דילוג לתוכן הראשי

אדריכל בונה תרבות / יובל דניאלי

 ספר חדש ביד יערי: "אבני דרך - אבני בניין; על דרכו האדריכלית של מנחם באר"

המועדון לחבר בקיבוץ געתון  שוכן מתחת לחדר האוכל שסיים תפקידו כמרכז הסעדה לחברי הקיבוץ ומשמש כיום כמרכז למחול ובית ללהקת המחול הקיבוצית.  האדריכל מנחם באר, מני,  בשיתוף הבן רמי,  תכננו את המעבר של חללי הבניין בו סעדו חברי הקיבוץ, אל המקום בו כיום רוקדים ומחוללים. תרבות האוכל פינתה מקומה אל תרבות הגוף, הנפש והיצירה. את חדר האוכל תכנן מני בשעתו בשלבים (1968-1985). אין מקום מתאים יותר ממנו  להשקת ספר חדש על פועלו האדריכלי.
הספר בפורמט אלבומי מפואר, יצא לאור חודשים ספורים לאחר הגיעו של מני לגיל  90, כך ששני אירועים התלכדו יחדיו והוסיפו התרגשות ומיוחדות למפגש.  האירוע החגיגי התקיים בבוקרו  של יום ו' האחרון.  הקדמתי בואי ומצאתי את רביעיית כלי הקשת של משפחת באר (מני, ניצה, רמי ונורית),  מתאמנת לקראת הפתיחה החגיגית. לאט לאט התמלא המועדון בבני משפחה, ידידים, חברי קיבוץ, מוקירי פועלו של מני, ואנשים שהיו מעורבים בהפקת האירוע והספר. עוד בשלבים הראשונים של הכנת האירוע הודיע לי יוסי לבנה, חבר הקיבוץ, "ההפקה עלינו"!   כאשר הגעתי למועדון ראיתי לראשונה  את הספר בשלמותו. עטיפת הספר משכה את עיני וליבי; תצלום רחב של חדר האוכל המשתרע על שני עמודי הכריכה בשעות ערב מוקדמות, חיצוניותו של המבנה כבר נוטה לצללית של ערב ותוכו כולו קורן אור קסום זהוב של התרחשות חגיגית שבוא תבוא. אור מהפנט ומלא סוד של בריאה חדשה. כדי ליצור ספר אדריכלות איכותי ומסקרן,  חייבים להתאחד שלושה גורמים: האדריכל שמבניו מוצגים לראווה, צלם אדריכלות טוב, ומעצבת שבידה מופקדת איכותו החזותית של הספר. למען הגילוי הנאות אומר שהספר-אלבום,  הוא השלישי בסדרה בה חברו העורכים עם המעצבת כדי להביא לציבור את סיפורה של הארכיטקטורה הקיבוצית. מכיוון שיש לי יד בעריכת הספר לא אוסיף עליו דברים. מלאכה זו אני משאיר למי שאיננו מעורב בעריכתו.
המועדון היה צר מלהכיל את הרבים שבאו לחלוק כבוד למני עם הוצאת הספר. רביעית המיתרים של משפחת באר פתחה את האירוע והצלילים התמזגו עם הבניין והשלימו את מה שהוא היה ומה שהוא הווה. בהקשיבי לדבריו של מני שתמיד מתובלים בהומור דק המסגיר את ארץ מוצאו,  נזכרתי בטלפון שהגיע אלי לפני יותר משנה ובו שאל כמתנצל, האם אהיה מוכן ביחד עם מוקי צור להפיק ספר על יצירתו האדריכלית לקראת יום ההולדת ה-90 שלו.   פרופ'  אדריכל דני לזר שהיה בעברו חבר קיבוץ געתון דיבר באירוע בחום והערכה על שילובה של האמנות באדריכלות של מני, ועל המיוחדות שבשיתוף הפעולה בין האמן שמואל כץ  והאדריכל, שהיו ידידי נוער עוד מבודפשט. מוקי  צור,  כהרגלו,  שילב היסטוריה  על כינור שנשבר, קיבוץ שרקד ואדריכלות שמחברת ביניהם.  הוא  לא פסח גם על ההיסטוריה האישית המשפחתית של מני ואם ילדיו,  שושה.  הבניין תוכנן כדברי האדריכל כך שיכיל את הרוקדים עד אור הבוקר. המעצבת נעמי מורג הכניסה אותנו אל נבכי ההתלבטויות המקצועיות של עריכת ספרי אדריכלות. לאחר הסבריה אפשר להעריך ולכבד ביתר מקצועיות את עבודתה על עיצובו של הספר.
אדריכלות בשילוב אמנות
התרומה החשובה של מני לאדריכלות הציבורית הקיבוצית היא בשילובה של האמנות בה. גישה זו,  של שילוב אמנות במעשה האדריכלי איננה מובנת מאליה. אדריכלים נחשבים בארץ ובעולם, סבורים שהמבנה עצמו הוא יצירה אמנותית לעצמה שאיננה זקוקה לתמיכה קישוטית נוספת. האדריכל שמואל מסטצ'קין שעמו עבד באר  במחלקה הטכנית של הקבה"א, גרס שהאדריכלות איננה "פארדה" (תפאורה), איננה במה תיאטרלית הזקוקה לקישוטיות. הנחה זו נשענה על משנתו האדריכלית של לה קורבזיה (שרל אדואר ז'אנרה 1965-1887) ששיבח את התפיסה הפונקציונאלית ויצא נגד סגנונות העבר ששמו דגש על עיטור וקישוט.
באר מעיד על עצמו : "כבר בשלבים הראשונים של הרעיון התכנוני-ארכיטקטוני יש למצוא ולסמן את הדרך לשילובו של האמן, בחזיתות החיצוניות או בפנים החלל".  כאדם שבא מתחום האמנות הפלסטית אני משבח את גישתו של מני באר  ורואה בה אצילות, התחשבות, ורצון לעודד ולעזור לאמן המקומי באמצעות שיתופו ביצירה האדריכלית. המפגש של מני באר עם ידידו הצייר שמואל כץ הוסיף רבות לחיזוק השקפה זו.  עולמו האדריכלי של מנחם באר הוא רב גווני ומלא כרימון.  אפשר לדון רבות על חומרי הבניין בהם השתמש בתכנון בנייניו, על הניגודיות שבחומרים, על האור הישראלי הנכנס אל בינות לחלונות ולפתחים ומבטל את היחסים בין פנים לחוץ.  באר ראה באדם שמשתמש בבנייניו את המרכיב המרכזי. הבניין קיים לשרת את האדם ולא להפך.
מה שמדהים ומרגש אצל מני, היכולת  שלו בגילו להמשיך ולתכנן בניינים שעתידים להיבנות.  אין אצלו סיכומי דרך, יש דרך ברורה של תכנון ועשייה, דרך שכולה אבני דרך, אבני בניין, אבני תרבות. העתיד עוד לפניו.

הערות:
(1)   "אבני דרך-אבני בניין" דרכו האדריכלית של מנחם באר.
עורכים: מוקי צור ויובל דניאלי. עיצוב גרפי והפקה: נעמי מורג. עריכת הטקסט: ענת ברנשטיין. תרגום לאנגלית: נפתלי גרינווד. עריכת התרגום: קרוליין בודו בן דוד. הכנת המודלים: חיליק ערד. צילום: עמרי טלמור וצלמים נוספים. הפקת דפוס: ארט פלוס דפוס ירוק, ירושלים. הוצאת יד יערי מרכז תיעוד וחקר של השומר הצעיר גבעת-חביבה.
 בספר משובצים מאמריהם של מנחם באר, דני לזר, דליה בר אמוץ, משה סעידי , מוקי צור ויובל דניאלי. הוצאת הספר התאפשרה  בסיוע תכנון אדריכלי געתון,  קיבוץ געתון וקרן "חבצלת".
(2)   שלושה ספרי אדריכלות קיבוצית הופקו ע"י העורכים  מוקי צור ויובל דניאלי  בשיתוף המעצבת  נעמי מורג : בשנת 2008:  "לבנות ולהבנות בה"  ספר שמואל מסטצ'קין, בהוצאת הקבה"מ.  בשנת 2013 : "הבית, המקום" מתיקיו של המתכנן חיליק ערד,  בהוצאת יד יערי. בשנת 2015:  "אבני דרך-אבני בניין",  דרכו האדריכלית של מנחם באר בהוצאת יד יערי. שלושת הספרים הם מסדרת "אדריכלות הקיבוץ בישראל".

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

תבנית נוף קיבוצו

מגמות ותהליכים באמנות הקיבוצית לדורותיה.     "אני מאמין באמונה שלמה בנשק היצירה  האומנותית-החברתית.  הצייר והפסל – כסופר                         וכמשורר – צריכים לראות את עצמם בשרשרת הזהב של הבניין,  חבלי יסוד במפעלנו. בברית זו צפון נשק עיקרי לחיינו" (חיים אתר)   "על האמן לחדור לתוך העולם, לחוש באהבה רבה את גורלם של בני אנוש ועמים. אין אמנות למען אומנות. על האמן להיות מעוניין בכל מחוזות החיים". (מארק שאגאל)                                     תוכן עניינים : דילמת האמן הקיבוצי מקורות היצירה הקיבוצית דיאלוג בין האמן לקיבוצו האקלים הנפשי בין בתי ברל לגבעת חביבה בני הקיבוץ מוזיאונים קיבוציים     בשנת תשי"ט יצא לאור בהוצאת ההסתדרות הקובץ  "על אדמתם"

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה

האין סוף של המינימליזם. דברים לזכרו של דניאל פראלטה.

הלב נצבט לשמע הידיעה על פטירתו של האמן דניאל פראלטה חבר קיבוץ כפר סאלד (1933-2013). הזיכרונות מציפים אותי. הכרתי את פראלטה מסוף שנות השישים , ואילך. היינו נפגשים בחדר ארגון האמנים של התק"ם בדובנוב – 10, כאשר על המפגשים בינינו האמנים הצעירים ניצחה באהבה רבה לינה רובין ז"ל (גבעת חיים איחוד , רכזת המדור של אומני התק"ם).  פראלטה כך קראנו לו, הצטייר בפני כדמות אקזוטית , דרום אמריקאנית , בעלת נוכחות מרשימה, ובעלת דעה. הוא היה שייך לחוג אמני הגליל העליון, שהקימו סביב מכללת תל חי  "אימפריה" של יצירה.  פראלטה עם דוד פיין (מעין ברוך) הזוג אילנה וטולי באומן (עמיר) יגאל מירון (אילת השחר) ועוד, היו הרוח החיה בשנות השמונים סביב מפגשי האומנות בת זמננו בתל חי. הם היו אלה שהעלו אותם על הבמה הישראלית והבינלאומית. פראלטה היה תמיד בלב העשייה והדאגה ליוצרים וליצירה הקיבוצית. היה דמות מרכזית יוזמת לטובת אמני הקיבוצים. זכיתי להיות נוכח בלא מעט ישיבות ודיונים בהשתתפותו, דעתו נשמעה תמיד מתוך הערכה ותשומת לב. הוא היה מהגרעין הקשה של אמני התנועה הקיבוצית שיצירתם לא רק השפיעה בסגנונ