על ארכיונו האישי של
גידי אילת ז"ל.
קיבוץ בית אלפא התברך במגוון רחב ומיוחד של אישים עתירי זכויות ומעש
בשלל תחומים. לאחרונה ציינו את סיום סידורו והקלדת ארכיונו האישי של אריה
אהרוני. אנחנו עומלים עכשיו על הבאתו לגבעת חביבה של ארכיונו המוסיקאלי של דוד
עורי. והנה בימים אלה ממש עובדים על ארכיונו האישי של גידי אילת , שהיה ידיד וחבר
לרבים מעובדי גבעת חביבה.
מה מרתק אותי באיש שלא חסך לשונו ממני, אבל תמיד היה מסביר פנים ? הכרנו בגבעת חביבה. כאשר נכנסתי
לעבודה באמצע שנות התשעים הוא כבר היה שם. יושב בחדרו, מאחוריו על הקיר תמונתו של
יגאל אלון, מפקדו הנערץ מהפלמ"ח. ביקש לאסוף חומר על חלקה של ההתיישבות
העובדת בהגנה על הארץ מתקופת השומר עד מלחמת הקוממיות. נקשרה ביננו שיחה ראשונה,
ומיד כאשר נודע לו מקום מגורי הפליג בסיפורים על התקופה שהיה בקורס מטעם
הפלמ"ח בגבעת-חיים כמ"כ בפלוגה ה'. "משם מאזור הפרדסים הסמוך למקום
בו הוקם קיבוצך יצאתי לבדי בלילות חסרי ירח לאסוף מידע על כפרי הערבים ששכנו בסביבה". סיפר על החשש, ועל נביחות כלבים שאיימו לגלות
את נוכחותו החשאית. גידי התגלה לי כמספר סיפורים מרתק ולא רק בענייני בטחון. לכל
סיטואציה, היה לו סיפור. אני אהבתי לשמוע והוא לספר. עם הזמן אף ביקרתי כמה פעמים
בביתו בקיבוץ בית אלפא והסיפורים זרמו כמו נחל איתן... גידי היה מאלה שתמיד היה
כייף לשוחח עמו. במשך הזמן עבר גידי לעבוד ביד טבנקין בחקר ההיסטוריה הביטחונית של
הישוב במסגרת מרכז גלילי לחקר כוח המגן. באחד הפעמים שנפגשנו, נזרק הרעיון לטפל
בחומרי הארכיון האישיים שלו הספונים בין מדפי חדרו הקיבוצי שמטבעו הוא קטן מלהכיל
את היש הרב האצור. רותי רעייתו עודדה אותו
להתחיל להיפטר מהתיקים והארגזים שהיו דחוסים בארונות המרפסת.
אספן כפייתי של חומרי "אפמרה"
(חולפות).
גידי היה אספן כפייתי של חומרי ארכיון שהגיעו אליו לאורך שנות פעילותו
הביטחונית, התנועתית והמפלגתית. אין חוזר,
או מסמך שנשלח אליו ולא נשמר. יש בי חשד שגידי שמר את מסמכיו ליום סגריר, שמא
יזדקק להם לעת צורך והוכחה. מעל כל זאת גידי היה היסטוריון בנשמתו ובמקצועו.
וכידוע מסמכים הם לחם חוקם של ההיסטוריונים. רובם של המסמכים הצהיבו משנים וסיכות ההידוק
עליהם החלידו. בעיקר היו חביבים על גידי חומרי "אפמרה" (חולפות בעברית).
"אפמרה" למי שלא יודע הם אותם
חומרים ברי חלוף שנוצרים לזמן קצר ואמורים להיזרק לאחר שפג תוקפם. בארכיונו נמצא
נייר קרוע לארבעה חלקים שנזקק למעשה רפאות כדי להביא אותו לידי שלמות. המסמך הוא
מתקופת היותו של גידי תלמיד בבית חנוך ע"ש א.ד. גורדון (עממי) בתל אביב בשנת
1936. המסמך הוא "הקריאות והתשובות בטכס חג מתן הדגל". מה הביא את גידי לשמור מסמך זה כנער צעיר ? אולי
הסדר והטכסיות משכו כבר אז את ליבו ? באלבומים
מיוחדים נשמרו ההזמנות השונות לכנסים ומפגשים של חברים לנשק ולתנועה. ימי עיון
היסטוריים בנושאי צבא וביטחון, הרצאות
מפלגתיות, וכרטיסי כניסה לוועידות המפלגה כציר מטעם הקיבוץ. משך את עיני
כרטיס כניסה להצגת החוג הדרמטי של קיבוץ א"י ג' – גבולות "הצרצר והנמלים"
שהתקיים בנשף החג של "השומר הצעיר" בקן תל אביב ערב שבועות 17.5.1945. כרטיסי כניסה לכינוס
הארצי השלישי לריקודי עם בדליה (המחיר 750
פרוטה כולל ביטוח ב-21.8.1951 ). כרטיס כניסה לישיבת הכנסת הראשונה שהתקיימה בראשון לאוגוסט 1949. המדהים אצל גידי שהוא שמר הכול.
