שיר תנועתי:
דגל אדום הוא דגלנו
חזק ואמץ זאת סיסמתנו
קדימה השומר
השומר הצעיר
 |
| דגל קן השומר הצעיר במשמר העמק - 1952 |
רשימה זו באה לספר את סיפור הדגל התנועתי ומשמעותו ,במלאת מאה שנים לתנועה.
***
הדגלים מלווים אותי מילדות. בשירים, בחגים ובמצעדים. בחיי הקיבוץ ובחיי התנועה. הדגל נצרב בתודעתי עם טקסים ומעמדים ממלכתיים.
מגדל המים של קיבוצי שימש יותר כתורן תמיר להנפת דגלים בימי חג ומועד מאשר מאגר מים ליום סגריר. כאשר התנופפו הדגלים (דגל הלאום ודגל המעמד) על ראש המגדל ידענו שיום חג או אירוע משמעותי בחיי הקיבוץ והאומה. הדגל נשא עמו חגיגיות, טקסיות והבדלה בין חול למועד.
מילדות התחנכנו למשמעות המיוחדת המקופלת בדגל. קופסת קק"ל ששכנה דרך קבע בכיתת הלימוד שלנו, צבעה כדגל הלאום וכך נוכח הדגל בכיתתנו ללא הפסקה...
 |
| השומר הצעיר בוורשה, קבוצת יהודה, נושא הדגל - מיטק (מרדכי בנטוב), 1917 |
הינו ילדים בראשית דרכנו התנועתית כאשר השתתפנו לראשונה במחנה תנועתי גדול ביערות חדרה. בנינו מחנה צופי שבמרכזו דגל המחנה, שהתנוסס על ראש התורן בתוך מתחם עגול שקוויו סומנו באבנים שנצבעו בסיד לבן. הוסבר לנו שאסור, להפקיר את הדגל ויש לשמרו בכל שעות היום והלילה מפני גנבה. ועוד נאמר שמחנה ללא דגל יפורק לאלתר !
באמצע הלילה נזעקנו הקטנים מגדוד "שדה" שכבת בני מצדה להגן על הדגל. קבוצה יריבה משכבה בוגרת יותר או מקן אחר, באה לסחוב את הדגל ולבקש עבור פדייתו כופר שלרוב הסתכם בכדור משחק. הגנו בחירוף נפש על הדגל. "נלקחו שבויים", קיבלנו מכות, ואף פה ושם זלגו הדמעות. אבל הדגל נשאר על מקומו!
(פרק מיוחד "התקפה על הדגל" נכתב בחוברת "טקס וסמל" , הסתדרות השוה"צ, דצמבר 1958).
לדגל היסטוריה ארוכת שנים. לנגד עיני עומדת יצירתו הפטריוטית של אז'ן דלקרואה (1798-1863) "חירות בראש העם" המתארת את המהפכה הצרפתית. במרכז התמונה עומדת דמות אשה חשופת חזה, האוחזת ביד שמאל רובה מכודן ובימינה מניפה אל על בעוז ובגבורה את דגל המהפכה הצרפתית. ככלל מהפכות אוהבות דגלים. אירועים מכוננים מלווים תמיד בדגלים. פטריוטיות מגולמת בדגל. כובשים את ההר עם דגל ביד (הנפת הדגל האמריקאי על האי איווג'ימה לאחר כיבושו במלחמת העולם השנייה, כיבוש האברסט והצבת דגל האו"ם בפסגתו, הנחיתה על הירח וקביעת הדגל האמריקני על אדמתו וכו'). הדגל נהפך למלווה נאמן של זהות, שייכות והזדהות, הוא ביטוי מרוכז ביותר לפטריוטיות אישית, קבוצתית ולאומית.
 |
| מפקד ל"ג לעומר בקאליש, פולין, 1920 |
חודש לפני כן מונף אל על "דגל הדיו" בטקס צנוע באום רשרש עם כיבושה של אילת במבצע "עובדה". דגל הדיו נהפך מייד לאיקון, לסמל לאומי המציין את סיומה של מלחמת העצמאות, ואת הנחישות המקבעת גבולות וטרטוריה לאומית.
