יד יערי יום יום

בימים אלה  יצא לאור ספר חדש בהוצאת "יד יערי" (מרכז לתיעוד וחקר של השומר הצעיר)  הנושא את השם : "בתנועה מתמדת" . הספר מוקדש לאיש הספורט מיכה שמבן ז"ל שנפרד מאתנו בשנת 2013.  כותרת המשנה של הספר "מיכה שמבן – דרכו ופועלו". את הרעיון לכתוב ספר על פועלו החינוכי – ספורטיבי של מיכה שמבן  הגה כבר לפני חמש שנים ד"ר יעקב סובוביץ' , ידידו של מיכה שמבן ובעצמו איש ספורט וכדורעף  בזכות עצמו.  מיכה שמבן זכור לכולם כאיש השומר הצעיר, ממייסדי קיבוץ א"י - ג' (חצור) וכמי שהיה מעורב  מהיסוד בהעמקת תודעת הספורט ופיתוחו בהתיישבות העובדת ככלל ובקיבוצי השומר הצעיר בפרט. טבעי היה הדבר שיעקב סובוביץ'  ראה ב"יד יערי"   כתובת מתאימה למימוש הרעיון של כתיבת ספר על משנתו הספורטיבית של מיכה שמבן.  לשם גיבוש המתווה של הספר והפקתו נקבעה מערכת פעילה שכללה את ד"ר סובוביץ, היסטוריון ואיש חינוך, ששקד ואסף את מרבית החומר, את ד"ר שלמה שאלתיאל (יד יערי) שתרם מניסיונו בהפקת ספרים , ויעץ לצוות לאורך הדרך,  את שחקן הכדורעף הוותיק דוד בן אשר שכישרונ...

"מוזיאון למורשת החלוציות" – יד טבנקין. אוצרת התערוכה: דליה פרץ - קינן . הוזמנתי לערב פתיחת תערוכת מגזרות הנייר של אראלה הורוביץ ז"ל, אמנית ומאיירת ספרים  מקיבוץ נתיב הל"ה שמתקיימת "במוזיאון החלוציות" ביד טבנקין. עם רב של שוחרי תרבות ואמנות, חבריה של אראלה מדור הפלמ"ח ואלה שהיו עמה בראשית הדרך, כיבדו את יצירתה וזכרה ובאו לפתיחה.  את הערב הנחה ד"ר  מוטי זעירא , שלאחרונה הופיע ספרו על אראלה:  "פועם ונפעם" (1). מוטי זעירא  היה מידידיה של אראלה וחבר קיבוצה במשך 18 שנים. הערב נוהל בטוב טעם, כאשר שולבו בו משירי ארץ ישראל ודור הפלמ"ח. פוצ'ו סיפר , בהומור וחן מיוחד כיצד עודדה אותו אראלה לפרסם את הספר "חבורה שכזו" למרות הקשיים שעמדו בדרכו כסופר צעיר. אראלה "הטבחית" וחברי נתיב הל"ה את אישיותה המיוחדת של אראלה היטב לתאר  מוטי זעירא בדברים שכתב על גב עטיפת הספר: "אראלה הורוביץ , פלמ"חניקית, ממייסדי קיבוץ נתיב הל"ה שבעמק האלה, הייתה מאיירת ספרי ילדים מחוננת שציוריה – המזוהים כל כ...

