הסוגה המיוחדת של שאול קנז – דברים לזכרו של אמן וידיד

צלצול הטלפון בישר על פטירתו לאחר מחלה קשה של שאול קנז. שאול היה אדם ישר, לא כזה שמדבר ברמזים. איש של אמת ויושרה. כך הוא דיבר עמי בגובה המציאות על מחלתו וסופה הבלתי נמנע. בהומור האופייני לו , קבע ברורות שהוא נמצא על "זמן שאול". שיחק בצמד מילים עם שמו. ההומור הציני והמפוכח שלו משך תמיד את תשומת ליבי.

הידידות האישית שלי עם שאול הייתה רבת שנים. נפגשנו לראשונה בחוגי אמנות של ההתיישבות העובדת במכון לציור ופיסול ע"ש אבני, אי שם בשנות השישים. כבר אז הוא היה עטור זקן שחור שלא נפרד ממנו והיה לחלק מאישיותו, עם השנים הוא הלבין. הזקן הוסיף לדמותו נופך של נביא, שלפעמים זועם ולפעמים חומל. אהבתי את שאול האיש, האדם, לא פחות מכך את איוריו, ציוריו וגישתו הבריאה והמפוקחת למציאות החיים.

קשה להפריד בין חייו, דעותיו והשקפת עולמו על הקיבוץ, הפוליטיקה ואמת החיים, לבין יצירותיו שהיו פרוסות על תחומים רבים: קריקטורות, עיצוב גרפי, ציור נטו נקי , אמנות לשם אמנות. לא פחות חשוב, ספריו ואמרותיו שהיו מכונסות בחוברות שעסקו בענייני קיבוץ (גן שמואל זה – חג ה – 70; לחפש את זה בחפצים הקטנים, חג ה - 80) , שלום בין העמים (שיחות שלום) , תנועה (הקיבוץ הארצי, שבעים שנים, שבעים פנים) ואף על תקופת הצבא והמלחמות לא פסח. שאול היה טנקיסט גאה ששאף שיגדלו בקנה הטנק פרחים במקום פגזים (מכתבים לטנק).

דור, דור ומעצביו. שאול היה שייך לדור המעצבים, בני קיבוץ שקיבל את מקל הגרפיקאים התנועתיים מדור המייסדים התנועתיים בתחום. היה למעצב גרפי של "על המשמר", "חותם", "השבוע בקבה"א", ו"הזמן הירוק". כמו כן ניהל לאורך שנים את מחלקת הגרפיקה של גבעת חביבה והיה אחראי להפקתם של עשרות חוברות הדרכה מאוירות בשרות מחלקת ההדרכה התנועתית . במקביל עצב כרזות שחלקם נהפכו לנכסי צאן ברזל תנועתיים. היה ממעצבי הסמלים התנועתיים בתקופת פעילותו.

שאול השכיל לשנות את הסוגה הגרפית הרגילה, ולפתח סגנון גרפי ייחודי שהייה לסממן היכר שלו. אהב את הסדרתיות שחזרה על עצמה, הן בגרפיקה והן בציוריו שצייר לנשמתו. "ביחד ולחוד" היו צמד מילים שהובילו את איוריו וציוריו.

כאשר אני מביט לאורך עשרות שנות איור של שאול קנז אני מוצא תרומה חשובה לפיתוח השיח העיצובי התנועתי והישראלי. פחות התרכזות במרכיבי הדמויות והפרטים, יותר תשומת לב למכלול, לרעיון, לסמליות שהם מייצגים. הוא הקפיד על המתווה החיצוני של האובייקט מבלי להיכנס אל מרכיביו הפנימיים. שאול בנה את איוריו כמו היו פאזל המורכב מפרטים רבים . הציף את מסגרת הדף בעושר של עובדות, שבסגנונו היו לסיפור מאויר.

שאול היה גאה במיוחד בקיר האמנות הגדול בישראל דבריו, שעיצב סביב מפעל הקיבוץ. קיר שהוא סיפור, בטכניקת "בלט" מיוחדת. קיר זה הוא תעודת אהבה מיוחדת לקיבוצו גן שמואל.

בביקורי בסטודיו המיוחד שלו שהיה בעברו כיתת לימוד' בבית ילדים שסיים את תפקידו, הייתי מוצא את שאול יושב ומתבונן במבט אוהב במעשה ידיו. יצירותיו עשירות צבע ופריטים הזכירו לי שטיחים ארוגים כמו חיינו אנו השזורים מאין סוף פרטים שסך מרכיביהם נקראים: קיבוץ, חברה וארץ. שאול לא צייר סתם. האמנות הייתה לכלי ביטוי פוליטי-חברתי.

על שאול האמן והאדם צריך לכתוב ספר. מילותיי רק מלטפות את דמותו האהובה עלי עד מאוד. שאול, היה איש ביקורת שלא חסך שבט לשונו מאלה שאהב אותם במיוחד. מקיבוצו, ממדינתו ואף מידידיו האישיים. אבל תמיד הייתה זו ביקורת בחזקת פצעי אוהב.

אזכור את שאול בהערכה רבה על יצירתו האמנותית ודמותו האנושית.

*

שאול קנז נולד בשנת 1938 בקיבוץ גן שמואל , נפטר בקיבוצו ב- 2022. בן 83 במותו. תנחומינו לחנה, לילדים, למשפחה ולקיבוץ גן שמואל.




יובל דניאלי – יד יערי