דילוג לתוכן הראשי

רשומות

"מסביב יהום הסער"

על ארכיונו האישי של גידי אילת ז"ל. קיבוץ בית אלפא התברך במגוון רחב ומיוחד של אישים עתירי זכויות ומעש בשלל תחומים. לאחרונה  ציינו  את סיום סידורו והקלדת ארכיונו האישי של אריה אהרוני. אנחנו עומלים עכשיו על הבאתו לגבעת חביבה של ארכיונו המוסיקאלי של דוד עורי. והנה בימים אלה ממש עובדים על ארכיונו האישי של גידי אילת , שהיה ידיד וחבר לרבים מעובדי גבעת חביבה. מה מרתק אותי באיש שלא חסך לשונו ממני, אבל תמיד היה מסביר פנים ?                הכרנו בגבעת חביבה. כאשר נכנסתי לעבודה באמצע שנות התשעים הוא כבר היה שם. יושב בחדרו, מאחוריו על הקיר תמונתו של יגאל אלון, מפקדו הנערץ מהפלמ"ח. ביקש לאסוף חומר על חלקה של ההתיישבות העובדת בהגנה על הארץ מתקופת השומר עד מלחמת הקוממיות. נקשרה ביננו שיחה ראשונה, ומיד כאשר נודע לו מקום מגורי הפליג בסיפורים על התקופה שהיה בקורס מטעם הפלמ"ח בגבעת-חיים כמ"כ בפלוגה ה'. "משם מאזור הפרדסים הסמוך למקום בו הוקם קיבוצך יצאתי לבדי בלילות חסרי ירח לאסוף מידע על כפרי הערבים ששכנו בסבי...

ארכיונו של מועמד לבגידה

רשימה זו מוגשת כמחווה לסופר ולמתרגם אריה אהרוני (בית אלפא) עם סיום העבודה על ארכיונו האישי בארכיון התנועה בגבעת חביבה. אחת המטלות של ארכיון התנועה בגבעת חביבה הוא איסוף, מיון, סידור, ושמירה מקצועית, מוקפדת של חומרי תיעוד המגיעים אליו כחומר אישי של אישים שפועלם התנועתי, התרבותי והמפלגתי לאורך השנים יש לו חשיבות תרבותית והיסטורית. במקרים רבים מגיעים חומרים חשובים ומרגשים, לאחר מות  בעליו. אז קשה יותר כמובן לברר דברים הדורשים הבהרה והבנה טובה יותר של הנקרא. כמובן שקיימים מקרים שבעל הארכיון האישי שנאות לתרום אותו עודנו עמנו (עד מאה ועשרים) ואז מתקיים דיאלוג שמקל ומסייע לנו הארכיונאים במעשה המיון וההבנה של החומר הנקלט. כך היה כאשר נשאלנו האם יש לנו עניין בארכיונו האישי של הסופר והמתרגם אריה אהרוני מבית אלפא. לאריה ורחל אהרוני ביוגרפיה תנועתית וקיבוצית עשירה במעש. בשנות החמישים בתקופת הפילוגים היו הזוג אהרוני מזוהים עם השמאל של מפ"ם.  כמחנכים ומורים בקיבוצם הם התבקשו להימנע מלהביע את השקפת עולמם השמאלנית בפני תלמידיהם. הייתה זו תקופה קשה ולא פשוטה לזוג אהרוני, גם בקיבוצם ...

שותפות תוך כדי יצירה

במשך עשרים שנה ניהלה אתי עמרם (קיבוץ דליה) את המרכז אמניות בגבעת- חביבה.  המרכז נהפך לשם דבר בעיקר בין תלמידי הקרמיקה באזור ובארץ. המרכז בהנהלת אתי ובתמיכתה הנאמנה של המנהלת האדמיניסטרטיבית שמחה אייכלר (קיבוץ להבות-חביבה) דאג לפעול גם כמנוע יצירתי לדיאלוג ושותפות יהודית – ערבית. בגלריה שלו הנושאת את השם: "גלריית השלום", הקפידו על נראות של תערוכות המבטאות את רוח המרכז והגבעה. לפני כמה חודשים סיימה אתי עמרם את תפקידה וחזרה אל קיבוצה, זו ההזדמנות של גבעת חביבה, המרכז, הצוות וענת להודות לה על ניהולו המושקע של מרכז האמנויות בגבעת חביבה, גם כאשר התנאים היו לעתים לא פשוטים, ולאחל לה הצלחה באשר תעשה. סביב פינת ישיבה נינוחה, כוס קפה ואווירה טובה, אני נפגש לשיחה עם ענת לידרור המנהלת החדשה של מרכז האמנויות. ענת בת קיבוץ "אורים" שבנגב, בוגרת בית הספר לאמנות בצלאל כאשר מאחוריה 8 שנים של לימודים במחלקות שונות, כמו ארכיטקטורה, צילום, ווידיאו, אמנות, פילוסופיה של אמנות ופסיכולוגיה. רוח התחרותיות שבבצלאל לא הייתה לרוחה; עם סיום לימודיה חיפשה ענת לידרור את החופש היצי...