"יומן אחווה" 1927-1920 סיפורה של קבוצת חלוצים מייסדי קיבוץ שריד. עריכה ומבואות : אביבה אופז. יש משהו מרגש, לעלעל בספר חדש שריח הדפוס עוד שרוי בין דפיו.  על שולחן עבודתי הונח ספר כזה , שעטיפתו וכותרתו משכו את עיניי. כריכה רכה, מאוירת ברישום של חלוץ המניף אל על מקוש  כדי  לבער עשבים שוטים המפריעים לעיבוד הקרקע. הדמות עדיין לבושה בבגדים שהגיעו מליטא, מכניסה אותי ישר אל רוח הספר, אל דפי "יומן אחווה", אל תקופת שנות העשרים, ראשית חיי החלוצים בני העלייה השלישית בא"י.  ואכן העטיפה המסקרנת עשתה את שלה; פרקי היומן  שבו את ליבי למרות החששות שהיו מנת חלקי בלוקחי אותו לקריאה. חששות מדוע ? מה הרלוונטיות לקורא העכשווי של יומן קבוצה שנכתב לפני 90 שנה על תקופה שרבות נכתב עליה ורבות דובר בה (אין להתעלם מיומני קבוצה אחרים שפורסמו ברבים מאותה עת ובראשם קובץ "קהילתנו"). ככל שהעמקתי בקריאת היומן התבררה לי המיוחדות שבו. שפתו, דרך כתיבתו, ונושאי הכתיבה שבו. התבהרה לי הרלוונטיות ואף האקטואליות שבו. תשעים שנה אחרי כתיבתו עומדות חלק מהשאלות של אז לפתחנו גם כיום. ב...

תערוכת צילומי אדריכלות של עמרי טלמור באוצרות של מיכאל יעקובסון במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן (אשדות יעקב מאוחד). פתיחה: 26.9.2015 – נעילה: 14.12.2015 לצלם אדריכלות זו תורה בפני עצמה, לצלם אדריכלות לספר העוסק באדריכלות עד כמה וכמה, בהחלט משימה לא פשוטה. זו סוגה מיוחדת הדורשת התמחות והבנה באדריכלות שמטרתה למסור את רוח האדריכל והתקופה מכונסים באלבום או ספר שיש בו גם תמליל. אוצר התערוכה, חוקר האדריכלות הישראלית הנשכחת  מיכאל יעקובסון ביקש בהצגת התערוכה להעלות אל קדמת התודעה הציבורית את יצירתו האדריכלית של מנחם באר , באמצעות תצלומיו של עמרי טלמור כפי שמופיעים בספר: "אבני דרך , אבני בניין" (עורכים: מוקי צור ויובל דניאלי מרץ- 2015  ). נחשפתי לצילום אדריכלי מקצועי בכמות מרשימה בעבודתי בארכיון השומר הצעיר בגבעת חביבה, כאשר הגיעו אליו חומרי ארכיונו האישי של האדריכל שמואל מסטצ'קין. מצאתי שפע רב של צילומי ארכיטקטורה כאשר הבולטים ביניהם שייכים לשני צלמי אדריכלות שהתמחו בתחום: יצחק קלטר ופאול גרוס . צלמים אלה פעלו בשנות החמישים - שישים בשרות המחלקה הטכנית של הקבה"א...

  ספר חדש ביד יערי: "אבני דרך - אבני בניין; על דרכו האדריכלית של מנחם באר" המועדון לחבר בקיבוץ געתון  שוכן מתחת לחדר האוכל שסיים תפקידו כמרכז הסעדה לחברי הקיבוץ ומשמש כיום כמרכז למחול ובית ללהקת המחול הקיבוצית.   האדריכל מנחם באר, מני,   בשיתוף הבן רמי,   תכננו את המעבר של חללי הבניין בו סעדו חברי הקיבוץ, אל המקום בו כיום רוקדים ומחוללים. תרבות האוכל פינתה מקומה אל תרבות הגוף, הנפש והיצירה. את חדר האוכל תכנן מני בשעתו בשלבים (1968-1985). אין מקום מתאים יותר ממנו  להשקת ספר חדש על פועלו האדריכלי. הספר בפורמט אלבומי מפואר, יצא לאור חודשים ספורים לאחר הגיעו של מני לגיל  90, כך ששני אירועים התלכדו יחדיו והוסיפו התרגשות ומיוחדות למפגש.  האירוע החגיגי התקיים בבוקרו  של יום ו' האחרון.  הקדמתי בואי ומצאתי את רביעיית כלי הקשת של משפחת באר (מני, ניצה, רמי ונורית),  מתאמנת לקראת הפתיחה החגיגית. לאט לאט התמלא המועדון בבני משפחה, ידידים, חברי קיבוץ, מוקירי פועלו של מני, ואנשים שהיו מעורבים בהפקת האירוע והספר. עוד בשלבים הראשונים ש...

כאשר נכנסו נשיא המדינה ורעייתו אל אולם הכנסים המחודש והמרשים של גבעת חביבה כיבד הקהל הרב את הבאים בקימה ובמחיאות כפיים, אות הוקרה על מאמציו של הנשיא ראובן ריבלין למצוא נתיבות של שלום ורעות, שוויון וכבוד הדדי עם המיעוט הערבי החי במדינת ישראל. לא נגזר עלינו אלא נועדנו לחיות בייחד אמר הנשיא בדברי ברכתו. ברכתו של הנשיא סיכמה את הכנס השלישי לפיתוח חזון משותף לחברה משותפת. ואכן לא עוד דו קיום ביו סוס לרוכבו כדברי אחד הדוברים אלא קיום ושיתוף פעולה בין שווים. אין זה דבר של מה בכך להרים כנס מרכזי שנתי של גבעת-חביבה. קרוב ל-500 איש השתתפו בכנס לאורך היום. כמות משתתפים שעלתה על המצופה. לוגיסטיקה שלמה נדרשה למבצע. הוקם מטה שלם שעסק חודשים רבים בתכנון תכני וארגוני של הכנס. הכול חייב היה לתקתק כמו שעון. אין מקום לאי הבנות! ואכן ימים רבים עמלו אנשי גבעת חביבה על הכנת הכנס ששיאו כנאמר השתתפות נשיא המדינה. שופץ לתפארת אולם גולן בו התקיים הכנס. הוחלפו כ - 400 כסאותיו וכיום אפשר לשבת בנוחיות על כסאות עטופות בד בצבע בורדו, ואפילו לתפוס תנומה קלה ללא כאבי גב. הרצפה הוחלפה הקירות נצבעו , האולם מו...

כרזת העצמאות הראשונה מאייר: יוחנן סימון יש האומרים שתכונותיו של אדם נקבעים בילדותו, יש המפליגים עד תקופת העוברות. כך גם בנרטיב ההיסטורי של מדינתנו. ישנם סמלים ודימויים המלווים את המדינה בדרך לעצמאותה ובתקופה הראשונה להיווסדה, מקבעים את דמותה, לאחר מכן קשה לשנות דפוסי התנהגות ואופי.  בחדר עבודתי אני מחזיק מוזיאון היסטורי ישראלי קטן, אוסף אישי של חפצים ודימויים. בין החפצים שאספתי ושמרתי לעצמי יש מגוון של פריטים שעם הזמן התברר לי שהדימויים המופיעים בהם נהפכו לאיקון לאומי.  באוסף נמצא גם  פריט או שניים שנותנים מקום לעם השני היושב וחי בארצנו. על קיר המוזיאון הזעיר תלויה צלחת נחושת פשוטה עליה חרוטה מנורת שבעת הקנים שעם ייסוד המדינה נהפכה לסמלה הרשמי.  על הצלחת רשום בכתב מובלט : "שנה ראשונה למדינת ישראל" תש"ח- ט. צלחת מאוד סמלית ללא קישוטיות נלווית. סמל הריבונות של המדינה היהודית נטו. בדרך אל הריבונות, אספתי עוד ריקועי נחושת מבית היוצר של בצלאל, שהיו קבועים באלבומי תמונות של פעם. קבר רחל, ירושלים העתיקה, הכותל המערבי, חלוץ החורש את אדמת המולדת, רועה צאן עברי ...