תאור שני הדגלים בצמוד לתקומתה של המדינה בא להדגיש את התפקיד המרכזי שממלא הדגל בהוויה התנועתית והלאומית. איש התנועה העומד איתן על פיגומי הבניין ההולך ונבנה הוא "השומר" על חומת המדינה, חודש לאחר הנפת דגל הדיו הוא דגל הלאום. השילוב בין דגל הלאום לדגל האדום הוא תמהיל המאפיין את דגלי השומר הצעיר. הסינתזה בין לאום ומעמד הוא תמצית האידיאולוגיה השומרית.
הדגל השומרי מהו ?
בארכיון קיבוץ משמר העמק נמצא תצלום משנת 1917 המתאר מפקד של נערי השומר הצעיר מקבוצת "יהודה" מקן וארשה בלבוש צופי מוקפד עם כובע מצחייה של גימנזיסטיים כאשר ראש הקבוצה מיטק (1) נושא
את הדגל. מספר מרדכי (מיטק) בנטוב: "פעם חזרנו מטיול – זו הייתה קבוצתי "יהודה". נשאנו את דגל הקבוצה וחצוצרה. במסלול הצעידה היה קסרקטין של חיילים פולניים. כאשר הם שמעו מרחוק את תקיעת החצוצרה התחילו לרוץ לעברנו, תקפו אותנו וטענו, שהחצוצרה שלהם. אנחנו אמרנו: "לא ניתן ! מה נעשה בלי חצוצרה – איזה מין צופים נהיה? והם בשלהם. התחילו דחיפות ומהומות. לפתע נשמעה בקרבם קריאה: "לקחת את הדגל!". כן, הם היו חיילים כאלה. ואם מתחילה מלחמה לוקחים בשבי את הדגל. אנחנו היינו בסך הכל 13 חברים - והם כמה עשרות. ובאגרופים מי יודע כיצד היה נגמר הקרב עם "השקצים" האלה?
 |
| קן ורשה, 1920 בתמונה בן עמי גורדון ואדם שדמי |
למזלנו הופיע סגן צעיר בריצה משער הקסרקטין , והאקדח בידו, והתחיל לצעוק עליהם:
"לחזור כולם, לחזור כולם!" הם עזבו אותנו – עם החצוצרה והדגל, ואנחנו חזרנו בהרגשת ניצחון, מבלי לחוש שזה עלול להסתיים ב"שחיטה גדולה" – אך עמדנו במבחן."
(מתוך "ימים מספרים" בהוצאת ספרית פועלים 1984)
תצלומי קבוצות שומריות מראשית התנועה בתקופת מלחמת העולם הראשונה, מעידים על ההקפדה בלבוש הצופי-שומרי ועל אביזרים נלווים (כמו, המטה הצופי) המלווים את הקבוצה השומרית. הדגל היה לאביזר מרכזי הנוכח כמעט בכל תמונה שומרית.
הדגל היה לסמל תנועתי מלכד. לריכוז ערכי הליבה שבעבורם מתחנכים ומחנכים. הדגל הוא הסמלה של סיבת המעשה. תנועת ה"סקאוט" הצופית מייסודו של גנרל בריטי בשם בדן פאול (1941 - 1857) בנתה מודל של תנועת נוער בה לעמלנות הצופית, לטקסיות לסמל ולדגל יש משמעות מרכזית. הצופיות לדידו היא מטרה חינוכית מספקת כדי להקים תנועה. תנועת השומר הצעיר להבדיל אמצה את עקרונות הטקסיות הסקאוטית, על הלבוש המסורתי , עם הכובע רחב השוליים, וגרבי הצמר עד הברכיים, המוט הצופי וסמלי השכבות השונות. אך בו זמנית ראתה בצופיות פרוזדור "להגשמה שומרית" בא"י.
