דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית יד יערי יום יום

הסוגה המיוחדת של שאול קנז – דברים לזכרו של אמן וידיד

צלצול הטלפון בישר על פטירתו לאחר מחלה קשה של שאול קנז. שאול היה אדם ישר, לא כזה שמדבר ברמזים. איש של אמת ויושרה. כך הוא דיבר עמי בגובה המציאות על מחלתו וסופה הבלתי נמנע. בהומור האופייני לו , קבע ברורות שהוא נמצא על "זמן שאול". שיחק בצמד מילים עם שמו. ההומור הציני והמפוכח שלו משך תמיד את תשומת ליבי. הידידות האישית שלי עם שאול הייתה רבת שנים. נפגשנו לראשונה בחוגי אמנות של ההתיישבות העובדת במכון לציור ופיסול ע"ש אבני, אי שם בשנות השישים. כבר אז הוא היה עטור זקן שחור שלא נפרד ממנו והיה לחלק מאישיותו, עם השנים הוא הלבין. הזקן הוסיף לדמותו נופך של נביא, שלפעמים זועם ולפעמים חומל. אהבתי את שאול האיש, האדם, לא פחות מכך את איוריו, ציוריו וגישתו הבריאה והמפוקחת למציאות החיים. קשה להפריד בין חייו, דעותיו והשקפת עולמו על הקיבוץ, הפוליטיקה ואמת החיים, לבין יצירותיו שהיו פרוסות על תחומים רבים: קריקטורות, עיצוב גרפי, ציור נטו נקי , אמנות לשם אמנות. לא פחות חשוב, ספריו ואמרותיו שהיו מכונסות בחוברות שעסקו בענייני קיבוץ (גן שמואל זה – חג ה – 70; לחפש את זה בחפצים הקטנים, חג ה - 80) , ש...

פחות זה יותר – סיור בעקבות האדריכלות של גבעת חביבה

האדריכלות איננה אלא תבנית מעשיה. אפשר להרהר באידיאולוגיה נשגבות, לברוא בדמיונך אוטופיות חברתיות ולתרגמן לשפת האדריכלות. למחשבה היצירתית אין גבולות ומגבלות. המבחן האמיתי הוא מה שנבנה ומיושם בשטח. כיצד מתורגם רעיון אידאי לשפת התכנון והביצוע. מבנה הספרייה, אמצע שנות ה-60 מבנה בסגנון הבאוהאוס. אדריכל: שמואל מיסטצקין.  צילום : דוד פרלמוטר האדריכלות בגבעת חביבה בנויה על תשתית של מחנה צבאי בריטי (מס' 84 ( שנבנה בחלק מאשכול מחנות צבאיים בריטיים באזור בין השנים 1945-1942. הדחיפות וההכרח בהקמת המחנה הצבאי שירתו צריכים צבאיים אסטרטגיים במינימום זמן ותקציב ללא שיקולים אסתטיים-אידיאולוגיים. האדריכל הראשון של סמינריון הקיבוץ הארצי – גבעת חביבה היה שמואל מסטצ'קין (2004-1908), האדריכל הראשי של המחלקה הטכנית של הקבה"א. לשמואל מסטצ'קין היה חזון בניה אידיאולוגי שנשען על רוח הבאוהאוס, בית הספר בו הוא למד והוסמך כאדריכל (שנים 1931-1933) . הפשוט הוא היפה, או כפי שהגדיר זאת מיס ואן דר רוהה (המנהל האחרון של ביה"ס) "פחות זה יותר". עקרונותיו של הבאוהאוס התלבש...

מקום לרוח

בין ג'וערה לעין השופט עשרים שנה לפני חנוכת אולם המופעים של המועצה האזורית   - מגידו בקיבוץ עין השופט נקרא האדריכל שמואל מסטצ'קין אל המרחב התכנוני הביטחוני. היה זה איש ההגנה ישראל גלילי ידידו של מסטצ'קין מנוער שקרא לו לחזק את ביצורי ג'וערה ולהפכה מווילה ערבית מפוארת ומקום זמני של חברי עין השופט לפני עלייתם לנקודת הקבע, אל בסיס קורס המפקדים של ההגנה. שנה קודם לכן תכנן מסטצ'קין עם שלמה גור ויוחנן רטנר את פרויקט "חומה ומגדל". בשנת 1943 מתכנן מסטצ'קין את "בית המגן" בג'וערה בדיוק בשנה בה הוא נקרא לפרויקט חייו להיות אדריכל ראשי של המחלקה הטכנית של הקבה"א ובזה הוא מקבע את דרכו האדריכלית לדורות, כלומר; אדריכל עם משנה סוציאליסטית והשקפת עולם פועלית היונקת מקורותיה מהנוער העובד, תנועת העבודה ובית הספר לאדריכלות הבאו-האוס בו למד בראשית שנות השלושים בדאסו - גרמניה.   המרחב הציבורי נוסח מסטצ'קין מסטצ'קין החליט להקדיש את מירב תכנוניו אל המרחב הציבורי הקיבוצי, אל חדרי האוכל , בתי התרבות , אולמות ספורט, מבני חינוך   ובריכות שחיה. ...

רודא – הסרט על מורשתו: אמן, מורה ואדם

פסל מחווה מישראל לדנמרק, רודא ריילינגר, עמק השמש, סינדל, דמנרק בסוף שנות השמונים הייתי בין אלה שהזמינו את האמן רודא ריילינגר מקיבוץ הזורע ללמד אמנות במרכז לאמנות בגבעת-חביבה שזה מקרוב הוקם. רודא, איש מרשים, גבוהה, ובעל חיוך תמידי וסבר פנים מזמין, לא סירב לבקשה גם שכבר התקשה בהליכה.  ההיכרות האישית שלי עם רודא הייתה רבת שנים, למרות הבדלי הגיל ביננו. דיבר עמי בגובה העיניים, נתן לי את ההרגשה שאני משוחח עם ידיד, חבר, ושותף.  בשנת 1997  כשנכנסתי לתפקידי בארכיון גבעת חביבה ( תיעוד ושימור ההיסטוריה האומנותית הקיבוצית), היה זה טבעי ומובן מאליו שרודא היה מאלה שהרבתי להתייעץ עמהם ולדלות מהם אינפורמציה. הוא הרי היה כבר בשנת 1947 מזכיר ארגון הציירים והפסלים של הקבה"א , ודבריו על דרך השילוב בין אמן וקיבוץ נשמעו ברחבי התנועה ונרשמו בכתבי העט התנועתיים. רוחב ידיעותיו, עיסוקיו חבקי אומנות ועולם, עשו אותו לאמן רב תחומי ורב לאומי. הייתי מבקר אותו ב"צריף "הסטודיו הצנוע שלו על יד הרפת ושומע ממנו סיפורים שהוסיפו רבות לידע האישי שלי, אינפורמציה הכרחית כדי לדעת ולהבין את מורכבות הסוגיה...

הרפת כמשל - הרהורי חג הביכורים

תחת שמי הכחול  ביכורים נניף,  כל כנפי מחול  ביכורי אביב. (הבית האחרון מהשיר: "ביכורים", של פניה ברגשטיין) האופטימיות שבשירה של פניה ברגשטיין "ביכורים",   מציינת הלך נפש חגיגי, מרומם רוח בו הרגישו אלה שהיו חלק מהיצירה ההתיישבותית חקלאית שכל כולה "כנפי מחול".        חג השבועות הצטיין מתמיד כחג החקלאי המרכזי בהתיישבות העובדת. אורחים רבים מהעיר הגיעו לחזות בפלאי החקלאות לגאוות ענפי הקיבוץ ועם ישראל. לא לחינם נקרא החג גם "חג הביקורים". כולם שמחו והתפעלו מהיש החקלאי הרב הנוצר בקיבוצים, לתפארת עם ישראל !   תהלוכת ענפי המשק הייתה עוברת בסך על פני קהל הצופים בטקס קבוע בשטח שדה שהוכשר במיוחד,   בו הכרוז היה מהלל ומשבח את הענפים העוברים, לקול תרועת קהל הצופים והצלמים.   עידן - יובל ה-100 לקיבוץ ענף הרפת היה מהמרכזיים בתהלוכה. חזינו בהתפעלות בזוג עגלות (או עגלים)   מהרפת. לעתים בפרה גדולה ומרשימה כשלצידה לקישוט הונחו כמה כדי חלב מפעם, חבילות חציר וכמה קלשונים תקועים בהם לצד נערי הרפת מהמוסד החינוכי...

רוני רכב (מזרע) גרפיקאי וצייר, אמן הבית והתנועה, איננו.

"אופק קרוב" קרא רוני רכב לתערוכה מיצירותיו שהוצגו בעפולה העיר שעל יד מזרע קיבוצו. ואכן, רוני רכב היה תמיד קרוב. קרוב בחברות האישית, קרוב בנושאי יצירתו, קרוב בתרומתו הגרפית לעיצוב   הנראות הקיבוצית והתנועתית מבית היוצר של הקיבוץ הארצי. עם פטירתו של רוני אנחנו נפרדים מאחד הדמויות הססגוניות והמיוחדות בתרבות ובאמנות הקיבוצית והתנועתית.   רוני היה מוסד, בר סמכא בענייני אמנות וגרפיקה, היה מעצב בעל מוניטין שיצא מעבר לגבולות המדינה, מעבר לחצר הקיבוצית. פתח סגנון איור עצמאי , כתב יד אישי שאי אפשר לטעות בו. סיפור חייו של רוני רכב הוא סיפורה של הציונות בהתגלמותה. אביו נולד בפולין. נדד למצרים, שם הכיר את רעייתו ובה נולד בשנת 1940 רוני רכב. בשנת 1950 עולה המשפחה לארץ, ורוני מתחנך בקיבוץ מזרע, אצל דודו, אחי אביו   שלמה רכב   (ממייסדי הארכיון התנועתי) . בצבא שרת ב"שקד" , חזר לקיבוץ, עבד בגד"ש ובשנת 1966 גויס "למוסד" ועסק בעלייה בלתי לגלית ממרוקו. במלחמת יום כיפר נלחם בתעלה. קורות חייו האומנותיים עשירים ומלאי עשייה. בוגר המגמה למורים לציור ב...

אבד לי רע

עם  מותו של המשורר עלי אלון. אלי עלון, 1935 - 2018 "שנינו נולדנו באותו אזור, ואנו חיים בו, על פרדסיו ושדרות ברושיו.  שנינו בני קיבוץ ושנינו נושאים בלבנו את אותו מטען אישי ורואים את העולם דרך אותם משקפיים - דבר המקרב אותנו באופן אישי ואמנותי. נוצרה ביננו שותפות מידית, כמו שניים המנגנים את אותה המנגינה , באותו סולם, בשני כלים או מדיומים שונים" , כך היטיב לבטא עלי אלון את טיב הקשרים שנרקמו ביננו לאורך השנים. ההודעה על פטירתו של עלי תפסה אותי לא מוכן, למרות שידעתי על מחלתו. כאשר מגיעה הבשורה הקשה היא כואבת וחודרת לנשמה. עצב עמוק ופספוס, מהולים בייחד. עצב על רע ואדם שהייה לי כתובת זמינה תמיד להתחלק עמה בספקות היקום. אדם - שלמרות ראייתו המפוכחת והכואבת את המציאות השאיר תמיד פס לבן של תקווה.                פספוס על מה שעלי המשורר, הבעל, האב והסב היה לו עוד להוסיף ולתת לעולם השירה הישראלי והקיבוצי ולמשפחתו האוהבת. רבות פעלנו בייחד. ספר משותף (רקוויאם לברוש) , טור אמנותי – פוליטי ב"חותם" (בקווי...

הארכיון מבקר בתערוכה

"גורם אנושי"   תערוכת צילום : בועז טל, רלי אברהמי, פבל וולברג, תמיר קרתא. בגלריית "זוזו" בעמק חפר (פארק תעשיות עמק חפר רח' גשר העץ 46) אוצר: יוסי וסיד . נעילה: 3.3.18. בפארק התעשייה בעמק חפר פועלת מזה חודשים מספר גלריה לאמנות. מיזם אומנותי-תרבותי אזורי יפה ביוזמתה הברוכה של תמי סואץ (בית ינאי) אמנית – צלמת בזכות עצמה, שבחרה למקם את חלל התצוגה מעל המפעל המשפחתי "צ.ל.ע" המייבא ציוד לעבודות עפר. כאוצרים גויסו לפרויקט התרבותי  יוסי וסיד (המעפיל) ורותם ריטוב (ת"א). השם שנבחר לגלריה "זו זו"  מכיל בתוכו את מהות קיומה של הגלריה מדגיש האוצר יוסי וסיד.  "זו גלריה להנעה תרבותית". רצון להציב במרכזו הירוק והאוטנטי של העמק גלריה שתציג אומנות במיטבה ותגרום לתושבי האזור לנוע ולזוז אל הגלריה ואל הנראות התרבותית -אומנותית. בצמוד לתערוכות מתקיים שיח-גלריה עם האומנים והאוצרים שמוסיף עוד תובנות וידע להעצמת החוויה האומנותית. "גורם אנושי" – תערוכה שהיא חוויה ארכיונית בימים אלה מתקיימת בגלריה תערוכת צילום "גורם אנושי...