צבע משותף – אומנות פלסטית במרחב הציבורי הקיבוצי

הכותרת "צבע משותף" מדברת בעד עצמה. היא מתייחסת לאומנות הפלסטית במרחב הציבורי הקיבוצי וביתר מובהקות לקישוטי החג. בראשיתה הייתה זו יצירה הבאה ללוות את חיי היום יום מעל גבי לוח המודעות בצד קישוט ואיור בימי חג ומועד. לנגד עיני עומדות כדוגמא הקריקטורות של אליעזר הלבני (לוזר בפי חבריו) שבשנות העשרים תלה על קירות צריף חדר האוכל בבית אלפא איורים הומוריסטיים של חבריו מהקיבוץ בתלבושת פרוסית מצוחצחת עטורת מדליות . לוזר לא היסס להביע דעתו על חבר זה או אחר במרחב הציבורי המובהק ביותר בעת ההיא כמו צריף חדר הוכל. קריקטורות: אלעזר (לוזר) הלבני שנות העשרים דרכו של חבר קיבוץ שרצה להיות גם אמן לא הייתה סוגה בשושנים בתקופה הראשונה לחייו בקיבוץ. היצירה האומנותית  בצד היישומי שלה נתפשה ע"י רבים כמותרות. הקיבוץ בראשית דרכו היה עני, דל בחומר וקצר בכוח אדם. כל חבר נדרש למאמץ משותף לטובת בניית הקיבוץ, ובכללם אלה שנשאו בליבם את "להט היצירה". לגיטימציה ליצירה במרחב הציבורי לאורך זמן קשה לבלום את רוח היצירה. אפשר לתעל אותה ולכוונה לאפיקים קונסטרוקטיביים המועילים לכלל. אפיק ...

הרהורי ארכיונאי מתעד

יש קסם רב בתיעודם וארגונם של ארכיונים אישיים. רובם שייכים  לאישים שמאחוריהם עשייה ברוכה וחשובה, לעתים אף במישור הלאומי. אני חש כמי שחודר אל "קודש הקודשים" ונוגע בפרטי, באינטימי, ובציבורי של אלה שצפונות פועלם הופקדו למשמרת בארכיון לרוב לאחר פטירתם.  אנחנו הארכיונאים מצווים על כן בדיסקרטיות מרבית, ביושרה ארכיונאית של כבוד לאישיותם ופועלם של אותם אישים. כארכיונאי סקרן מטבעי, אני פולש לעתים אל מה שמושך את ליבי ומופתע כל פעם מחדש לגלות דברים שלא היו ידועים לי על דמות כזו או אחרת. לעתים אני חש כבן משפחה, שותף לחוויות אישיות – משפחתיות , לצפונות לב , אפילו למכתבים אישיים מאוד שנשמרו לאורך שנים. בפלישה שלי לאינטימי ביותר קיימת מוזרות. אני נוצר את האינפורמציה עמוק בליבי מתוך מחויבות למקצוע בו בחרתי לעסוק בעשרים השנים האחרונות.   לעתים אני מרגיש כ"מגלה עולם". כנוסע לעולמות עלומים ומגלה אוצרות יקרים מפז. כאשר אני נוגע בחומרים של אישיות שהכרתי בחיי והייתה עבורי "אורים ותומים", דמות מנהיגה או יוצרת , הרגש כפול. דמות שבחייה ראיתי אותה מעל במות ציבור, מעל מסכי הטלווי...