הדגל הוא לב הטקס. אין מפקד שומרי ללא דגל. אין טיול שומרי ללא דגל. אין עלייה לארץ ישראל ללא דגל. הדגל הוא ערך.
 |
| ספר הצופיות מאת אדם שדמי |
הספר מלא פקודות ונהלים. מנוסח בסגנון ובמונחים המתאימים יותר למסגרת צבאית נוקשה מאשר לתנועה חינוכית של נעורים. המושגים והמבנה המנהלי לקוחים מהצבא: גדוד, פלוגה, מחלקה. הוא בנוי על היררכיה פיקודית – חינוכית ותפקידים מוגדרים. זה ספר על טקסים וסמלים. אף לדגל יוחד מקום במערך הטקסים. שלושה סוגי דגלים מצוינים בו: דגל הקן, דגל הקבוצה ודגל הפקוד. כל דגל ומקומו.
כששואלים: "הדגל השומרי מהו?" התשובה לשאלה אינה גזורה מצורתו הגראפית. הדגל השומרי הוא סמל, ערך שמלווה את האדם ואת התנועה באשר ילכו. בין "השומר" לדגלו קיים קשר רגשי ואידיאי. זו הסיבה שדגל לא מפקירים.
אל הדגל השומרי התייחסו ביראת כבוד. הספר מתאר בדייקנות את נוהלי הטקס במפקד השומרי והיחס אל הדגל. הספר מלווה באיוריו ההומוריסטיים של בנימין רוזנבאום (1911-1946) שממחישים באופן חזותי את ההתנהלות הטקסית השומרית.
לא פשוט היה לנהל טקס שומרי כהלכתו. מסופר על בנימין רוזנבאום שהיה לשר הטקסים של ההנהגה הראשית בפולין. "צנוע היה עומד ליד החבר, העורך את המפגן המסורתי – את מפקד ל"ג בעומר. היה עומד ליד המפקד ולוחש לו על אוזנו מה סדר הפקודות , כיצד יש לסדר את הקבוצות השונות" (2).
איור שער עיתון "השומר" (3) (נכתב בשפה הפולנית ונדפס בוינה) משנת 1918 מתאר שומר בלבוש תקני בעמידה מתוחה ונחושה, אוחז בידו מקל עם דגל, עליו רשומה הכתובת "שים לב"! סמל התנועה (חבצלת עם מגן דוד וזר עלי דפנה) בשילוב שמש המזרח משולבים באיור.
בשנת 1920 מגיע מרדכי (מיטק) בנטוב לנמל יפו. הוא מספר בזיכרונותיו:
"עוד לפני שירדנו לסירות לבשנו את מדי הצופים שלנו, וכך הגענו לחוף. כשהשתחררנו מן הספנים, הסתדרנו בשורה על החוף , נרגשים עד עומק נשמתנו, כשדגלנו מונף. אמרתי כמה מילים , וכולנו שרנו את "התקווה" ואת "תחזקנה". כל הפקידים במכס ובביקורת הדרכונים עמדו בינתיים וחיכו משתוממים, עד שקבוצת ה"שמנדריקים" הזאת גומרת את הטקס. סיימנו, ובשורה מסודרת, כשהדגל בראש יצאנו מהנמל".
דגל קן וארשה
עם פלישת הגרמנים לפולין וכיבוש וארשה קופל דגל התנועה וירד למחתרת. ההנהגה התנועתית נעה מזרחה. מעיד על כך יוסף שמיר במכתב לבנטוב:
החבורה שנעה מזרחה התפרקה בעקבות הפגזות כבדות. שמואל ברסלב הגיע לקובל ומסר את הדגל למשמרת לקן המקומי ושם הטמינו אותו במקום סתר.
מאוחר יותר מגיע דגל הקן מוארשה לריכוז השומרי בוילנה.
ממשיך בעדותו הכתובה יוסף שמיר: " עם קבוצת העולים הראשונה שיצאה מוילנה (דרך סקנדינביה ואנגליה באביב – 1940), החלטנו להעבירו ארצה. ואמנם התפקיד הוטל על שלהבת שהייתה בין אותה קבוצה של עלית הנוער, והיא עטפה בו את גופה, מתחת לחצאית, כדי להוציאו מתחומי ליטא.