אפילו כרטיס תנובה של תוצרת בית אלפא סוג: א'... או להבדיל כרטיס עמידה לקונצרט של התזמורת הישראלית
בניצוחו של ליאונרד ברנשטיין שהתקיימה במועצת אזור הגלבוע (20 ליוני 1950). אם
יורשה לי לנחש כרטיס קטן על ניר פשוט וזול היה חביב עליו במיוחד: כנס היסוד של
ארגון יוצאי הפלמ"ח על סמלו , שני שיבולים וחרב. (16.5.50).
שמר באדיקות לא מובנת על כל כרטיס נסיעה באגד מתל אביב לבית אלפא. כרטיסים
להצגות, וברכות לחגים ומועדים. אישורי כניסה למחנות צבא, צווי גיוס, קריאות
למילואים, טופסי אפסנאות, ופגישות עם הפיקוד הבכיר של הפלמ"ח וצה"ל
בראשית דרכו. בין מסמכיו נשמר אף שירו של מיכאל דשא מקורס הקצינים הראשון
בצה"ל , "שיר המ"מ העברי" שנכתב לכבוד מסיבת הסיום של הקורס
בדורה – מרץ 1948. התברר שגידי גם שמר את ההיסטוריה האישית של הוריו שהגיעו עמו
מגרמניה לא"י בשנת 1933. בקופסאות עץ ישנות נשמרו מאות גלויות חלקן כתובות
בגרמנית ואחרות מצולמות ומאוירות ממשפחת לבלד, ביניהם כאלה מתקופת מלחמת העולם
הראשונה. להוריו, בטי וקורט שהיו אנשים משכילים הייתה תודעה מפותחת של שמירה על מכתבי המשפחה, תודעה שעברה בירושה לבן גדעון
לבלד אילת. האלבומים המסודרים של גידי עם
כל ההזמנות, והפתקאות, הגלויות והסמלים, (בעיקר סמלי הפלמ"ח) מצביעים על
אישיותו המסודרת, המתייקת ומקטלגת. אישיות שיודעת לארגן דברים ולשמור עליהם! גידי התחיל לטפטף חלקי ארכיון אל הגבעה. היה
ביננו הסכם שכל פעם לפי קריאתו אני מגיע עם רכב והוא מעמיס כמה תיקים. לא פעם הורמה גבה בארכיון, ונזרקה בחלל השאלה
מדוע אי אפשר לעשות מהלך של איסוף שכזה בפעם
אחת ולחסוך בנסיעות וזמן. בסוף גם עמיתי
לארכיון הבינו שתהליך הפרידה מחומרים שנאספו לאורך עשרות בשנים איננו פשוט וקל. זה
דורש סבלנות, הטמעה, ואורח רוח. באים, משוחחים, מספרים בנפלאות החומר האצור,
נוגעים בו במט עורג ואז אומרים שני הצדדים להתראות בעוד חודש - חודשיים.
אצל גידי הפרידה מחומרי
הארכיון התחילה דרך מפות קרב ממלחמת השחרור. מפות ישנות מתקופת המנדט, בחלקן
קרועות ובלות משנים, מקופלות שהסימן "שמור" ו"סודי" רשום
עליהן. על המפות סומנו ציוני מקומות ותנועות של צבא בעפרון אדום
או כחול. לאט, לאט התחיל להשתחרר חומר נוסף אל הארכיון התנועתי. בין זה , לזה, הוחלפו טלפונים, ברכות לחגים
ומועדים. כאשר הגיעו חומרי הארכיון שמסר גידי הם עברו את החיטוי והטיפול המקצועי
המתבקש. ביקשתי להיות זה שרושם את החומר הנקלט ומקליד אותו לדורות הבאים. ממה
שראיתי בביקורי המוקדמים קלטתי את הפיקנטיות הזורמת, האצורה בין החומרים. נחשפתי
לחומרים מרתקים שריח ההיסטוריה נושק בהם. מתקופת הפלמ"ח , הקורסים השונים ,
דרך, קרבות לטרון אליהם נוספה עדות מרגשת
בעל פה, על הכשל המודיעיני שגרם לנפגעים רבים. נחשפתי לפקודות יום של מג"ד הגדוד
השלישי של הפלמ"ח (גידי אילת) בחטיבת יפתח שבדיעבד דמו יותר לשיח קיבוצי מאשר
לנהלים צבאיים קלאסיים.
