הגרעין והקליפה (סיפורה של להקת המחול הקיבוצית)

מאת: ד"ר  יונת רוטמן
הוצאת יד יערי – גבעת חביבה, 2020
עריכה: אדוה כהן זמיר
עיצוב גרפי והפקת דפוס: ירון לוי.
230 עמ',  כריכה רכה.


קשיים רבים נערמו בפני החלוצים בהגיעם לארץ לבנות ולהבנות בה. מלבד עבודה קשה , שמש  יוקדת, היו גם מחלוקות , פילוגים ואף לעתים עייפות וייאוש שאחזו במחנה.   הדבק שחיבר וגישר על כל אלה היה ריקוד ההורה, ריקוד עממי שנרקד במעגל שלוב ידיים ונתן אנרגיה חיובית ליום המחרת. לנגד עיני מגזרת נייר (צללית)  מספר "החלוצים" של  מאיר גור אריה  (משנת תרפ"ה) , ריקוד ההורה שנהפך לסמלה של תקופה. לריקוד העממי קסם וכוח משלו שנמשך עד ימנו בחוגים לריקודי עם הפזורים ברחבי הארץ  ובמופעים וטכסים בחגים ומועדים של ההתיישבות העובדת.

רשימה זו עניינה בלהקת ריקוד אמנותית-מקצועית הדורשת מחבריה משמעת גופנית ומנטלית, התמדה, יצירתיות וכישרון. מדובר בלהקת המחול הקיבוצית, שסיפורה יצא בימים אלה לאור כספר מחקר מתעד שנכתב ע"י ד"ר יונת רוטמן (עין המפרץ).

                                                                         *************************

 ספרה החדש של יונת רוטמן לא נכתב יש מאין. רוטמן בעצמה החלה לרקוד בגיל 11, באולפן למחול במטה אשר, בקיבוץ געתון ורקדה בו במשך שמונה שנים. כיום היא חלק מצוות המורים המלמדים במגמת המחול באולפן מטה אשר. הספר מספר את סיפורה של להקת מחול קיבוצית מקצועית. כזו המבקשת לצאת ממעגל הרוקדים החובבים בתנועת הנוער אל עבר אלה הרואים בריקוד אמנות ומקצוע. יצירה אישית וקבוצתית  שהיא חלק ממשאת נפש רוחנית, תרבותית ומקצועית. דרך ביטוי אומנותית כשאר האומנויות. ספורה של להקת המחול הקיבוצית  מסופר באמצעות דמויותיה  המרכזיות שהתניעו אותה לאורך חמישים שנותיה. ספרה של רוטמן הוא מחקר אקדמי המסתמך על מפגשים אישיים, ראיונות, מקורות מהעיתונות, הספרות המקצועית ומסמכים ארכיונים. הספר כשלעצמו משופע במראי מקום וסימוכין של ציטוטים ומקורות. הוא ממלא צורך שעד כה חסר לאלה המבקשים לדעת את ההיסטוריה של להקת המחול הקיבוצית, ולשוחרי התרבות באשר הם.

 הספר יצא לאור בהוצאת  יד יערי ונתמך ע"י מלגת "חבצלת", מועצת הפיס לתרבות ואמנות, להקת המחול הקיבוצית, והמועצה האזורית מטה אשר. מטרת המחקר והוצאת הספר ברצון להאיר את הפעילות התרבותית והיצירתית הקיבוצית שללהקת המחול חלק משמעותי בה. הספר מחולק לשמונה פרקים. הוא בנוי באופן כרונולוגי, שיטתי – דידקטי כך שאפשר לעקוב ממש לפי לוח השנים על פעילותה של להקת המחול והדמויות שהיו מעורבות בה בכל עת ועת. יש לשבח את עיצוב הספר שנעשה ע"י ירון לוי  בו משולבים תצלומים ומתווים מאוירים המוסיפים נראות חזותית מרגשת ואיכותית בין דפי הטקסט. שתי דמויות מרכזיות מתבלטות בספר:  יהודית ארנון וממשיך דרכה רמי באר. שניהם מקיבוץ געתון.

המנהלת והכוריאוגרפית המיתולוגית של להקת המחול יהודית ארנון ממייסדי קיבוץ געתון, שרדה את תקופת השואה. בתום המלחמה עלתה לארץ מהונגריה דרך מחנות הגירוש בקפריסין עם גרעין תנועתי של "השומר הצעיר" (גרעין ה-1 במאי). יהודית ארנון חלמה על ריקוד עוד בתקופה האפלה של נערה שמתבגרת בצל המוות:

 "עד שנלקחתי למחנה ריכוז חייתי בדמיונות שלי בלבד אח"כ הייתי במחנה ריכוז וזה היה קשה. היו שם רגעים [...] ואז התנועעתי רקדתי, וראיתי שזה תופס, מעורר תגובה" (יהודית ארנון עמ' 21).

בקיבוץ מקימה ארנון את להקת געתון (בשנת 1953) שנהפכה ללהקה המפורסמת ביותר ברחבי התנועה הקיבוצית מבין עשרות להקות מחול קיבוציות.  בכך היא מקבעת את הדימוי של קיבוץ געתון עם מחול שכעבור עשרות שנים נהפך לכפר מחול. היכולת לקבע זיהוי של קיבוץ עם ערך תרבותי, הוא נכס מקומי אדיר  המוסיף לגאוות מקום ופטריוטיות קיבוצית, לתחושת שייכות והזדהות ובעיקר לפיתוח של דורות ממשיכים באותו תחום. עניין למחקר בפני עצמו.

"הריקוד נותן לגעתון המון. בקיבוץ הזה הריקוד הוא בדם. אצלנו הוותיקים רוקדים, משום שרקדו עם יהודית כשהיו בני  20. החברים מתרגלים למוזיקה ותנועה כאופן ביטוי. הבנים של החברים רוקדים. יש לכך השפעה על יחסם למחול " (חנקה פארן עמ' 35)

יונת רוטמן לא  פוסחת בספרה על הקשיים והדילמות שעמדו בפני יהודית ארנון בדרכה היצירתית  כמו בפני יוצרים נחשבים וכישרוניים בתחומי יצירה אחרים בתנועה הקיבוצית. להקת געתון הייתה המבוא ללהקת הגליל המערבי (1964) שהייתה להקת ריקוד  אזורית שפעלה מספר שנים עד הקמת להקת המחול הקיבוצית בשנת 1970. המשותף והמאחד את שלושת המסגרות היא יהודית ארנון,  מנוע הפעלה, טורבו יצירתי בלתי נלאה.

ברקע לפעילותה הניהולית והכוראוגרפית עמד המדור למחול של הקבה"א אותו יסדה רחל עמנואל (חצור)  בשנת 1951. אנחנו למדים שהמדור למחול היה כר נרחב לפעילות עצמאית של נשים חברות קיבוץ שפיתחו בכך אפיק של מימוש אישי במקביל לתפקידים המסורתיים שהיו נחלת נשות הקיבוץ. רוטמן נותנת בספר מקום והסבר על התפתחות הריקוד האמנותי בתנועה הקיבוצית ובארץ. מציינת לחיוב את תמיכת המוסדות התנועתיים בהקמת חוגי ריקוד אמנותיים  כחלק מהכנתם של רקדנים איכותיים  למופעי טקסי חגים חקלאיים ואחרים בקיבוצים. הריקוד האמנותי השתלב במערכת החינוכית בגילאי בית הספר ככלי דידקטי-חינוכי ( כולל במוסדות להכשרת מורים כמו סמינר הקיבוצים ואורנים וכו')  ובכך קיבל לגיטימציה חינוכית, תרבותית ממסדית.

הספר בנוי על פי עשורים (לדוגמא: פרק ה' להקת המחול הקיבוצית 1970 – 1980, וכך הלאה)  מבנה המקל על הקורא להתמצא בתכניו ולמקם בו את דמויות המפתח .

יוזמה ברוכה של המדור למחול של ברית התנועה הקיבוצית בראשות שלומית רץ (עין המפרץ) הניב פירות. בשנת 1970 התרחש מעבר מלהקות מחול אזוריות  אל להקת מחול ארצית של התנועה הקיבוצית. בשנת 1973 מתמנה יהודית ארנון למנהלת המקצועית של הלהקה, תפקיד אותו מלאה עד שנת 1996. החליף אותה בתפקיד כמנהל  וכוראוגרף הלהקה רמי באר אף הוא מקיבוץ געתון ומתלמידיה של יהודית ארנון. התרחש תהליך של חילוף משמרות מסודר, מוסכם ותחום בזמן. דור צעיר  נכנס לתפקידי ניהול והובלה. המחברת מובילה את הקורא בינות למופעים, להצלחות, להתלבטויות, לדמויות המרכזיות, לקשיים שבדרך, להופעות בארץ ובחו"ל ולכיבוש מעמדה של הלהקה כאחת משלוש הלהקות המרכזיות למחול בארץ.

געתון :  כפר מחול

מספרה של רוטמן עולה דמותה של ארנון כדמות כריזמטית העומדת על עקרונותיה האמנותיים והערכיים. לארנון היו שתי תכונות בולטות: "כישרון והבנה יוצאת דופן בתחום המחול; כריזמה לרתום אנשים לחזון שלה" (עמ' 17).

היא מתעקשת ליצור עם הלהקה מתוך האזור של מטה אשר. מביתה בגעתון. המקומי הוא האוניברסאלי. רמי באר מייצג את הצד השני של המטבע, את הרצון לפרוץ גבולות, להיות שייך לקהילה אמנותית בינלאומית רחבה רב תחומית, כזו שלא מצטמצמת בפריפריה אלא קרובה למרכז ההתרחשויות באזור תל אביב. המקום המוצע כבית ללהקה, הוא  קיבוץ יקום (רעיון שלא מומש).  

הספר נוגע לא רק בהיסטוריה של להקת המחול הקיבוצית אלא גם במעבר הבין – דורי בלהקה. בקו התפר בין יהודית ארנון לרמי באר. בין השיטין אפשר לחוש את ההמשכיות, את המסורת, אך בו זמנית את ההבדלים והמתחים.  המחברת  לא מתעלמת ממחלוקות ניהוליות ומקצועיות שהיו בין יהודית ארנון לרמי באר. המחלוקות שיקפו את הבדלי הדורות והגישות.  סיטואציה לא פשוטה של שני יוצרים מקיבוץ אחד בהבדל של דור.  בשנת 2008 מוקם בגעתון כפר מחול המהווה בית קבע איתן ללהקת המחול הקיבוצית. למעשה קיבוץ געתון הוא קיבוץ מחול. חדר האוכל המפואר שלו בתכנונו של מנחם באר ובעיצובו האמנותי של שמואל כץ, כאשר פסק מלהיות למרחב הסעדה נהפך לסדנת מחול מפוארת. מבנים נוספים משמשים לכיתות, מקומות מגורים והתכנסויות לחברי הלהקה. לפני שנים ביקרתי אצל מנחם (מני) באר בקיבוצו געתון. סיפר  בגאווה רבה על הפרויקט של כפר מחול ועל שיתוף הפעולה עם בנו רמי.

ארנון ובאר נוגעים באקטואליה, ביצירתם. לא מתעלמים מהמציאות הישראלית ונוגעים בעצבים הפתוחים הכואבים של מחיר המלחמה והסכסוך הישראלי – פלשתינאי – ערבי. באר הוא יוצר המגיב למציאות קשה . יצירותיו זכו לביקורות לעתים זועמות על הריאליסטיות באמצעי הביטוי (היצירה, יומן מילואים כדוגמא). רמי באר במובהק מגיב ביצירתו לסיטואציות פוליטיות אקטואליות . מתמודד עם המציאות  ולא נמנע מלקבוע עמדה אישית ואמנותית. יצירתו מערערת את שלוותם של האדישים והנרדמים.

למרות הנגיעה האישית שלה למחול וללהקה, בוחרת המחברת לספר במודע  את סיפורה כמשקיפה אובייקטיבית, מתעדת וחוקרת, הרושמת את תולדות הלהקה לדורותיה ללא  עמדה אישית סובייקטיבית.

יונת רוטמן בחרה לסיים את הספר באפילוג.  אחרית דבר. היצירה המוזכרת באפילוג היא יצירתו של רמי באר "על פני תהום" (1999). האם ניבא רמי באר ביצירתו את התהום בו תמצא המדינה מקץ 20 שנה ? רוטמן לוקחת את שאלות העתיד של הלהקה אל הכוון הכלכלי. האם בעידן ההפרטה הקיבוצית עתיד הלהקה מובטח ?"  רוח ממשלתית חסרת סבלנות כלפי גופי אמנות שלא מתיישרים פוליטית עם בלפור ועושי דברו של רה"מ מאימת לדעת רוטמן על עתידה של הלהקה.

 

 

הגרעין והקליפה

הרשימה על הספר כבר מוכנה על המקלדת. בטלפון אני שואל את יונת רוטמן לסיבת בחירת שם הספר : הגרעין והקליפה. מראשית הכתיבה ניצב השם הזה בראשי משיבה יונת לשאלתי. היה ברור לי שזה שם הספר. שם המקיים דרכו סימביוזה בין פנים לחוץ, בין רכות לקושי, בין התפוררות ונשירה לצמיחה.  השם הוא שמו של ריקוד  שיצרה יהודית  ארנון בשנת 1974 לאחר מלחמת יום הכיפורים. העצב והשכול שכנו בלבבות.  היצירה ששמה והשראתה לקוחים מהמרחב החקלאי היא דואט בין רקדנית לרקדן המבטאים בריקודם תהליך של תחייה והתעוררות  מחודשת לחיים. אופטימיות בעתיד שלאחר המלחמה. הבכורה של הריקוד בוצעה, בט"ו בשבט – חג הנטיעות.

הפרק שחסר

בין פרקי הספר חסר לי פרק נוסף שעוסק בדינמיקה הפנימית  בין חברי להקת המחול.  פרק המתייחס למערכת הקשרים והיחסים הבינאישית הנרקמת  בין חברי הלהקה לאורך זמן.  חסרה לי ההתייחסות להשקפת עולמם של הרקדנים על היצירות ומעורבותם בהן.  כיצד מגבשים מחויבות ללהקה, צוות עבודה, אמון הדדי, אינטימיות , מגעים ומעגלים משותפים.  האם יש משמעות להבדלי גיל ודורות בין חברי הלהקה, כיצד נבנית ההיררכיה הפנימית בה. לבסוף שאלת מפתח; הריקוד הוא מקצוע הדורש טוטאליות. התמסרות ושעות רבות. כיצד מגשרים בין המחויבות ללהקה לבין משפחה, קיבוץ – חברה ?

 

הספר של יונת רוטמן מצטרף לספרים נוספים שעוסקים בתרבות וביצירה הקיבוצית. הוא נדבך חשוב וממוקד של תיעוד להקת המחול הקיבוצית כחלק מההיסטוריה התרבותית הקיבוצית.

 להזמנה מאובטחת של הספר:

85 ש"ח ללא משלוח <כאן>

110 ש"ח כולל משלוח <כאן>

יובל דניאלי – המעפיל.

 

 

 

 


