דילוג לתוכן הראשי

הסוגה המיוחדת של שאול קנז – דברים לזכרו של אמן וידיד


צלצול הטלפון בישר על פטירתו לאחר מחלה קשה של שאול קנז. שאול היה אדם ישר, לא כזה שמדבר ברמזים. איש של אמת ויושרה. כך הוא דיבר עמי בגובה המציאות על מחלתו וסופה הבלתי נמנע. בהומור האופייני לו , קבע ברורות שהוא נמצא על "זמן שאול". שיחק בצמד מילים עם שמו. ההומור הציני והמפוכח שלו משך תמיד את תשומת ליבי.

הידידות האישית שלי עם שאול הייתה רבת שנים. נפגשנו לראשונה בחוגי אמנות של ההתיישבות העובדת במכון לציור ופיסול ע"ש אבני, אי שם בשנות השישים. כבר אז הוא היה עטור זקן שחור שלא נפרד ממנו והיה לחלק מאישיותו, עם השנים הוא הלבין. הזקן הוסיף לדמותו נופך של נביא, שלפעמים זועם ולפעמים חומל. אהבתי את שאול האיש, האדם, לא פחות מכך את איוריו, ציוריו וגישתו הבריאה והמפוקחת למציאות החיים.

קשה להפריד בין חייו, דעותיו והשקפת עולמו על הקיבוץ, הפוליטיקה ואמת החיים, לבין יצירותיו שהיו פרוסות על תחומים רבים: קריקטורות, עיצוב גרפי, ציור נטו נקי , אמנות לשם אמנות. לא פחות חשוב, ספריו ואמרותיו שהיו מכונסות בחוברות שעסקו בענייני קיבוץ (גן שמואל זה – חג ה – 70; לחפש את זה בחפצים הקטנים, חג ה - 80) , שלום בין העמים (שיחות שלום) , תנועה (הקיבוץ הארצי, שבעים שנים, שבעים פנים) ואף על תקופת הצבא והמלחמות לא פסח. שאול היה טנקיסט גאה ששאף שיגדלו בקנה הטנק פרחים במקום פגזים (מכתבים לטנק).

דור, דור ומעצביו. שאול היה שייך לדור המעצבים, בני קיבוץ שקיבל את מקל הגרפיקאים התנועתיים מדור המייסדים התנועתיים בתחום. היה למעצב גרפי של "על המשמר", "חותם", "השבוע בקבה"א", ו"הזמן הירוק". כמו כן ניהל לאורך שנים את מחלקת הגרפיקה של גבעת חביבה והיה אחראי להפקתם של עשרות חוברות הדרכה מאוירות בשרות מחלקת ההדרכה התנועתית . במקביל עצב כרזות שחלקם נהפכו לנכסי צאן ברזל תנועתיים. היה ממעצבי הסמלים התנועתיים בתקופת פעילותו.

שאול השכיל לשנות את הסוגה הגרפית הרגילה, ולפתח סגנון גרפי ייחודי שהייה לסממן היכר שלו. אהב את הסדרתיות שחזרה על עצמה, הן בגרפיקה והן בציוריו שצייר לנשמתו. "ביחד ולחוד" היו צמד מילים שהובילו את איוריו וציוריו.

כאשר אני מביט לאורך עשרות שנות איור של שאול קנז אני מוצא תרומה חשובה לפיתוח השיח העיצובי התנועתי והישראלי. פחות התרכזות במרכיבי הדמויות והפרטים, יותר תשומת לב למכלול, לרעיון, לסמליות שהם מייצגים. הוא הקפיד על המתווה החיצוני של האובייקט מבלי להיכנס אל מרכיביו הפנימיים. שאול בנה את איוריו כמו היו פאזל המורכב מפרטים רבים . הציף את מסגרת הדף בעושר של עובדות, שבסגנונו היו לסיפור מאויר.

שאול היה גאה במיוחד בקיר האמנות הגדול בישראל דבריו, שעיצב סביב מפעל הקיבוץ. קיר שהוא סיפור, בטכניקת "בלט" מיוחדת. קיר זה הוא תעודת אהבה מיוחדת לקיבוצו גן שמואל.