מדוע פורק הפלמ"ח ?
עיינתי גם בהוראות ביצוע של המעבר מהפלמ"ח כיחידה עצמאית אל שורות צבא הגנה לישראל. (פירוק הפלמ"ח)
. בתבנית של היסטוריון כותב גידי מסמכים מעניינים בכתב ידו שהם פרשנות בסוגיות
בטחון וצבא. ביניהם מצאתי כמעניינת במיוחד גישתו לגבי נסיבות פירוק
הפלמ"ח: "ההחלטה בדבר פירוק מטה
הפלמ"ח הובחנה כשינוי פוליטי אשר חרג בהתייחסות למשקל הצבאי הסגולי של
היחידה. הובחנה בה מגמת שינוי פוליטי שפירושה שינוי מהותו ואופיו של המשטר החברתי במדינה הצעירה". מאיר יערי התייצב מאחורי בן גוריון בהחלטתו החד
משמעית על פרוק הפלמ"ח. יערי מעיד : "בן גוריון לא שכח לי ההזדהות הזו
כל ימי חייו". עמדתו זו של יערי עמדה בניגוד לעמדתם של כמה חברים בולטים
מאחדות העבודה שהתנגדו לפירוק הפלמ"ח.
לפני שנים לרגל עבודה תיעודית על האדריכל והפסל חילק ערד הגעתי
לאנדרטת חטיבת יפתח בין בית קמה לשובל. על קיר האנדרטה נחקק: "ממטולה עד
הנגב, מן הים עד המדבר". הרגשתי צורך להרים טלפון לגידי ולספר לו על
התרשמותי. גידי היה מנעוריו איש תנועת
"השומר הצעיר". כאשר הגיעו הוריו לארץ הוא בילה שנתיים במוסד החינוכי
במשמר העמק. לאחר מכן למד בתל אביב. הצטרף
לגדוד "השדה" של קן צפון שחבריו הגשימו בבית אלפא. היה מהקבוצה הראשונה של התנועה שהתגייסה
לפלמ"ח. הכול מתויק , רשום ומתועד. אינני יודע אם אני רשאי גם שבעים שנה לאחר
מעשה לגלות ברבים את צפונות הסודות הצבאיים מהתקופה של טרם מדינה ומלחמת השחרור. בתום
המלחמה שרת במחלקת התכנון והמבצעים
במטכ"ל, תחת פיקודו של סא"ל ישראל בר . בארכיונו, מסמכים חתומים
על ידי ישראל בר שלימים נידון על ריגול לטובת ברה"מ. לישראל בר היו קשרים
טובים עם גידי באופן אישי ועם מנהיגי מפ"ם המאוחדת (ישראל בר היה חבר
מפ"ם) דבר שמנע ממנו להתקדם בשרשרת הפיקוד בצה"ל עד שלבסוף פרש מהצבא עם
עוד רבים ממפקדי הפלמ"ח וביניהם גם גידי אילת (1950). כאשר נודע במפלגה שגידי עומד על כך שישוחרר
מצה"ל, הוא נתבקש ע"י מחלקת הביטחון של מפ"ם (יצחק בן אהרון, וברוך
רבינוב) להישאר בצבא. במכתב אישי מאפריל 1950 נכתב: "מפאת הערך החיוני שיש ליחס
לשירותך הן מבחינת בטחון המדינה והן בקביעת דמותו
ואופיו של צה"ל , רואה מרכז המפלגה את המשך שירותך כדבר חיוני והכרחי
כאחד". כידוע גידי החליט לפרוש מהצבא ולחזור אל האספסת.
