שנערכה בדגניה - א' באוקטובר 1943, הסתיים באסון כבד. ספינת הגרר טבעה ועמה טבעו גם 11 רפתנים ממשתתפי הכנס. אבל כבד ירד על היישוב..." לפני כמה חודשים פנה אלי עוזי שמש מקיבוץ מזרע , נכדה של רבקה זונא רפתנית הקיבוץ שנספתה באסון, כי אציע לו רעיון לאתר הנצחה לזכרם של 11 הרפתנים שטבעו בכנרת. כמי שמתעניין בתולדות היישוב  ואף חוטא פה ושם בכתיבה על קורותיו, נדהמתי מחוסר ידיעתי על פרט חשוב זה בתולד...