בביקורי בסטודיו המיוחד שלו שהיה בעברו כיתת לימוד' בבית ילדים שסיים את תפקידו, הייתי מוצא את שאול יושב ומתבונן במבט אוהב במעשה ידיו. יצירותיו עשירות צבע ופריטים הזכירו לי שטיחים ארוגים כמו חיינו אנו השזורים מאין סוף פרטים שסך מרכיביהם נקראים: קיבוץ, חברה וארץ. שאול לא צייר סתם. האמנות הייתה לכלי ביטוי פוליטי-חברתי.

על שאול האמן והאדם צריך לכתוב ספר. מילותיי רק מלטפות את דמותו האהובה עלי עד מאוד. שאול, היה איש ביקורת שלא חסך שבט לשונו מאלה שאהב אותם במיוחד. מקיבוצו, ממדינתו ואף מידידיו האישיים. אבל תמיד הייתה זו ביקורת בחזקת פצעי אוהב.

אזכור את שאול בהערכה רבה על יצירתו האמנותית ודמותו האנושית.

*

שאול קנז נולד בשנת 1938 בקיבוץ גן שמואל , נפטר בקיבוצו ב- 2022. בן 83 במותו. תנחומינו לחנה, לילדים, למשפחה ולקיבוץ גן שמואל.




יובל דניאלי – יד יערי

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

תבנית נוף קיבוצו

מגמות ותהליכים באמנות הקיבוצית לדורותיה.     "אני מאמין באמונה שלמה בנשק היצירה  האומנותית-החברתית.  הצייר והפסל – כסופר                         וכמשורר – צריכים לראות את עצמם בשרשרת הזהב של הבניין,  חבלי יסוד במפעלנו. בברית זו צפון נשק עיקרי לחיינו" (חיים אתר)   "על האמן לחדור לתוך העולם, לחוש באהבה רבה את גורלם של בני אנוש ועמים. אין אמנות למען אומנות. על האמן להיות מעוניין בכל מחוזות החיים". (מארק שאגאל)                                     תוכן עניינים : דילמת האמן הקיבוצי מקורות היצירה הקיבוצית דיאלוג בין האמן לקיבוצו האקלים הנפשי בין בתי ברל לגבעת חביבה בני הקיבוץ מוזיאונים קיבוציים     בשנת תשי"ט יצא לאור בהוצאת ההסתדרות הקובץ  "על אדמתם"

האין סוף של המינימליזם. דברים לזכרו של דניאל פראלטה.

הלב נצבט לשמע הידיעה על פטירתו של האמן דניאל פראלטה חבר קיבוץ כפר סאלד (1933-2013). הזיכרונות מציפים אותי. הכרתי את פראלטה מסוף שנות השישים , ואילך. היינו נפגשים בחדר ארגון האמנים של התק"ם בדובנוב – 10, כאשר על המפגשים בינינו האמנים הצעירים ניצחה באהבה רבה לינה רובין ז"ל (גבעת חיים איחוד , רכזת המדור של אומני התק"ם).  פראלטה כך קראנו לו, הצטייר בפני כדמות אקזוטית , דרום אמריקאנית , בעלת נוכחות מרשימה, ובעלת דעה. הוא היה שייך לחוג אמני הגליל העליון, שהקימו סביב מכללת תל חי  "אימפריה" של יצירה.  פראלטה עם דוד פיין (מעין ברוך) הזוג אילנה וטולי באומן (עמיר) יגאל מירון (אילת השחר) ועוד, היו הרוח החיה בשנות השמונים סביב מפגשי האומנות בת זמננו בתל חי. הם היו אלה שהעלו אותם על הבמה הישראלית והבינלאומית. פראלטה היה תמיד בלב העשייה והדאגה ליוצרים וליצירה הקיבוצית. היה דמות מרכזית יוזמת לטובת אמני הקיבוצים. זכיתי להיות נוכח בלא מעט ישיבות ודיונים בהשתתפותו, דעתו נשמעה תמיד מתוך הערכה ותשומת לב. הוא היה מהגרעין הקשה של אמני התנועה הקיבוצית שיצירתם לא רק השפיעה בסגנונ

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה