דילוג לתוכן הראשי

בתנועה מתמדת

בימים אלה  יצא לאור ספר חדש בהוצאת "יד יערי" (מרכז לתיעוד וחקר של השומר הצעיר)  הנושא את השם : "בתנועה מתמדת" . הספר מוקדש לאיש הספורט מיכה שמבן ז"ל שנפרד מאתנו בשנת 2013.  כותרת המשנה של הספר "מיכה שמבן – דרכו ופועלו".
את הרעיון לכתוב ספר על פועלו החינוכי – ספורטיבי של מיכה שמבן  הגה כבר לפני חמש שנים ד"ר יעקב סובוביץ' , ידידו של מיכה שמבן ובעצמו איש ספורט וכדורעף  בזכות עצמו.  מיכה שמבן זכור לכולם כאיש השומר הצעיר, ממייסדי קיבוץ א"י - ג' (חצור) וכמי שהיה מעורב  מהיסוד בהעמקת תודעת הספורט ופיתוחו בהתיישבות העובדת ככלל ובקיבוצי השומר הצעיר בפרט. טבעי היה הדבר שיעקב סובוביץ'  ראה ב"יד יערי"   כתובת מתאימה למימוש הרעיון של כתיבת ספר על משנתו הספורטיבית של מיכה שמבן. 
לשם גיבוש המתווה של הספר והפקתו נקבעה מערכת פעילה שכללה את ד"ר סובוביץ, היסטוריון ואיש חינוך, ששקד ואסף את מרבית החומר, את ד"ר שלמה שאלתיאל (יד יערי) שתרם מניסיונו בהפקת ספרים , ויעץ לצוות לאורך הדרך,  את שחקן הכדורעף הוותיק דוד בן אשר שכישרונותיו בכתיבה סייעו רבות  ואת יובל דניאלי (יד יערי) שהיה אחראי על המתווה החזותי של הספר.
"הספר מבטא ומאיר את דמותו של מיכה שמבן (2013-1919)  שהיה מהדמויות הבולטות אשר הניחו את יסודות  החינוך הגופני והספורט בארץ ישראל, לפני קום המדינה ולאחריה.  תולדות חייו ועשייתו העשירה, הנפרשים בפני הקורא בספר "בתנועה מתמדת",  כרוכים בתולדות  מדינת ישראל הצעירה ובתולדות ענפי הכדורעף והכדורסל , ב"סמינר הקיבוצים" ובמכון לחינוך גופני ולהכשרת מורים למקצוע זה.
הוא היה  מורה, מחנך ומאמן בעל אופי כריזמטי, שסחף והשפיע על דורות של צעירים ומבוגרים שעסקו בפעילות גופנית ובספורט.

באישיותו היה שילוב נדיר בין מקצועיות, חתירה למצוינות ללא פשרות וחריצות, בד בבד עם הקפדה על ערכים של יושר, הגינות, צניעות ואנושיות. כל אלה הפכוהו לאדם בעל שיעור קומה, דוגמה ומופת לסובבים אותו" (דברים על מיכה שהופיעו על עטיפת הספר).
בפני מערכת הספר  עמדה שאלת המתווה. הוחלט שהציר המרכזי יהיה כמובן מיכה שמבן. אך סביבו יסופר גם על התקופה ועל הספורט בשנים טרם מדינה ולאחריה. ואכן הספר מאכלס בין דפיו ידע רב וחשוב על תקופת ה"בראשית" של הספורט בארץ.
הספר בנוי ממדורים בו כל מדור הוא פרק חיים ותקופה:  ילדות ונעורים ברומניה ושנים ראשונות בארץ ישראל; פעילותו של מיכה לקידום ענף הכדורעף; תרומתו של מיכה לקידום ענף הכדורסל; מיכה – מורה לחינוך גופני וחברים מספרים על מיכה (פרק בעריכת דוד בן אשר).  את הספר חותמים דברים של בני המשפחה.
התלבטנו רבות על שם הספר . בסוף הוחלט על השם: "בתנועה מתמדת" בהשראת תצלום משנת 1948 בו נראה מיכה רוכב על אופנוע  צבאי בתנועה פורצת  עם חיוך מלבב כאשר על ראשו קסדה צבאית. מיכה תמיד היה בתנועה, לא שקט על שמריו. נע ונד, מבית אלפא עד שריד , מגן שמואל עד משמר העמק. מיכה היה בכל מקום בו זמנית. לאחר מלחמת השחרור אנחנו מוצאים אותו בהפועל חולון, בגבעת ברנר , בסמינר הקיבוצים ובנבחרות הספורט הלאומיות (כדורעף וכדורסל). מאמן קבע של נבחרות הנח"ל לדורותיהם (כדורעף וכדורסל) ,  בהמשך היה מורה ומאמן בגבעתיים, בנס ציונה בחיפה, ב"בית דני" בשכונת התקווה (אגודת בני יהודה), ועוד. אף לאפריקה הגיע בשנות השישים כדי ללמד את בני היבשת ספורט והתעמלות המונים. רבים וטובים חברו לכתיבה, ואף סיפקו תצלומים מרגשים. הספר עשיר בדימויים חזותיים המוסיפים עניין וידע לתמליל.
הפקת הספר התאפשרה בזכות סיוע נדיב של מרכז הפועל, עיריית  גבעתיים, איגוד הכדורעף , משפחת שמבן ויד יערי.  וכמובן בסיוע התנדבותי ללא זמן וגבולות של יעקב סובוביץ' ודוד בן אשר.

על ההפקה האסתטית המוקפדת  עמלו אנשי מערכת "דליה"  בראשות נחום סיון.
 ראוי היה מיכה שספר זה יצא לאור בחייו. מה חבל שרצון זה לא הסתייע.
שמחנו להיווכח שמשפחתו של מיכה, רעייתו יהודית (יוטה) , הבנות אילנה  וגליה, הבן ירון והנכדים , היו אסירי תודה על מפעל הנצחה חשוב זה לכבודו של מיכה. 
מקומו של הספורט על ענפיו בהתיישבות העובדת הוא נושא למחקר שעדיין לא בוצע באופן מקיף ויסודי.  נכתבו מאמרים , הופקו ספרים וחוברות על ענפים בודדים, אך חסר מחקר  מדעי  מראשית "יהדות השרירים" (נפש בריאה - בגוף בריא)  שצמחה בתנועות הנוער החלוציות בגולה ובארץ, דרך ההכשרות במחנות הזמניים של הקיבוצים בדרך , עובר בפלמ"ח ובהגנה טרם מדינה,  בחצרות בתי הספר והמרחב הציבורי הקיבוצי - כספורט עממי בו ההשתתפות חשובה לא פחות מהניצחון -  עד לספורט התחרותי הקיבוצי בו  קבוצת הבית  היא מקור לגאווה והזדהות. כל אלה זקוקים עדיין למחקר מדעי – היסטורי. יש לקוות שימצאו הגורמים שירימו את הכפפה למימוש פרויקט  תיעודי – היסטורי חשוב שכזה.
הספר "בתנועה מתמדת" הוא פתח דבר מכובד למפעל  גדול ורחב הרבה יותר.  מיכה שמבן הוא מהחשובים בין מי שפעלו ותרמו בחייהם להאדרת הספורט בהתיישבות על כל מרחביה.

את הספר ניתן להשיג ביד יערי 04-6309232 או yariarch@givathaviva.org.il

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה

קשר מתמשך | יובל דניאלי

התערוכה מתקיימת בגלריית " האטלייה של שרגא " בקיבוץ העוגן. אטלייה - מרחב תצוגה המשמר/מתעד/ומציג מיצירות האמן שרגא ווייל. שרגא ווייל ויצירתו הם מופת לדרך בה אנחנו בארכיון ובחטיבת האומנות שבה חפצים ללכת. הקשר שלנו עם יצירתו של שרגא מתפרש על עשרות רבות של שנים. בכספת הארכיון נשמר היהלום שבכתר מבחינה תנועתית, איורי "דברות השומר" ששרגא אייר בבודפשט בשנת 1946 לאחר המלחמה, כהוכחה שתנועת "השומר הצעיר" שבמסגרתה פעל, חייה ונושמת גם לאחר השואה. מבודפשט שבהונגריה נקראו שרה ושרגא ע"י פעילי התנועה באירופה לפראג, למשימת חייהם; ללוות קבוצת נערות ונערים פליטי שואה אל עבר ארץ ישראל. הדרך התארכה חודשים רבים. בעקבות לחץ של שלטונות המנדט הבריטי, נאלצה הקבוצה על ילדיה ומדריכיה להתעכב 8 חודשים בבלגיה. שם נוסדה סדנת 'תו-נו' (תוצרת נוער) ששרגא היה ממדריכיה המרכזיים. סדנה שמטרתה הייתה שיקום נפשות הנערים באמצעות יצירה. בהמשך תלאות הדרך נתפסה אוניית המעפילים "תיאודור הרצל" ע"י הבריטים, שעל סיפונה קבוצת הילדים ומלוויהם עם שרגא ושרה ביניהם. הם הועברו לאי ה

הסמל הגראפי של הקיבוץ

סמל הפלמ"ח, הכי קרוב לקולקטיב הקיבוצי תלמים ומגדל מים, בתים ועצים. סמלים אופייניים לקיבוץ  ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גרפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים. הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גרפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה גרפית שסביבה יתלכד הגדוד, תחליף לנקודת קבע .