מעמד מסירת הדגל לפיקדון לתנועה הישראלית היה בקיץ (יוני?) 1941. אני הגעתי ארצה רק באפריל 1941. אני ייצגתי בו את מביאי הדגל ואת ההנהגה הראשית האחרונה של פולין."
 |
| מפקד סמלי בוגרים בקן משמר העמק, 1963 |
דגלי ההעפלה
מנהג היה בשומר הצעיר, לארץ ישראל עולים עם דגל הקבוצה השומרית. עם סיומה של מלחמת העולם השנייה וחידוש הפעילות השומרית בערי אירופה, המטרה הייתה עליה לא"י. גובשו קבוצות נוער על פי מפתח תנועתי וכך עלו לארץ. רוב הקבוצות עלו עם דגל שנרקם בדרך לא"י. הדגלים היו של השומר הצעיר בהעפלה. לחלק מהדגלים היה מצע של דגל הלאום. הצבעים השולטים בהם היו כחול – לבן. היו אף דגלים שומריים שאזכרו את הטלית. דגלי ההעפלה השומריים ביטאו את הקשר אל לוחמי הגטאות, ואת הרצון העז לפרוץ את המצור הבריטי על חופי הארץ. סמל התנועה נוכח בכל הדגלים.
לנגד עיני שני דגלי העפלה מרשימים. אחד עשוי מרקמה בו מתוארת אוניה הפורצת את חומת ההסגר הבריטית.
דגל שני של גדוד "מעפילים" הפעם בציור בצבעים על בד, מתאר אף הוא בצורה אקספרסיבית את אוניית מרדכי וחנה סנש פורצת את השער הנעול לחופי הארץ.
מתחת לציור כתוב בכתב גדול וברור: "אף על פי כל העפל-נעפיל!".
דגלים רבים היו שייכים לפלוגות עולים של קיבוצי לוחמי הגטאות שקמו אחרי המלחמה. הדימוי הבולט בדגלי הקבוצות היו של יד שרירית האוחזת באבוקה בוערת או חרב חדה אליה קשור דגל קרוע המתנוסס ברוח.
אנו מוצאים בין שלל הארצות, דגלים מקני התנועה בפולין, ומגרמניה. שתי הקצוות של המלחמה שלאחריה הוקמו בהן מחדש ולמרות הכול קני תנועה תוססים שפניהם מזרחה אל א"י. בשנת 2002 פגשתי בקיבוץ רשפים את אסתר ליבנה, והיא סיפרה לי בהתרגשות כיצד נרקם דגל הקבוצה בגנואה, בדרכה לארץ. לאחר תלאות וקשיים רבים נתפסת אונייתם (שאר יישוב) ע"י הבריטים בסמוך לחופי הארץ.
מספרת אסתר: "בידי היה הדגל שרקמתי. הוא היה מקופל בשקית מיוחדת שתפרנו עבורו. הוצאתי את הדגל, פרשתי אותו על זרועי ויצאתי בגאווה לכוון הקצין. הייתי נחושה, שאם יעיז לגעת בדגל לא אהסס להגיב באגרסיביות. עברתי את הביקורת. הקצין שאל מה זה? אמרתי במלא גאוותי דגל." (4)
דגליי התנועה בחו"ל ביטאו לרוב את שם הקבוצה ואת מאפייניה. לפני מלחמת העולם השנייה, ובמיוחד באירופה ביטאו הדימויים החזותיים של הדגל ערגה לא"י. דקלים ושמש זורחת בפאתי מזרח, איש תנועה בלבוש סקאוט התוקע בשופר וממנו יוצאת הקריאה "אל ארצנו" וכו'. בדרום אמריקה שם פרחה התנועה לאחר המלחמה מבטאים הדימויים נרטיבים תנועתיים מכוננים, כגון דמויות שנהפכו לגיבורים בשיח התנועתי (חנה סנש, חביבה רייק, מרדכי אנילביץ', אורי אילן, וכו'). דמויי הקיבוץ ועבודת האדמה מופיעים אף הם על הדגלים, וכמו, איך לא, מלחמות ישראל (מלחמת ששת הימים, לוחמי הגולן, צה"ל, וכו'). לכל דגל מוצמד סמל התנועה, שם הקן, הארץ והקבוצה.
