יד יערי יום יום

ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידיאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גראפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים, הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גראפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה גראפית שסביבה יתלכד הגדוד, תחליף לנקודת קבע . גם בימי סער, מאבק והתיישבות חלוצית אינטנסיבית, ה...

האמן הקיבוצי איננו נבדל במהותו מאמן אחר בתבל. הוא חלק מקהילת האמנים העולמית והישראלית.  יחד עם זאת מיוחדות החברה הקיבוצית  בשלביה השונים הביאה עמה התייחסויות מיוחדות  של היוצר הקיבוצי כלפי יצירתו וכלפי מקום מגוריו (קיבוצו). אומנות הגרפיקה הקיבוצית  באה לראשונה מתוך תכלית.  האמן חבר הקיבוץ  השתלב באמצעות יכולתו הגראפית-אומנותית  במערך התרבותי, הסברתי הפנימי. האמן הקיבוצי ראה את עצמו משתלב בפרויקט החלוצי - קיבוצי , ואומנותו גויסה  לשם כך.  היצירה הגראפית הייתה לכלי מתעד אפקטיבי.  הקו הברור הלא מתחמק , האמירה הישירה של המציאות. ניסוח הרעיון אותו רצו להביא בפני הציבור. לרשות האמנים עמדו אמצעי ביטוי רבים בעיקר בזכות ריבוי כתבי העת והעיתונות התנועתית והמפלגתית. את כולם שרתה הגרפיקה בנאמנות. רבים מהיוצרים חברי הקיבוץ, זה מקרוב עלו לארץ  הושפעו מ"הגרפיקה הלוחמנית" שהתפתחה בסמוך למלחמת העולם הראשונה, בגרמניה ואירופה. מלחמת העולם הראשונה, הולידה בעקבותיה אומנות מחאה אגרסיבית. כלי הביטוי המשמעותי ביותר שלה בא לידי ביטוי בגרפיקה לסוגיה. ...

כדי לנסות ולענות על השאלה , יש לברר ראשית דבר, למה אנחנו מתכוונים במונח "גרפיקה" (ביוונית = רישום) ? ככל שאני מנסה לנסח לעצמי את המושג : "גרפיקה" אני מתקשה בכך. הבעיה איננה לשונית אלא הגדרה תחומית ומושגית.  מה הן גבולות הגרפיקה על סוגיה השונים ? מה מייחד את הגרפיקה משאר האומנויות ? האם אפשר לקבוע;  עד כאן זו אומנות לא גראפית ומכאן והלאה זו גרפיקה אומנותית או שמושית?  אומרים שיש מאפיינים לגרפיקה. שהיא סוג של תקשורת חזותית. שהיא הסמלה והצרנה של מושגים. שיש לה תפקיד מנחה ומורה. את אותם מאפיינים אני מוצא לעתים גם בציור הנחשב אומנותי. (1) אומרים שמאחורי הגרפיקה השימושית עומדת הזמנה שיש עמה תכלית לא אומנותית. אומרים שהגרפיקה היא דקורטיבית, שטוחה, ללא עומק אומנותי ובעלת מסרים מידיים המיועדים למחנה המשותף הנמוך ביותר.  אומרים המון דברים! ניקח את האומנות של המאות הקודמות ובמיוחד זו של המאה העשרים, חלקה יכלה להיכנס בקלות לתחום סוגת הגרפיקה.  האם כוונת היוצר היא הקובעת, האם מהות ההזמנה של היצירה או האופנה המתחלפת היא הקובעת? משה אפרים ליליאן הצייר היהודי הידוע ממ...

    תוכן עניינים האם קיימת גרפיקה קיבוצית ? האמן הקיבוצי ודרכו אל הגרפיקה הסמל הקיבוצי מעגלי שייכות סמל חג הקיבוץ עלוני קיבוץ לוח המודעות הקיבוצי הגדת פסח קיבוצית הקריקטורה הקיבוצית הכרזה המאוירת הטעם הקיבוצי המקצוע: גרפיקה