רשימת כל המאמרים

"אוסף איתמר" – לזכרו של איתמר רשף "אורות וצללים" באמנות – דברים לחג האורים "בחצר הקיבוץ". "גבעת חביבה" צעירה בת –שבעים "דברות השומר" "והייה הנטע לאות ברית בינינו ובין הארץ הזאת" "יומן אחווה" 1927-1920 "לא עיר לא כפר" מחשבה אדריכלית להווה. "מדורת השבט" "מודעה למועד" - אוסף כרזות חג בקיבוץ רמת יוחנן "מסביב יהום הסער" "מתנוסס הנס על תורן" – על דגלי השומר הצעיר במלאות מאה שנים לתנועה 100 שנים לעלייה השלישית 1967 אומנות שעת מלחמה אבד לי רע אביבה אופז אביטל גבע אדריכל בונה תרבות אומנות במלחמה - שלושים שנה למלחמת לבנון הראשונה. אופוריה מלא המשכן אופק חדש לאופקים חדשים אור הנר המבצבץ ועולה מבין סדקי האוהל אייבי נתן אמנות במרחב הציבורי הקיבוצי אמנות החיים אפמרה אראלה הורוביץ ארבעה יוצרים - המאחד והשונה שביניהם אריה אהרוני אריה רוטמן ארכיונו של מועמד לבגידה אשר בנארי אתר שיירת יחיעם באוהאוס בונים את ישראל בועז טל בין ג'וערה לעין השופט בין להבות "סטולין" למגילת רות בני ברק בעקבות תערוכתו של עמרי טלמור בשיר ובחרט בתנועה מתמדת גבעת חביבה גבעת חביבה כיום – דף להפצה בעלוני הקיבוצים גורם אנושי גלויות הועד למען השלום בישראל גרפיקה קיבוצית דליה דנון דן אמיתי האדריכלות של מנחם באר האין סוף של המינימליזם האיש שלא הלך ב"תלם" האם קיימת גרפיקה קיבוצית האמן הקיבוצי ודרכו אל הגרפיקה הארכיון מבקר בתערוכה הגדת התשעים הגדת פסח קיבוצית הגה אניית השלום הגרעין והקליפה הדגל האדום כאיקון אומנותי. הדימויים החזותיים שבהגדה- פתיחות מול סגירות. הזבוב על קיר ילדותנו החטיבה ההסטורית בחבצלת הטעם הקיבוצי הידיד של השדות החרושים הכרזה המאוירת המוזות לא שתקות יובל דניאלי המילה לא שוכחת המפות של נועם רבינוביץ המקצוע: גרפיקה הסמל הגראפי של הקיבוץ הסמל הקיבוצי הפעלה הציירת שלא התעלמה מהחלשים הקורא בקפה הקיבוץ בתרבות ובחברה הישראלית הקיבוץ כמותג פרסומי הקריקטורה הקיבוצית הקריקטורה הקיבוצית. הרהורי ארכיונאי מתעד הרפת כמשל - הרהורי חג הביכורים השנים המופלאות של "הפועל המעפיל". חג עצמאות חג פורים חדר אכילה ובליבו חומה טולי (שאול) באומן טנק מצופה בנצנצים. (על דמותו של צה"ל בגלויות ברכה לשנה טובה) יד יערי יד יערי יום יום יד שניה יובל דניאלי יוחנן סימון יוסי וסיד – נופי אשליה אורבניים יניב שפירא יסטוריה במבט אדריכלי ישראל פיינמסר כנס גבעת חביבה השלישי לבנות ולהיבנות בה לוח המודעות הקיבוצי ליאון המדפיס לירות בתוך הנגמ"ש למראית עין למראית עין – ספר צילומים חדש למתי חלילי. מאיר דרום – צילומים מארץ סין – תערוכת צילום באולם המופעים בעין השופט מועצה אזורית מנשה מוקי צור מנדל שרל מסע לאין קץ מעגלי שייכות מצעד השומריות מרכז אמנות גבעת חביבה מרכז אמנות משותף גבעת חביבה משה לפידות משכן לאמנות בעין חרוד מתחת לפנס מתחת לפנס 5 נפתלי אופנהיים נשף מסכות נתינה שכל כולה קבלה סיור אנתרופולוגי סיור אנתרופולוגי בבני ברק סיור בעקבות האדריכלות של גבעת חביבה סמל חג הקיבוץ סמלי עצמאות עינת אמיתי עלוני קיבוץ עלי אלון עמי ואלך ענת לידרור פבל וולברג פורים פורסים פרופ' גילה בלס צבע משותף – אומנות פלסטית במרחב הציבורי הקיבוצי צוותא צילה ליס צילום אדריכלי קום והתהלך בארץ קיבוץ הזורע קיבוץ נחשון קיבוצניק בבני ברק קפריסין ראוותנות מול צניעות ראוף אבו – פנה רדכי אמיתי רודא רודא ריילינגר רוני רכב רלי אברהמי רפי מינץ שבועות שדות שבעמק שושנה לב שי לילדנו שלוש הגדות מיוחדות לפסח שם מלחמה משתוללת כאן שותלים ורוקדים. שמואל מסטצ'קין שמחת המעשה תבנית נוף שדותיו – מחווה אומנותי לחג הביכורים תמיר קרתא תערוכה תנועתנו בקפריסין תערוכות תפריט פועלים תרבות וחברה