דילוג לתוכן הראשי

כנס גבעת חביבה השלישי לפיתוח חזון משותף - לחברה משותפת בישראל

כאשר נכנסו נשיא המדינה ורעייתו אל אולם הכנסים המחודש והמרשים של גבעת חביבה כיבד הקהל הרב את הבאים בקימה ובמחיאות כפיים, אות הוקרה על מאמציו של הנשיא ראובן ריבלין למצוא נתיבות של שלום ורעות, שוויון וכבוד הדדי עם המיעוט הערבי החי במדינת ישראל. לא נגזר עלינו אלא נועדנו לחיות בייחד אמר הנשיא בדברי ברכתו. ברכתו של הנשיא סיכמה את הכנס השלישי לפיתוח חזון משותף לחברה משותפת. ואכן לא עוד דו קיום ביו סוס לרוכבו כדברי אחד הדוברים אלא קיום ושיתוף פעולה בין שווים. אין זה דבר של מה בכך להרים כנס מרכזי שנתי של גבעת-חביבה. קרוב ל-500 איש השתתפו בכנס לאורך היום. כמות משתתפים שעלתה על המצופה. לוגיסטיקה שלמה נדרשה למבצע.

הוקם מטה שלם שעסק חודשים רבים בתכנון תכני וארגוני של הכנס. הכול חייב היה לתקתק כמו שעון. אין מקום לאי הבנות! ואכן ימים רבים עמלו אנשי גבעת חביבה על הכנת הכנס ששיאו כנאמר השתתפות נשיא המדינה. שופץ לתפארת אולם גולן בו התקיים הכנס. הוחלפו כ - 400 כסאותיו וכיום אפשר לשבת בנוחיות על כסאות עטופות בד בצבע בורדו, ואפילו לתפוס תנומה קלה ללא כאבי גב. הרצפה הוחלפה הקירות נצבעו , האולם מורק והבריק כמו היה חדש. לקראת הכנס נעשתה מבעוד יום חזרה גנראלית כיאה לפרמיירה תיאטרלית.

סככת צל גדולה נפרסה מעל ראשי המתכנסים לפני הכניסה לאולם. כסאות ושולחנות פוזרו על הדשא ועמדות כיבוד ושתיה היו פזורות לרווחת הבאים. כל אחד מהמשתתפים התכבד בתיק אינפורמטיבי ותג שנתלה על צווארו והצהיר ברבים את זהותו ועיסוקו. בעלי תפקידים התרוצצו בין הבאים. מחייכים ומסבירי פנים. כל אחד מחברי סגל עובדי הגבעה היה לו תפקיד; מי על הרישום וחלוקת הפולדרים. מי מסתובב עם התקשורת, ומי אחראי ללוות את האחמי"ם. מי על הכיבוד ומי על הגיבוי , והניקיון.

בכל כנס ישנם נאומים טובים יותר ומן הסתם גם פחות טובים אך האווירה הייתה מרגשת וטובה. תחושה של מטרה משותפת רחפה באוויר. האקלים החברתי המכבד חיבר בין המשתתפים. מה שקובע הצלחתו של כנס הם הפכים הקטנים, על כל אלה מגיע "שפו" אחד גדול למארגני הכנס ולהנהלת הגבעה. היו שגרירים ואורחים מחו"ל. השרה גילה גמליאל שבין שלל התארים אותם היא נושאת היא גם אחראית על הקשר עם המיעוטים. חברי כנסת, אנשי דת , אישי ציבור, ראשי מועצות ואנשי אקדמיה. אישים שמתמודדים ואישים שהתמודדו. אנשי שלום ואמונה משני העמים. בכנס נשמעו דברים לא פשוטים, לעתים כואבים. כאלה שיצאו מהלב. פחות הצהרות ויותר רצון למצוא את המכנה המשותף, את הפתרון העתידי.

המסר העיקרי שקלטתי מהכנס הוא ברצון להתמקד בבעיות הקשורות למצבם העכשווי של הערבים אזרחי המדינה ולא לשים את מלא האנרגיה הפוליטית במציאת פתרונות אזוריים הדוחקים את נושאי השוויון בין המיעוטים. בימים אלה אני עובד על סידור ארכיון אישי של האדריכל ואיש ההגות שמחה יום טוב ז"ל (קיבוץ דליה). הרבה רעיונות ואנרגיות השקיע האיש בתכנונו של הכפר הערבי והאדרת המורשת התרבותית של האסלם. לא כל יום מזדמן לארכיונאי סקרן , לעיין בחומרי ארכיון הנוגעים בשורשי הבעיה והאפליה של אזרחים ערביים תושבי המדינה כאשר הדבר נוגע לתוכניות בניה ותכניות מתאר יישוביות , במרחב הכפרי העירוני של בני המיעוטים.

הבעיות שהעלה שמחה יום טוב במחקריו וכתביו עוד לפני חמישים שנה התכתבו יפה עם תכני הכנס. נושא כאוב זה של העדר הפשרות קרקע לבניה במגזר הערבי וחוסר תכנון ופרספקטיבה לאוכלוסייה הערבית הגדלה חזר בכנס ולא נתן רגיעה. הכיצד לא נבנה מאז קום המדינה שום ישוב ערבי חדש (להוציא את העיירות הבדואיות בנגב), מול 700 ישובים יהודיים שהוקמו ? אם נקלף את החגיגיות והיחסים הטובים בין המשתתפים, נמצא מתחת לפני השטח אדמה בוערת. חשתי שאם לא ימצא פתרון מהיר והוגן לנושאי אי השוויון ובמיוחד הכרה בכפרים הלא מוכרים ובהקמת עוד ישובים ערביים והפשרת קרקעות לבנייה, המציאות הקשה הזו עלולה להתפרץ בעוצמות בלתי נשלטות. את המציאות הזאת ביקש כנס גבעת חביבה השלישי להנכיח ולהציף כשלב הכרחי בדרך לגיבוש הפתרונות עבורה והנחת תשתית מוצקה לבניית חברה משותפת בישראל. ניפגש בשטח ובכנס הבא!
מימין לשמאל: נחמה ריבלין, הנשיא ראובן ריבלין, יניב שגיא מנכ"ל גבעת חביבה, ח"כ אחמד טיבי, אבשלום וילן, ריאד כבהא מנהל המרכז יהודי-ערבי ומוחמד דרוואשה, מנהל תחום שיוויון וחיים משותפים בגבעת חביבה

יובל דניאלי – יד יערי, גבעת חביבה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

תבנית נוף קיבוצו

מגמות ותהליכים באמנות הקיבוצית לדורותיה.     "אני מאמין באמונה שלמה בנשק היצירה  האומנותית-החברתית.  הצייר והפסל – כסופר                         וכמשורר – צריכים לראות את עצמם בשרשרת הזהב של הבניין,  חבלי יסוד במפעלנו. בברית זו צפון נשק עיקרי לחיינו" (חיים אתר)   "על האמן לחדור לתוך העולם, לחוש באהבה רבה את גורלם של בני אנוש ועמים. אין אמנות למען אומנות. על האמן להיות מעוניין בכל מחוזות החיים". (מארק שאגאל)                                     תוכן עניינים : דילמת האמן הקיבוצי מקורות היצירה הקיבוצית דיאלוג בין האמן לקיבוצו האקלים הנפשי בין בתי ברל לגבעת חביבה בני הקיבוץ מוזיאונים קיבוציים     בשנת תשי"ט יצא לאור בהוצאת ההסתדרות הקובץ  "על אדמתם"

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה

האין סוף של המינימליזם. דברים לזכרו של דניאל פראלטה.

הלב נצבט לשמע הידיעה על פטירתו של האמן דניאל פראלטה חבר קיבוץ כפר סאלד (1933-2013). הזיכרונות מציפים אותי. הכרתי את פראלטה מסוף שנות השישים , ואילך. היינו נפגשים בחדר ארגון האמנים של התק"ם בדובנוב – 10, כאשר על המפגשים בינינו האמנים הצעירים ניצחה באהבה רבה לינה רובין ז"ל (גבעת חיים איחוד , רכזת המדור של אומני התק"ם).  פראלטה כך קראנו לו, הצטייר בפני כדמות אקזוטית , דרום אמריקאנית , בעלת נוכחות מרשימה, ובעלת דעה. הוא היה שייך לחוג אמני הגליל העליון, שהקימו סביב מכללת תל חי  "אימפריה" של יצירה.  פראלטה עם דוד פיין (מעין ברוך) הזוג אילנה וטולי באומן (עמיר) יגאל מירון (אילת השחר) ועוד, היו הרוח החיה בשנות השמונים סביב מפגשי האומנות בת זמננו בתל חי. הם היו אלה שהעלו אותם על הבמה הישראלית והבינלאומית. פראלטה היה תמיד בלב העשייה והדאגה ליוצרים וליצירה הקיבוצית. היה דמות מרכזית יוזמת לטובת אמני הקיבוצים. זכיתי להיות נוכח בלא מעט ישיבות ודיונים בהשתתפותו, דעתו נשמעה תמיד מתוך הערכה ותשומת לב. הוא היה מהגרעין הקשה של אמני התנועה הקיבוצית שיצירתם לא רק השפיעה בסגנונ