(מישיבת ועדת תכנון קיבוצית – סיפור דמיוני עם נגיעות מהמציאות) "על גופתי המתה" ! (כמה שאני אוהב לשמוע את המשפט המאתגר הזה) נשמע חיים ראובני בפאתוס האופייני לכאלה שהצדק תמיד עמם. "התוכנית לא תעבור" הרים שוב את קולו בהנפת יד אל עבר חזהו. אורן שועלי, צעיר מועדת תכנון שעוד לא למד להכיר את תכונותיו הכועסות נרתע מופתע מרעם וזעם קולו. "חברים, חד וחלק, תכנית שכזו לא תעבור בקיבוצנו" ! וכאן ללא התרעה מוקדמת פרס מהזיכרון את תכנית הנקודה שגובשה בשנות החמישים. עברו מאז שישים שנה, והוא עדיין עם אדריכלי הבניינים והנוף , שמזמן החזירו נשמתם לבורא, ויותר מזמן העבירו מוסדות הקיבוץ את סמכות תכנונו של הקיבוץ אל דור צעיר יותר במחלקת התכנון התנועתית. שאול רכז הועדה גייס את מלוא השקט הנפשי שלו כדי להרגיע: (נזכר בציטוט ששמע ממסטצ'קין אדריכל מחלקת התכנון: "בית שסיים את תפקידו יש להרסו") תראה, תבין, עם מלא הכאב והצער אין ברירה, חייבים לקלוט כדי להמשיך להתקיים. וכדי לקלוט צריכים לוותר על כמה בניינים ועצים מדור המייסדים! אורן שועלי סינן מבין שי