דילוג לתוכן הראשי

כרזת השנה העשירית



לפני 27 שנים הייתי בכיכר מלכי ישראל, כיום כיכר רבין. באתי עם עוד עשרות אלפי שוחרי שלום לתמוך במהלך של הידברות עם הפלשתינאים, כהמשך להסכמות המעוגנות ב"הסכמי אוסלו". האמנו שכדי לשמור על מדינה יהודית ודמוקרטית נחוצה הקמתן של שתי מדינות לשני עמים.

הרצח הנתעב של יגאל עמיר חיסל רעיון זה. עשר שנים לא נגעתי ברצח ראש הממשלה, ביצירותיי. הרגשתי שאני חייב זמן ומרחק כדי לשמור על "שפיות יצירתית". במלאת עשור לרצח, בשנת 2005, הוזמנתי להשתתף בתערוכה קבוצתית, "רצח – יצחק" שהתקיימה במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן באשדות יעקב מאוחד. להזמנה זו נעניתי בחיוב.

בארכיון יד יערי בגבעת חביבה נשמרו הכרזות שהופקו לאורך השנים לעצרות זיכרון שהתקיימו בכיכר לציון יום הרצח. אספתי את שמונה הכרזות שהופקו ותליתי אותם על לוח הציור שלי בסטודיו אשר בקיבוצי - המעפיל. רציתי לחבר את הממד הלאומי הכללי עם זה הפרטי ביותר שלי. את מעשה התליה ליווה ידידי הצלם דני וסרלאוף, מקיבוץ געש. הצילומים בתוספת לוחות הדיקט המרוחים בצבע, שאריות מיצירותיי הקודמות, יצרו קולאז' מצמרר של זיכרון. העברתי אותם אל מרחב התערוכה ושם הוקם מיצב הזיכרון ליצחק רבין.

לאחרונה נשמעים לתדהמתי בפרהסיה, בכנסת ישראל ובציבוריות הישראלית קולות המייחסים לרצח מניעים של קונספירציה מטעם שרותי הביטחון הישראליים (שב"כ). עלילת שקר שכזו עוד לא הייתה.

זה הזמן לחזור ולספר לדורות הבאים, מי רצח ומי שלח ועודד למעשה.


יובל דניאלי - נובמבר 2022.


 



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

תבנית נוף קיבוצו

מגמות ותהליכים באמנות הקיבוצית לדורותיה.     "אני מאמין באמונה שלמה בנשק היצירה  האומנותית-החברתית.  הצייר והפסל – כסופר                         וכמשורר – צריכים לראות את עצמם בשרשרת הזהב של הבניין,  חבלי יסוד במפעלנו. בברית זו צפון נשק עיקרי לחיינו" (חיים אתר)   "על האמן לחדור לתוך העולם, לחוש באהבה רבה את גורלם של בני אנוש ועמים. אין אמנות למען אומנות. על האמן להיות מעוניין בכל מחוזות החיים". (מארק שאגאל)                                     תוכן עניינים : דילמת האמן הקיבוצי מקורות היצירה הקיבוצית דיאלוג בין האמן לקיבוצו האקלים הנפשי בין בתי ברל לגבעת חביבה בני הקיבוץ מוזיאונים קיבוציים     בשנת תשי"ט יצא לאור בהוצאת ההסתדרות הקובץ  "על אדמתם"

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה

"האטליה של שרגא" בהעוגן

על הפרק עומד לנגד עיננו, כראי תרבותי-אמנותי לא פתור נושא עיזבונות יצירות אמנות של יוצרים שהלכו לעולמם, ויצירתם מבקשת התייחסות. נאמר על האמת, קשה לקלוט את העושר הכמותי הרב שנשאר לאחר מות יוצר. מוזיאונים, גלריות וארכיונים לא בנויים לקבל ולשמר את היש שנשאר. לא תמיד ביכולת המשפחה למצוא פתרון מספק והולם לעיזבון היצירתי. גם בקיבוצים אין משנה סדורה של פתרונות, ובמקרים רבים הקיבוץ לא בהכרח רואה את עצמו אחראי לעיזבון. התשובה עומדת לפתחה של משפחה שאכפת לה מהיצירות, ולעתים ידה קצרה מלהתמודד עם סוגייה זו. התעקשותה של משפחת האמן שרגא ווייל (2009-1918) לשמר את יצירותיו ראויה להוות דוגמא ומופת ליחס חיובי ומקצועי של שימור עזבון אומנותי, במקום מיוחד שהוכשר לשם כך. "האטליה של שרגא" שוכן במרכז הקיבוץ בצמוד לחדר האוכל. הוא מורכב משני חללים; מחסן לשימור יצירות, וחלל תצוגה מיצירות האמן, בו מלבד התערוכה המוצגת , מקום של נראות לכלי עבודתו וחפצי הסטודיו שהיו למקור השראה לאמן ביצירתו. בצהרי יום שישי (4.3.2022) נפתח במעמד חגיגי ומכובד בהשתתפות בני משפחה, חברים מהקיבוץ, שוחרי אומנות ומוקי