דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך דצמבר 19, 2011

"והייה הנטע לאות ברית בינינו ובין הארץ הזאת"

  אני נושא עמי חיבה מיוחדת לט"ו בשבט, חג הנטיעות. חג שכולו הגשמה של עשייה ויצירה עם הטבע ובאמצעותו. כי מה אמיתי ונכון יותר, מאשר לטעת עץ על אדמת המולדת  גם אם לעתים היא גורמת לנו צרות, וייסורים. את חיבתי זו לעץ תרגמתי ותרגלתי אין ספור פעמים ביצירותיי. העץ נוכח בהם כשחקן ראשי, ובמיוחד חביב עלי הברוש (1).  הדיאלוג שאני מקיים ביצירתי עם הברוש לא מרפה ממני, למעלה מארבעים שנים. כאשר נשאלתי בעבר מה הוא בשבילי הברוש המשלתי אותו לסולם יעקב המקראי, שראשיתו בקרקע באדמה, בשורשי המציאות  וקצותיו נוגעים בשמים, באידיאלים, ברעיונות ובחלומות. אנחנו משולים למלאכים העולים ויורדים בו ובכך מקיימים את הקשר ההכרחי בין חזון למציאות בין קרקע לשמים. העץ  מגויס מראשית הציונות לפרויקט הלאומי של הקמת מדינה לעם היהודי. כאשר בנימין זאב הרצל מבקר בשנת 1898 בא"י במסע המתוקשר כדי לפגוש את הקיסר הגרמני וילהלם השני, בדרכו מיפו לירושלים, הוא מוצא לנכון לטעת עץ ברוש, כדי להמחיש את הקשר לארץ באמצעות נטיעת עץ. לא מעט מילים נכתבו על מעמד הנטיעה בחצרו של האיכר שמואל ברוזה מהמושבה מוצא. תחילה חשבו שהעץ הו