לוח המודעות הקיבוצי" נהפך כבר מזמן לנכס אינפורמטיבי - תרבותי.
כאשר אני בא לביקור בקיבוץ אני מוצא עצמי מעיין בלוח המודעות הממוקם בכניסה לחדר
האוכל.
לעתים טיבה האסטטי של המודעה מעיד לא מעט על הקיבוץ עצמו. אישית
פיתחתי יחס אוהד לכרזות ולמודעות המלוות את אירועי הקיבוץ. לכן, שמחתי לקבל ספר מהודר, מרשים בצורתו ובתכניו מקיבוץ רמת יוחנן. "מודעה למועד" שמו. הספר
אוסף כרזות חג ברמת יוחנן שצייר וכתב ירמיהו בן צבי (ירמי בפי חבריו), בן וחבר הקיבוץ.
דפדפתי במודעות החגים והמועדים המאוירים המופיעים בספר וחשתי שמתוכם
צפים ועולים חוטי קשר מוכרים. חוטים עמומים , הד רחוק , מהתרחשות אומנותית מקדמת
דנן. התחלתי לפשפש בנבכי העבר, לנסות לפענח מהיכן בא אותו הד שכה מסקרן אותי. זכרתי שבקיבוצו של ירמי בן
צבי חי ופעל אמן קרמיקה שאריחי הקרמיקה שלו מעטרים את חדר האוכל של הקיבוץ. מדובר
כמובן בלוזר, הוא אלעזר הלבני ז"ל. חשתי בדבר מה משותף ביניהם ,
דרך העמדת הדמויות נראתה לי משותפת לשני היוצרים חברי אותו
הקיבוץ (ירמי מעיד על עצמו כמי שהושפע מיצירתו של לוזר). חיבור זה ביניהם לא סיפק
אותי, הרחקתי נדוד במחשבותיי ונזכרתי שלוזר הלבני היה ממייסדי
קיבוץ בית אלפא, ורק הפלגנות הבלתי מובנת כיום שהתרחשה בשנת 1940 (הזכורה לרבים
בשם "טרנספר") , היא שהביאה אותו לרמת יוחנן, ואז כמו ירד האסימון ,
ההקשרים התחילו להתבהר.
בשנת 1928 מתגלה בחפציבה בית הכנסת היהודי העתיק (שמשום מה נקרא
ע"ש בית אלפא...) ובו רצפת פסיפס נפלאה על איוריה וסיפורי המקרא שבתוכה כאשר גלגל המזלות המפורסם, נטוע במרכזה. לוזר הלבני שחיפש את הקשר בין
היהודי החדש למקורות הקמאיים - מקראיים , מצא אותו בין היתר באמצעות הפסיפס של בית
אלפא.
אינני בטוח, בקשר הרב דורי הזה לאורך 1500 שנה, גם לא שוחחתי על כך
עם מי מהאומנים, זו הפרשנות שלי ועלי האחריות בלבד לקשר הזה בין גלגל המזלות
לירמיהו בן צבי כאשר בתווך נמצאת הקרמיקה של לוזר.
את יצירתו הקישוטית לחגים של ירמי בן צבי אני
מכיר מזה שנים מגלויות שנה טובה שהפיקה בשעתו חברת "פלפוט
הרצליה". האפליקציות של ירמי ורותי רעייתו ז"ל
היו לשם דבר.
ירמי בן צבי הפך את מודעת החג ליצירה העומדת בזכות עצמה. לא
דרך אגב, רגע לפני החג. זו יצירה מושקעת המגייסת לתוכה את מלא הכישרון והידע
הגראפי. מודעות החג שלו הן פרויקט , המצטבר לאורך השנים לאיכות יוצאת דופן
בשיח המודעות הקיבוצי. איוריו למודעות מתוחמים בקווי
מתאר שחורים עבים אותם הוא ממלא בצבעים עזים, מלאי אור, המזכירים את טכניקת הויטראז'ים אותה למד אצל אמן הויטראז' פרופ' יוסף שאלתיאל. הנושא
המרכזי ברור ומתוחם, ואילו הרקע יותר מופשט וחופשי.
ירמי משלב בכרזותיו חומרים שונים המוסיפים עוד מימד ליצירה. החומרים
הם נגזרת של אופי ותכני המודעה. לעתים זה אריג של בד, או קרעי ז'ורנאל צבעוני. יש
והוא משתמש כרקע לכרזה בצילום. בשפה המקצועית הם שייכים לסוגה של הקולאז'ים.
כרזותיו של ירמי הם רב פעמיות. הן חוזרות מדי שנה , רק התמליל משתנה.
בכך הם נהפכות למסורת תרבותית מתמשכת, בדיוק כמו השירים של מתתיהו שלם , או
הכוריאוגראפיה לריקודים של לאה ברגשטיין.
ירמי מגדיר את עצמו כ"אמן מגויס" למען קהילה בה הוא יוצר
ואותה הוא מכיר. הוא לא מתבייש בהיותו "אמן מקומי". הכרזות של
ירמי הן יצירה עממית, פולקלוריסטית שמטרתה לדבר אל ועם הרבים.
השילוב בין הגיאומטרי, המוגדר והתחום, לבין הקווים המופשטים
והחופשיים יוצרים ניגוד ומתח המוסיפים עניין לכרזה. כך הוא חורג מהריאליזם הצרוף והמובן אל
המודרני והעכשווי מבלי לאבד את לב העניין. חבר הקיבוץ הפשוט שהמודעה משמשת לו ככלי
עזר להבנת הנקרא, ומבואה חגיגית לחג , מבין היטב במה מדובר, מה הם המוטיבים
המרכזיים של החג , יחד עם היכולת להפליג על כנפי הדמיון. צבעי הכרזות, חמים ונותנים
תחושה של בית. גם כאשר הכחול משתלט על הצבע הוא איננו יוצר תחושה של קרירות וניכור.
ירמי בן צבי הוא גם משורר ופובליציסט שרשימותיו הקצרות לעלון
הקיבוץ "ברמה" מופיעות אף הן באלבום ומוסיפות לו עניין.
בדף הסבר על היוצר שקיבלתי עם האלבום, נאמר: "כל חיו משלב את החומר עם הרוח, את עבודת הכפיים בחקלאות ובשירותים עם
עבודתו האומנותית, עם שנים רבות של עריכת העלון המקומי וכתיבה בנושאים רלוונטיים
הנוגעים לאורח חיינו המיוחדים".
בפתיח לאלבום כותב ירמי: "הבטחתי להכין מודעה לקראת החג. הבטחתי
ואני מתכוון לעמוד בכך". בהמשך מתאר בן צבי את הקשיים והלבטים שבהכנת המודעה.
גם נוכח השתנות הזמנים. * הוא מסיים את הרשימה באלו המילים "...אבל הבטחתי
ואעמוד בהבטחה. המודעה תהיה מוכנה למועד. חג שמח". המחויבות לשרשרת המודעות הנמשכת
לאורך 40 שנה , היא הגוברת. לא לחינם קיבע ירמי את מעמדו כמעצב הרשמי של מודעות
הקיבוץ.
יובל דניאלי
* שוחחתי עם ירמי בן צבי לקראת כתיבת
הרשימה. קיבלתי ממנו מכתב במייל ובו הבהרות לשיחה בננו. מצאתי לנכון לפרסם מכתבו
ברבים כחלק מהרשימה:
