ההיסטוריה מלמדת אותנו
שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם
ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן,
מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.
הקיבוץ
כחברה אידיאולוגית לא נזקק בראשית דרכו לסמלים חיצוניים. לא זכור
לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון
הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה
ובהישרדות! עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של
עשייה. המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גראפיים. היו דמויות
נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים, הדמויות היו לסמל.
יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה
סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גראפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת.
לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה גראפית שסביבה יתלכד
הגדוד, תחליף לנקודת קבע .
גם בימי סער, מאבק
והתיישבות חלוצית אינטנסיבית, היינו חסכניים בסמלים. סמל הפלמ"ח היה הדבר
הקרוב ביותר לסמל התנועה הקיבוצית (שיבולים וחרב). עם פירוקו גם הוא נגנז. היו
סמלים של ארגונים תנועתיים כדוגמת ספריית פועלים והוצאת הספרים של הקבה"מ.
בשניהם משולבים מוטיבים סוציאליסטיים קלאסיים, שיבולת פטיש וספר.
סמל ארגון הציירים
והפסלים של הקבה"א (עיצוב: יוחנן סימון על פי רעיון של דן אמיתי נוצר בשנת
1944 לקראת הכינוס ה - 13 של הארגון בקיבוץ גן שמואל) אף הוא שילוב של פלטת
ציירים, מכחול ומגל. מוטיב המגל באותה עת מרמז על הזיקה לברה"מ כחלק מסמלה של
ברה"מ. היה הדגל האדום, סמל הסולידאריות המעמדית האוניברסאלית. בתקופות
מסוימות הוא היה לסמל משותף של ההתיישבות העובדת ומעמד הפועלים העירוני
(ההסתדרות).
יחד עם זאת, התנועה
הקיבוצית ככלל למרות הבדליה הפוליטיים ופילוגיה ההיסטוריים, הייתה תנועה אנטי
סקטוריאלית שחיפשה תמיד את הקשר אל מעמד הפועלים והאינטליגנציה העירונית. זו אולי
אחת הסיבות שהיא נמנעה מהעמדת סמלים סקטוריאליים – אידיאולוגיים שיבדילו בינה לבין
החברה הסובבת אותה.
היכן כן היו סמלים
קיבוציים ?
לשמות רבים מהקיבוצים
יש משמעות סמלית. על קיבוצי המעפיל נכתב : "מקור השם מסמל את המאבק לעלייה
והתיישבות בימי המדינה שבדרך. רוב מייסדי
הקיבוץ היו מעפילים.
יום העלייה : 2- בנובמבר יום מתן הצהרת בלפור" (מתוך חוברת,
"הקבה"א שבעים שנים, שבעים פנים" הוצאת יד יערי - 1997).
סמל הקיבוץ הראשון היה
דגל הקיבוץ. אין מקימים קיבוץ ללא דגל. היה זה לרוב דגל אדום עליו רקום שם הקיבוץ,
השתייכותו התנועתית, שנת היווסדו ושייכותו להסתדרות העובדים העבריים בא"י.
האותיות רקומות בחוטי משי זהובים כיאה "למעמד הפועלים". את דגל
הקיבוץ היו נושאים בגאון במצעדי האחד במאי ברחובות העיר, ומעלים אותו לראש
התורן במפקדי הקיבוץ השונים לקול תרועת חצוצרה וקול תופים מתגלגל.
כאשר דנים בסמלים
הקיבוציים אין לפסוח על העובדה שבמשך שנים (בעיקר בין השנים
1930-1970) שמש הקיבוץ
סמל ומותג פרסומי חוץ קיבוצי למטרות מסחריות
של מוצרי צריכה שונים. המוניטין שהיה לקיבוץ בתודעה הארץ ישראלית הציונית
שמש מקור להראות יוקרה וחוסן. קבוצת
הסיגריות "דובק", חברת הביטוח "הסנה", סוכנויות המכירות של
"פורד" ו"קאטרפילר", מפעלי "שמן", מפעל הבירה
"מלט" ועוד השתמשו בעזרת גרפיקאים מוכשרים (פרנץ קראוס , האחים שמיר,
וכו') בקיבוץ וסמליו, כתפאורה חזותית
שווקית. הקיבוץ שבמהותו התנגד לקפיטליזם
השיווקי שמש בניגוד לאידיאולוגיה שלו,
פלטפורמה מסחרית מצוינת לאחרים...