דילוג לתוכן הראשי

כרזת השנה העשירית



לפני 27 שנים הייתי בכיכר מלכי ישראל, כיום כיכר רבין. באתי עם עוד עשרות אלפי שוחרי שלום לתמוך במהלך של הידברות עם הפלשתינאים, כהמשך להסכמות המעוגנות ב"הסכמי אוסלו". האמנו שכדי לשמור על מדינה יהודית ודמוקרטית נחוצה הקמתן של שתי מדינות לשני עמים.

הרצח הנתעב של יגאל עמיר חיסל רעיון זה. עשר שנים לא נגעתי ברצח ראש הממשלה, ביצירותיי. הרגשתי שאני חייב זמן ומרחק כדי לשמור על "שפיות יצירתית". במלאת עשור לרצח, בשנת 2005, הוזמנתי להשתתף בתערוכה קבוצתית, "רצח – יצחק" שהתקיימה במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן באשדות יעקב מאוחד. להזמנה זו נעניתי בחיוב.

בארכיון יד יערי בגבעת חביבה נשמרו הכרזות שהופקו לאורך השנים לעצרות זיכרון שהתקיימו בכיכר לציון יום הרצח. אספתי את שמונה הכרזות שהופקו ותליתי אותם על לוח הציור שלי בסטודיו אשר בקיבוצי - המעפיל. רציתי לחבר את הממד הלאומי הכללי עם זה הפרטי ביותר שלי. את מעשה התליה ליווה ידידי הצלם דני וסרלאוף, מקיבוץ געש. הצילומים בתוספת לוחות הדיקט המרוחים בצבע, שאריות מיצירותיי הקודמות, יצרו קולאז' מצמרר של זיכרון. העברתי אותם אל מרחב התערוכה ושם הוקם מיצב הזיכרון ליצחק רבין.

לאחרונה נשמעים לתדהמתי בפרהסיה, בכנסת ישראל ובציבוריות הישראלית קולות המייחסים לרצח מניעים של קונספירציה מטעם שרותי הביטחון הישראליים (שב"כ). עלילת שקר שכזו עוד לא הייתה.

זה הזמן לחזור ולספר לדורות הבאים, מי רצח ומי שלח ועודד למעשה.


יובל דניאלי - נובמבר 2022.


 



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קשר מתמשך | יובל דניאלי

התערוכה מתקיימת בגלריית " האטלייה של שרגא " בקיבוץ העוגן. אטלייה - מרחב תצוגה המשמר/מתעד/ומציג מיצירות האמן שרגא ווייל. שרגא ווייל ויצירתו הם מופת לדרך בה אנחנו בארכיון ובחטיבת האומנות שבה חפצים ללכת. הקשר שלנו עם יצירתו של שרגא מתפרש על עשרות רבות של שנים. בכספת הארכיון נשמר היהלום שבכתר מבחינה תנועתית, איורי "דברות השומר" ששרגא אייר בבודפשט בשנת 1946 לאחר המלחמה, כהוכחה שתנועת "השומר הצעיר" שבמסגרתה פעל, חייה ונושמת גם לאחר השואה. מבודפשט שבהונגריה נקראו שרה ושרגא ע"י פעילי התנועה באירופה לפראג, למשימת חייהם; ללוות קבוצת נערות ונערים פליטי שואה אל עבר ארץ ישראל. הדרך התארכה חודשים רבים. בעקבות לחץ של שלטונות המנדט הבריטי, נאלצה הקבוצה על ילדיה ומדריכיה להתעכב 8 חודשים בבלגיה. שם נוסדה סדנת 'תו-נו' (תוצרת נוער) ששרגא היה ממדריכיה המרכזיים. סדנה שמטרתה הייתה שיקום נפשות הנערים באמצעות יצירה. בהמשך תלאות הדרך נתפסה אוניית המעפילים "תיאודור הרצל" ע"י הבריטים, שעל סיפונה קבוצת הילדים ומלוויהם עם שרגא ושרה ביניהם. הם הועברו לאי ה

הסמל הגראפי של הקיבוץ

סמל הפלמ"ח, הכי קרוב לקולקטיב הקיבוצי תלמים ומגדל מים, בתים ועצים. סמלים אופייניים לקיבוץ  ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גרפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים. הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גרפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה גרפית שסביבה יתלכד הגדוד, תחליף לנקודת קבע .

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה