כאשר נכנסו נשיא המדינה ורעייתו אל אולם הכנסים המחודש והמרשים של גבעת חביבה כיבד הקהל הרב את הבאים בקימה ובמחיאות כפיים, אות הוקרה על מאמציו של הנשיא ראובן ריבלין למצוא נתיבות של שלום ורעות, שוויון וכבוד הדדי עם המיעוט הערבי החי במדינת ישראל. לא נגזר עלינו אלא נועדנו לחיות בייחד אמר הנשיא בדברי ברכתו. ברכתו של הנשיא סיכמה את הכנס השלישי לפיתוח חזון משותף לחברה משותפת. ואכן לא עוד דו קיום ביו סוס לרוכבו כדברי אחד הדוברים אלא קיום ושיתוף פעולה בין שווים.
אין זה דבר של מה בכך להרים כנס מרכזי שנתי של גבעת-חביבה. קרוב ל-500 איש השתתפו בכנס לאורך היום. כמות משתתפים שעלתה על המצופה. לוגיסטיקה שלמה נדרשה למבצע.
הוקם מטה שלם שעסק חודשים רבים בתכנון תכני וארגוני של הכנס. הכול חייב היה לתקתק כמו שעון. אין מקום לאי הבנות! ואכן ימים רבים עמלו אנשי גבעת חביבה על הכנת הכנס ששיאו כנאמר השתתפות נשיא המדינה. שופץ לתפארת אולם גולן בו התקיים הכנס. הוחלפו כ - 400 כסאותיו וכיום אפשר לשבת בנוחיות על כסאות עטופות בד בצבע בורדו, ואפילו לתפוס תנומה קלה ללא כאבי גב. הרצפה הוחלפה הקירות נצבעו , האולם מורק והבריק כמו היה חדש. לקראת הכנס נעשתה מבעוד יום חזרה גנראלית כיאה לפרמיירה תיאטרלית.
סככת צל גדולה נפרסה מעל ראשי המתכנסים לפני הכניסה לאולם. כסאות ושולחנות פוזרו על הדשא ועמדות כיבוד ושתיה היו פזורות לרווחת הבאים. כל אחד מהמשתתפים התכבד בתיק אינפורמטיבי ותג שנתלה על צווארו והצהיר ברבים את זהותו ועיסוקו. בעלי תפקידים התרוצצו בין הבאים. מחייכים ומסבירי פנים. כל אחד מחברי סגל עובדי הגבעה היה לו תפקיד; מי על הרישום וחלוקת הפולדרים. מי מסתובב עם התקשורת, ומי אחראי ללוות את האחמי"ם. מי על הכיבוד ומי על הגיבוי , והניקיון.
בכל כנס ישנם נאומים טובים יותר ומן הסתם גם פחות טובים אך האווירה הייתה מרגשת וטובה. תחושה של מטרה משותפת רחפה באוויר. האקלים החברתי המכבד חיבר בין המשתתפים. מה שקובע הצלחתו של כנס הם הפכים הקטנים, על כל אלה מגיע "שפו" אחד גדול למארגני הכנס ולהנהלת הגבעה. היו שגרירים ואורחים מחו"ל. השרה גילה גמליאל שבין שלל התארים אותם היא נושאת היא גם אחראית על הקשר עם המיעוטים. חברי כנסת, אנשי דת , אישי ציבור, ראשי מועצות ואנשי אקדמיה. אישים שמתמודדים ואישים שהתמודדו. אנשי שלום ואמונה משני העמים. בכנס נשמעו דברים לא פשוטים, לעתים כואבים. כאלה שיצאו מהלב. פחות הצהרות ויותר רצון למצוא את המכנה המשותף, את הפתרון העתידי.
המסר העיקרי שקלטתי מהכנס הוא ברצון להתמקד בבעיות הקשורות למצבם העכשווי של הערבים אזרחי המדינה ולא לשים את מלא האנרגיה הפוליטית במציאת פתרונות אזוריים הדוחקים את נושאי השוויון בין המיעוטים. בימים אלה אני עובד על סידור ארכיון אישי של האדריכל ואיש ההגות שמחה יום טוב ז"ל (קיבוץ דליה). הרבה רעיונות ואנרגיות השקיע האיש בתכנונו של הכפר הערבי והאדרת המורשת התרבותית של האסלם. לא כל יום מזדמן לארכיונאי סקרן , לעיין בחומרי ארכיון הנוגעים בשורשי הבעיה והאפליה של אזרחים ערביים תושבי המדינה כאשר הדבר נוגע לתוכניות בניה ותכניות מתאר יישוביות , במרחב הכפרי העירוני של בני המיעוטים.
הבעיות שהעלה שמחה יום טוב במחקריו וכתביו עוד לפני חמישים שנה התכתבו יפה עם תכני הכנס. נושא כאוב זה של העדר הפשרות קרקע לבניה במגזר הערבי וחוסר תכנון ופרספקטיבה לאוכלוסייה הערבית הגדלה חזר בכנס ולא נתן רגיעה. הכיצד לא נבנה מאז קום המדינה שום ישוב ערבי חדש (להוציא את העיירות הבדואיות בנגב), מול 700 ישובים יהודיים שהוקמו ? אם נקלף את החגיגיות והיחסים הטובים בין המשתתפים, נמצא מתחת לפני השטח אדמה בוערת. חשתי שאם לא ימצא פתרון מהיר והוגן לנושאי אי השוויון ובמיוחד הכרה בכפרים הלא מוכרים ובהקמת עוד ישובים ערביים והפשרת קרקעות לבנייה, המציאות הקשה הזו עלולה להתפרץ בעוצמות בלתי נשלטות. את המציאות הזאת ביקש כנס גבעת חביבה השלישי להנכיח ולהציף כשלב הכרחי בדרך לגיבוש הפתרונות עבורה והנחת תשתית מוצקה לבניית חברה משותפת בישראל. ניפגש בשטח ובכנס הבא!
הוקם מטה שלם שעסק חודשים רבים בתכנון תכני וארגוני של הכנס. הכול חייב היה לתקתק כמו שעון. אין מקום לאי הבנות! ואכן ימים רבים עמלו אנשי גבעת חביבה על הכנת הכנס ששיאו כנאמר השתתפות נשיא המדינה. שופץ לתפארת אולם גולן בו התקיים הכנס. הוחלפו כ - 400 כסאותיו וכיום אפשר לשבת בנוחיות על כסאות עטופות בד בצבע בורדו, ואפילו לתפוס תנומה קלה ללא כאבי גב. הרצפה הוחלפה הקירות נצבעו , האולם מורק והבריק כמו היה חדש. לקראת הכנס נעשתה מבעוד יום חזרה גנראלית כיאה לפרמיירה תיאטרלית.
סככת צל גדולה נפרסה מעל ראשי המתכנסים לפני הכניסה לאולם. כסאות ושולחנות פוזרו על הדשא ועמדות כיבוד ושתיה היו פזורות לרווחת הבאים. כל אחד מהמשתתפים התכבד בתיק אינפורמטיבי ותג שנתלה על צווארו והצהיר ברבים את זהותו ועיסוקו. בעלי תפקידים התרוצצו בין הבאים. מחייכים ומסבירי פנים. כל אחד מחברי סגל עובדי הגבעה היה לו תפקיד; מי על הרישום וחלוקת הפולדרים. מי מסתובב עם התקשורת, ומי אחראי ללוות את האחמי"ם. מי על הכיבוד ומי על הגיבוי , והניקיון.
בכל כנס ישנם נאומים טובים יותר ומן הסתם גם פחות טובים אך האווירה הייתה מרגשת וטובה. תחושה של מטרה משותפת רחפה באוויר. האקלים החברתי המכבד חיבר בין המשתתפים. מה שקובע הצלחתו של כנס הם הפכים הקטנים, על כל אלה מגיע "שפו" אחד גדול למארגני הכנס ולהנהלת הגבעה. היו שגרירים ואורחים מחו"ל. השרה גילה גמליאל שבין שלל התארים אותם היא נושאת היא גם אחראית על הקשר עם המיעוטים. חברי כנסת, אנשי דת , אישי ציבור, ראשי מועצות ואנשי אקדמיה. אישים שמתמודדים ואישים שהתמודדו. אנשי שלום ואמונה משני העמים. בכנס נשמעו דברים לא פשוטים, לעתים כואבים. כאלה שיצאו מהלב. פחות הצהרות ויותר רצון למצוא את המכנה המשותף, את הפתרון העתידי.
המסר העיקרי שקלטתי מהכנס הוא ברצון להתמקד בבעיות הקשורות למצבם העכשווי של הערבים אזרחי המדינה ולא לשים את מלא האנרגיה הפוליטית במציאת פתרונות אזוריים הדוחקים את נושאי השוויון בין המיעוטים. בימים אלה אני עובד על סידור ארכיון אישי של האדריכל ואיש ההגות שמחה יום טוב ז"ל (קיבוץ דליה). הרבה רעיונות ואנרגיות השקיע האיש בתכנונו של הכפר הערבי והאדרת המורשת התרבותית של האסלם. לא כל יום מזדמן לארכיונאי סקרן , לעיין בחומרי ארכיון הנוגעים בשורשי הבעיה והאפליה של אזרחים ערביים תושבי המדינה כאשר הדבר נוגע לתוכניות בניה ותכניות מתאר יישוביות , במרחב הכפרי העירוני של בני המיעוטים.
הבעיות שהעלה שמחה יום טוב במחקריו וכתביו עוד לפני חמישים שנה התכתבו יפה עם תכני הכנס. נושא כאוב זה של העדר הפשרות קרקע לבניה במגזר הערבי וחוסר תכנון ופרספקטיבה לאוכלוסייה הערבית הגדלה חזר בכנס ולא נתן רגיעה. הכיצד לא נבנה מאז קום המדינה שום ישוב ערבי חדש (להוציא את העיירות הבדואיות בנגב), מול 700 ישובים יהודיים שהוקמו ? אם נקלף את החגיגיות והיחסים הטובים בין המשתתפים, נמצא מתחת לפני השטח אדמה בוערת. חשתי שאם לא ימצא פתרון מהיר והוגן לנושאי אי השוויון ובמיוחד הכרה בכפרים הלא מוכרים ובהקמת עוד ישובים ערביים והפשרת קרקעות לבנייה, המציאות הקשה הזו עלולה להתפרץ בעוצמות בלתי נשלטות. את המציאות הזאת ביקש כנס גבעת חביבה השלישי להנכיח ולהציף כשלב הכרחי בדרך לגיבוש הפתרונות עבורה והנחת תשתית מוצקה לבניית חברה משותפת בישראל. ניפגש בשטח ובכנס הבא!
 |
| מימין לשמאל: נחמה ריבלין, הנשיא ראובן ריבלין, יניב שגיא מנכ"ל גבעת חביבה, ח"כ אחמד טיבי, אבשלום וילן, ריאד כבהא מנהל המרכז יהודי-ערבי ומוחמד דרוואשה, מנהל תחום שיוויון וחיים משותפים בגבעת חביבה |
יובל דניאלי – יד
יערי, גבעת חביבה