רשימה זו נכתבת ממלאת שלושים שנה ליד יערי ולמעברו של ארכיון התנועה ממרחביה לגבעת-חביבה. בכניסה לתצוגה בארכיון 1985 למהפכנים למיניהם  יש תודעה ומודעות ארכיונאית ומחקרית.  ההסבר לכך פשוט: מכיוון שהם עושים היסטוריה (כך לפחות הם חושבים), יש להם צורך קיומי  לתעד אותה למען הדורות הבאים. פתגם שהפך כבר לקלישאה, אומר: "עשית ולא דווחת, לא עשית"! ללא תיעוד ומסמוך של מה שנעשה בפועל, כאילו לא היו הדברים מעולם. בין ההיסטוריונים נטוש וויכוח על תקיפותן של עדויות בעל פה. אין ויכוח על ההכרח והנחיצות שבשמירת מסמכים ותעודות כראיות קבילות הן למחקר היסטורי והן כמסמך משפטי. תנועת השומר הצעיר ראתה עצמה מיום היווסדה כאוונגרד, כתנועה מהפכנית – אלטרנטיבית לקיים. זו כנראה הסיבה שמאז היווסדה היא סוחבת עמה שקי ארכיון בצמוד למקל הנדודים שלה. רשימה זו כולה מבוססת על עיון וקריאה בחומר ארכיוני הנמצא בארכיון התנועה בגבעת – חביבה.  עדות מעניינת וכנראה ראשונית על הקמת ארכיון תנועתי אנחנו מוצאים בחוזר שנשלח במרץ 1931 ממחלקת ההנהגה העליונה בא"י חתומה ע"י מרדכי בנטוב, אל הסתדרות השוה"צ...

במסגרת חלוקת מלגות לעידוד היצירה מטעם קרן "חבצלת" ע"ש אריה גילת, הפיק ואצר עתר גבע (עין שמר) תערוכת אומנות במתחם יד יערי בגבעת חביבה. התערוכה נושאת את השם: "משיב הרוח".  כותב עתר גבע: " מטבע הלשון – "משיב הרוח" עוסק בתנועה מחזורית קבועה מחד, ומאידך, מחזוריות שיש בה שינוי מובנה. מעין משל  על מקומו של מעשה האומנות בהוויה הקיבוצית הדינאמית של ימינו". האוצר אומר בדבריו הכתובים בדף הפותח את התערוכה:  "האומנות היא היכולת לעשות הנגשה  של מה שיש לך להגיד על התרבות בה אתה חי , להגיד אותה בדרך הכי אישית וסובייקטיבית" . עתר גבע בחר להציג בתערוכה חמישה יוצרים: עמית קבסה (מגל) מייקל קאן  (עברון) איריס אפק (שער הגולן - פרדס חנה) ארז חרודי (עין שמר - תל אביב) עתר גבע (עין שמר) זו תערוכה שעומד אחריה רעיון. תערוכה עם קונצפציה. המשתתפים בה מציבים בפני המתבונן ביצירות סוג של מראה. לעתים מראה היסטורית ולעתים מראה עכשווית. היצירות נעות בין מה שהיה למה שמתרחש כאן ועכשיו עם קשר לוגי למה שעתיד להיות... מ...

חגי תשרי מזמנים לנו זמן פנוי להרהורים. יום כיפורים הוא שיאו של הזמן הפנוי של החילוני. הרדיו ומקרן הטלוויזיה מושבתים. הרכבים הרבים שהנם נחלתם של חברי הקיבוץ המתחדש, עומדים במסדר בשקט מופתי על מפתן הבתים. אין יוצא ואין בא בשערי הקיבוץ. אנחנו בהסגר מרצון ומדעת   ברצון של הזדהות מחודשת עם כל עם ישראל ביום המיוחד הזה. יש להודות שיש אופי מיוחד לשקט הזה, גם אם הוא לא מלווה בתפילות, צום ובקשת סליחות.   אני קורא בטקסטים שחולקו בערבו של יום הכיפורים ומתייחס אליהם כאל יצירה ספרותית. מנסה לנתחם ולהבינם. קורא את התרגום העברי מארמית של "כל נדרי". את "אדון סליחות", שומע בהנאה וללא פחד ומורא את "נתנה תוקף" (למרות הפסוק הפותח: "ונתנה תוקף קדושת היום, כי הוא נורא ואיום"). מנסה לרדת אל שורש הדברים מבלי ללכת שבי אחר מה שאינני מאמין בו. אני מוצא עצמי מהרהר, במיוחד בחגי תשרי כיצד לבנות את הקשר בין התרבות החילונית - האוניברסאלית שלי למסורת היהודית שבסיסה הוא האמונה המוחלטת באלוהים? סביב שולחן משפחתי אנחנו דנים בשאלות של כיבוד קדושת יום הכיפורים במרחב הקיב...