דילוג לתוכן הראשי

המפות של נועם רבינוביץ


נועם רבינוביץ, מפת דרכים מתוך הקטלוג
"שש מעלות וחצי מתחת לאופק", איננו שם צופן של ספר בלשים מצליח, אלא שמה של תערוכתו החדשה של נועם רבינוביץ'.  השם שנתן נועם לתערוכתו העכשווית המתקיימת במשכן לאמנות בעין חרוד (1) מתאים ביותר לנועם. שם מדעי המגדיר את מצב השמש בשעת שקיעתה.  ראיתי את התערוכה והתרשמתי ממנה.
התערוכה היא אוסף של מפות אישיות המתעדות בין היתר  התבוננות רבת שנים בוואדי קטן החוצה את הפרדס של בית השיטה. ואדי שדווקא בגלל אי מיוחדותו, "חריץ קטן" של 350 מטר   אומץ ע"י נועם כמקור להשראה, ללמידה והתבוננות פנימית. מעבדת היצירה הפרטית שלו. מקום שגם שותלים בו עצים מעת לעת.
המפות שבתערוכה מוצגות כסרט ארוך עליו מתוחים כתווי פרטיטורה  קווי האורך של מפותיו ועליהם סיפור בלשי מרתק שאין לו התחלה ואין לו סוף. סיפור נטול סיפור המלא בדימויים , חלקם כמו סיפורי ילדות מפחידים על שבטים נידחים וחיות שוחרות טרף. חלקם דימויים בוטניים וזואולוגיים  הלקוחים כאילו מספריו של מרגולין.  מפות ציוריו של נועם, עשויות בטכניקה של  גרפיט, דיו, צבעי מים ועפרונות צבעוניים.  למרות שאין הגדרה של זמן, מקום ונרטיב מוביל במפותיו, אני חש שיש בהם עולם קסום ומפחיד בו זמנית. עולם שהוא סוד ילדות כמוס שאני המתבונן המעורב לא הצלחתי לפענח אותו.  
אני חש שאני מהלך במחוזות מוכרים. שיש לי אליהם משיכה מיסטית. נועם לא מחויב לשום מגבלות. הוא חופשי בפנטסיות שלו שאותי לוקחות אל מחוזות האחים גרים המקיימים דיאלוג עם קארל מאי ויד הנפץ. אל מסעות הצלב של ימי הביניים ופולחן השתיל והטורייה של א. ד. גורדון. אל קברות האחים באשר הם שם ,  וחומות המגן והמגדלים עם דגלי המעמד. שביל נוסף במפת הדרכים של נועם מוביל אותי אל הבית, אל השתיל והעץ, אל הדשא והפרח. אל הציפור והחרק, אל מטעי האבוקדו בהם ביליתי בצעירותי.  יש בעבודות של נועם דיוק של מדען בצד חופש הביטוי של אמן.  השילוב ביניהם מרתק. נועם מצליח לשמור על אינטימיות , על קשר בלתי אמצעי עם המתבונן. יצירתו של נועם מזמינה דיאלוג . אי אפשר להישאר אדישים כלפיה , היא מזמינה לנקוט עמדה.

נפגשתי עם נועם בסטודיו המיוחד שלו באזור המסגרייה והמוסך ובסמוך לרפת. בחירה לא מקרית לסטודיו של אמן. מקום שבאים אליו לעבודה, בבגדי עבודה ועם נכונות לכך.
אישיותו של נועם כובשת. בצניעות שבה, בפשטות ובעומק רצינותה לדברים אותם הוא יוצר. יש משמעות לדברים. הם לא תוצאה של מקריות. הם מכלול רחב של אישיותו.
נועם מעיד על עצמו שהוא אוהב לצייר. הציור ממלא אותו. "אין יום ללא קו" אומר הפתגם. נועם מיישם אותו באדיקות.  "כדי ליצור אני זקוק לגירו חושי". הטבע הוא ביטוי לכך.  ,המפה מעוררת אותי לעבודה. היא המרה של תלת ממד של המציאות לדו ממד של הנייר" נועם איננו יוצר מתוך התכוונות פוליטית או אידיאולוגית. "המפה איננה הצעה אידיאולוגית.  המפה היא חלק בלתי נפרד מהנוף".
נועם פותח מגירות ומראה לי את רקמות חייו.  הוא אורג בחוט ומחט את מפות חייו. שכבות על שכבות. חוט על גבי חוט. הצבעוניות הרב שכבתית מעוררת למחקר כמו גיאולוג המחפש את עקבות הזמן בסלע.  במגירות אחרות נועם חוזר בציוריו לצבע שמן. השמנוניות חשובה לו. החומריות זועקת מיצירותיו. קווים אלכסוניים , ישרים , לאורך ולרוחב. עולם שלם של קווים שהצירוף שלהם מספר לנו דבר מה מרתק.
נועם עובד בהרהור תמידי.
הערות:
תערוכתו של נועם מתקיימת במשכן לאמנות ע"ש חיים אתר, עין חרוד.
במסגרת התערוכה הופק קטלוג.

התערוכה: " שש מעלות וחצי מתחת לאופק"  המפות של נועם רבינוביץ'.
אפריל-יוני 2012.
אוצרת: גליה בר אור.
עיצוב: חנא פרח.

הקטלוג:
תפישה גרפית ועיצוב: נועם שכטר.


נפגשתי עם נועם במשכן לאמנות בעין חרוד. ביקשתי ממנו כמה מילים על משנתו האומנותית בעקבות תערוכתו במשכן.


-         אינני מתכוון לתקן עולם. אין לי הצעה רעיונית. אינני שייך לאמנות אקולוגית.
-         שתילת עצים זה מה שאני מרגיש שיש לעשות.
-         האומנות באה מהצד הרגשי.  אין סגנון יש מוטיב.  אין אידיאולוגיה בדרך העבודה שלי. אני יוצא מתוך   הדברים המעסיקים אותי , ויוצר שפה.  אינני משרת את הפרויקט הציוני אני חלק ממנו כאדם. הפעולה האומנותית שלי היא לטווח ארוך. אני כל יום בסטודיו.  

                                                       יובל דניאלי

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קשר מתמשך | יובל דניאלי

התערוכה מתקיימת בגלריית " האטלייה של שרגא " בקיבוץ העוגן. אטלייה - מרחב תצוגה המשמר/מתעד/ומציג מיצירות האמן שרגא ווייל. שרגא ווייל ויצירתו הם מופת לדרך בה אנחנו בארכיון ובחטיבת האומנות שבה חפצים ללכת. הקשר שלנו עם יצירתו של שרגא מתפרש על עשרות רבות של שנים. בכספת הארכיון נשמר היהלום שבכתר מבחינה תנועתית, איורי "דברות השומר" ששרגא אייר בבודפשט בשנת 1946 לאחר המלחמה, כהוכחה שתנועת "השומר הצעיר" שבמסגרתה פעל, חייה ונושמת גם לאחר השואה. מבודפשט שבהונגריה נקראו שרה ושרגא ע"י פעילי התנועה באירופה לפראג, למשימת חייהם; ללוות קבוצת נערות ונערים פליטי שואה אל עבר ארץ ישראל. הדרך התארכה חודשים רבים. בעקבות לחץ של שלטונות המנדט הבריטי, נאלצה הקבוצה על ילדיה ומדריכיה להתעכב 8 חודשים בבלגיה. שם נוסדה סדנת 'תו-נו' (תוצרת נוער) ששרגא היה ממדריכיה המרכזיים. סדנה שמטרתה הייתה שיקום נפשות הנערים באמצעות יצירה. בהמשך תלאות הדרך נתפסה אוניית המעפילים "תיאודור הרצל" ע"י הבריטים, שעל סיפונה קבוצת הילדים ומלוויהם עם שרגא ושרה ביניהם. הם הועברו לאי ה

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה

הסמל הגראפי של הקיבוץ

סמל הפלמ"ח, הכי קרוב לקולקטיב הקיבוצי תלמים ומגדל מים, בתים ועצים. סמלים אופייניים לקיבוץ  ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גרפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים. הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גרפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה גרפית שסביבה יתלכד הגדוד, תחליף לנקודת קבע .