הדגלים הופקו ואוירו ע"י אמני הקן המקומיים בשלל טכניקות: רקמה מחוטים, ציור בצבע , אפליקציה, ואף שילוב של כל הטכניקות ביחד על דגל אחד.
דגל התנועה הישראלית
צבע דגליי התנועה בחו"ל היו לרוב מבוססים על צבעי הלאום, הכחול-לבן. (5)
 |
| קן גדוד משמר העמק 1939 |
חיים ממגדיאל אמר כי "החלטתנו בדבר הדגל האדום לשכבת הבוגרים עלולה לערער את התנועה העולמית". הנושא הועבר להחלטת הועד הפועל של הקבה"א.
לכל שכבת גיל בתנועה, הצבע והדגל שלה. (בני מצדה - ירוק, צופים - כחול כהה, בוגרים – אדום). ההיסטוריון ד"ר יזהר בן נחום מדגיש שגם בתנועות נוער אחרות כדוגמת "הנוער העובד" ו"מחנות העולים" התנהלו דיונים דומים בשאלה זו.
הרציונאל הסמלי ברור. כאשר נמצאים בגולה, המטרה המשותפת היא הציונות - הלאום. כאשר מגיעים לארץ ישראל סדר העדיפויות מתחלף, מרימים את נס הסולידאריות המעמדית – מקדשים את הצבע האדום. ואכן, השומר הצעיר הניף שני דגלים בו זמנית. דגל הלאום ודגל המעמד, לשניהם היה ביטוי בדגלי התנועה.
הטקס והסמל היו ממאפייני התנועה הישראלית. בשנת 1939 מתקיים מצעד מרשים לכבוד חג האחד במאי כאשר את גוש השומר הצעיר מובילים שלושה מתופפים (ביניהם האדריכל חיליק ערד מקיבוץ סער) ואחריהם נושאי דגלים המתנופפים ברוח, ובהמשך צועדים בסך בשורות מסודרות וישרות גדודי התנועה, ממש מצעד צבאי לתפארת (ללא רובים).
סיפרה לי ידידה שאת נעוריה עברה בתנועת השומר הצעיר בקן העירוני, שכל פעולה תנועתית בקן, התחילה במפקד בו נפתח דגל הגדוד בטקס כאשר החניכים מצדיעים כלפיו בהצדעה השומרית המסורתית. הדגל נשאר פתוח כל הפעולה. עם סיומה נסגר הדגל בהצדעה שומרית. בשנת 1958 הוציאה הסתדרות השומר הצעיר בישראל חוברת מיוחדת בשם "טקס וסמל" . בחוברת פירוט מדוקדק של ההתנהלות והיחס כלפי הדגל.
שיא הכבוד התנועתי היה להיות בצמד הדגלנים (שומר ושומרת) במפקד האש המרשים של ל"ג בעומר. אלה שמרימים את דגל התנועה באיטיות המתבקשת אל ראש התורן, וכל העיניים נשואות אל על, לקול תרועת חצוצרה וקול תיפוף קצבי...
דגלים על כרזות
לדגלי התנועה מקום של כבוד על כרזות השומר הצעיר. אחת הכרזות הראשונות והמרשימות ביותר בשרות התנועה, הופקה בשנת 1932 במלאת עשור לתנועה בוילנה. המאייר היה זוסיה עפרון, (לימים חוקר בעל שם באומנות היהודית) מקיבוץ "כרית" גדוד תל חי , שחבריו היו ממייסדי קיבוץ כפר מנחם. כרזה אחת שרדה בלבד, היא הגיעה לארץ לפני פרוץ המלחמה. בכרזה מתוארים שומר ושומרת הנוטעים עץ בא"י כאשר מעליהם מתנופף ברוח דגל התנועה שבמרכזו סמל בוגרים. כרזה נוספת משנת 1936 הופקה לרגל כינוס השומרים הארצי ב"פז'יסליס" ובה רואים שומר בלבוש צופי תיקני מצביע לעבר דגל התנועה עליו כתוב: "היה מוכן"!
לכבוד הועידה העולמית ה - 4 ב,פופרד" צ'.ס.ר. בשנת 1935, הופקה כרזה מיוחדת שכל כולה דגל התנועה על סמליה. וועידה זו זכורה לי בגין תצלום היסטורי מכונן בדימויי התנועה בחו"ל, כאשר הנהגת הקבה"א בראשות יערי וחזן מגיעים אליה מהארץ ומצולמים כאשר הם יושבים על בימת הנשיאות, סמל בוגרים על חליפת הייצוג הקיבוצית שלהם, יערי נואם וחזן שותה כוס מים.
 |
| 1 במאי 1946, סלובקיה |
לקראת השומריה הארצית ה–ג' שהתקיימה בשנת 1956 מצייר שרגא ווייל כרזה, שהוא מעיד עליה שהיא מהכרזות המוצלחות שלו. "אני מאוד אוהב אותה", סיפר לי כאשר נפגשנו לשיחה לקראת הפקת האלבום "אומנות בשרות רעיון" (על כרזות השומר הצעיר ). בכרזה מתואר נער בלבוש שומרי מניף את דגל השומריה.
כך אפשר לתאר אחת לאחת כרזות יפות ומרשימות שדגלי התנועה מוטבעים בהם.
שילוב הדגל בכרזות היא בחירה מושכלת של המאיירים שרצו באמצעות הדגל לעורר זיקה ויחס חיובי ומחייב לכרזה ולמסר העומד מאחוריה.
 |
| מצעד 1 במאי בת"א 1939, המתופפים מימין לשמאל: עמיקם גורביץ, דודה, חיליק ערד |
הערות:
- מרדכי (מיטק) בנטוב (1900- 1985) ממייסדי השומר הצעיר. ראש קן וארשה עד עלייתו לארץ בשנת 1920. ממייסדי קיבוץ משמר העמק. ממייסדי הקבה"א ומפ"ם. ממקימי עיתון "על המשמר". עם יסוד המדינה נתמנה לשר העבודה והבינוי בממשלת ישראל הראשונה. מחותמי מגילת העצמאות. נבחר לכנסת הראשונה ולכנסות אחרות. בשנת 1955 נתמנה לשר הפיתוח. בשנת 1970 עזב את הממשלה ויצא לגמלאות.
- מתוך המאמר "על השלמות באומנות" מאת ישראל רוזנצוויג , הקובץ "דרכו של אמן" הוצאת ספריית פועלים – 1952)
- סגנון האיור על שער עיתון "השומר" מזכיר את איוריו של הצייר אפרים, משה ליליאן (1874-1925). ברור שהאיור נעשה במיוחד על פי הזמנה.
- "הדגל היה מאוד מיוחד בסמליות שלו. ובמה שהוא סימל עבורנו. עשוי מסטן לבן ובצדו השני כחול-ים. בצידו הלבן סמל "השומר הצעיר" ובצדו התכלת – חומת גטו ווארשה , מתוכה מתנוסס אגרוף המחזיק לפיד אש". (מתוך הסיפור: "אורות בחשאי" מאת אסתר לבנה – 2002)
- בספר הצופיות נכתב : " אין תקנה מיוחדת על צורת דגל הקן. לפי התקדים המקובל יש לדגל הקן צורה מרובעת. צבעו תכלת-לבן עם ציון חזק ואמץ!", כתובת הקן והתאריך, כמו כן חבצלת צופית בקצה המטה." (אדם שמידברג "ספר הצופיות" עמ' 16)