הכותרת "צבע משותף" מדברת בעד עצמה. היא מתייחסת לאומנות הפלסטית במרחב הציבורי הקיבוצי וביתר מובהקות לקישוטי החג. בראשיתה הייתה זו יצירה הבאה ללוות את חיי היום יום מעל גבי לוח המודעות בצד קישוט ואיור בימי חג ומועד. לנגד עיני עומדות כדוגמא הקריקטורות של אליעזר הלבני (לוזר בפי חבריו) שבשנות העשרים תלה על קירות צריף חדר האוכל בבית אלפא איורים הומוריסטיים של חבריו מהקיבוץ בתלבושת פרוסית מצוחצחת עטורת מדליות . לוזר לא היסס להביע דעתו על חבר זה או אחר במרחב הציבורי המובהק ביותר בעת ההיא כמו צריף חדר הוכל. קריקטורות: אלעזר (לוזר) הלבני שנות העשרים דרכו של חבר קיבוץ שרצה להיות גם אמן לא הייתה סוגה בשושנים בתקופה הראשונה לחייו בקיבוץ. היצירה האומנותית בצד היישומי שלה נתפשה ע"י רבים כמותרות. הקיבוץ בראשית דרכו היה עני, דל בחומר וקצר בכוח אדם. כל חבר נדרש למאמץ משותף לטובת בניית הקיבוץ, ובכללם אלה שנשאו בליבם את "להט היצירה". לגיטימציה ליצירה במרחב הציבורי לאורך זמן קשה לבלום את רוח היצירה. אפשר לתעל אותה ולכוונה לאפיקים קונסטרוקטיביים המועילים לכלל. אפיק