בארכיון של גידי פרשיות עלומות שנושאות עמהן שמות אישיים, בנושאי טוהר
הנשק ומשמעת צבאית. קראתי מכתב המופנה לגידי של קצינים שנשפטו על חריגה מבצעית, נשפטו
ונכלאו . בקשתם הייתה שגידי יפעל לשחרורם
המוקדם מהכלא כדי שיוכלו לרדת לקו מבצעי עם יחידתם. כן, היו זמנים... גידי היה
כתובת לחיילים, הורי חיילים, חברים לנשק , ועמך ישראל, קיבוצניקים ואנשי תנועה
ומפלגה, כתובת שיש בידה לתת עצה טובה, לסייע לפתור בעיה אם במישור הפעילות
הציבורית, או זו האישית. בשנות השבעים מגויס גידי לפי בקשת מולה כהן (ידידו וחברו מהפלמ"ח, מח"ט
יפתח) אל "המשמר האזרחי" כמפקד אזור הצפון בדרגת נצ"מ. גם
בתפקידו החשוב הזה של ארגון וייצוב
הביטחון היישובי והאישי של אזרחי הצפון , נרתם לעזרה וסיוע. הדברים מתבררים
ממכתבים ומסמכים שנמצאים בין דפי הארכיון האישי שלו.
הייתה או לא הייתה מחתרת בקיבוצי מפ"ם?
סיפורים רבים הסתובבו סביב תפקידה של מפ"ם בראשית שנות החמישים
ביחסה לברה"מ. מיקרופונים הושתלו במשרדו של מאיר יערי מתוך חששו של איסר הראל
שמוקמת מחתרת פרו - סובייטית בקיבוצי
השומר הצעיר. דובר אפילו על "סליקים" בקיבוצים בהם נאגר נשק ליום פקודה ! " ההיסטוריון פרופסור
זאב צחור כותב בפרוש , בטיוטה לספר שנמצאה בארכיונו של אילת: " ב- 1950 פעלו תאים חשאיים של מפ"ם במוסד,
בשירות הביטחון, בממשל הצבאי, במשרד הביטחון ובצבא. בהמשך כותב צחור: " לפחות
ב- 50 קיבוצים הוכן מחסן נשק חשאי. לעתים היה מאגר הנשק הסודי גדול בכמותו ובאיכות
הציוד שבו, מהמחסן שנועד להגנה מרחבית בפיקוח צהל". חזן מצוטט כאומר בנאום
בכנסת "שמפ"ם רואה עצמה מחויבת לברה"מ." על רקע דברים אלה התקיים ויכוח בין זאב צחור לגידי
אילת. היה לי חלק צנוע בקיומו של מפגש בין השניים בו הובהרה המחלוקת. התברר לי עוד
מהמסמכים של גידי שיומניו של חבר קיבוצו ברוך רבינוב (שהיה ממונה במשרד הביטחון ובצה"ל
על אגף הכספים) שמשו מקור משמעותי לביסוס
עובדות הקשורות למחלוקת הנידונה בין אילת לצחור.
גם אחרי עיון מוקפד
בארכיונו של אילת עומדת בפני השאלה: היו או לא היו סליקים בקיבוצי השומר הצעיר כחלק ממחתרת שמאלנית של
מפ"ם ?
בהקשר לפרשות הקשורות לשמאל בקבה"א, זכורה כפצע שמסרב להגליד
" פרשת קיבוץ הראל. גידי שמר את מכתבו של דני קרוון שאמור היה להתפרסם
ב "השבוע בקבה"א" אך כמדומני שלא פורסם מעולם. המכתב על נייר סטנסיל מספר בכאב רב את סיפור "חיסולו
של קיבוץ הראל" דרך מבטו של קרוון.
המכתב משתרע על שני עמודים ומסתיים במילים אלו: "לבסוף, דומני כי הגיע כבר
הזמן להתחיל להתייחס לפרשת הראל בהתאם לעובדות, או לפחות לחדול מיצירת ספורים
דמיוניים לצורך הסברת הפרשה, הכאובה בראש וראשונה לאלה שהפסידו בה את ביתם".
יכולתו הארגונית המוכחת של גידי וניסיונו הצבאי הביאו אותו בשנות
החמישים אל מחלקת הביטחון של הקבה"א ומאוחר יותר אל המחלקה הפרסונאלית,
ומזכירות הקבה"א. במאי 1950 נכתב תקנון למגויסים בקבה"א .
התקנון מכיל 7 סעיפים. בסעיף 6
נאמר: "על כל חבר מגויס חלה מרותה הרעיונית והחברותית של התנועה. כל חבר
מגויס חייב לשמור על קשר עם הקיבוץ, הקיבוץ הארצי והמפלגה ולייצגם באשר הוא
שם". בסעיף 7 נאמר: "חובת הקיבוץ (המזכירות והשיחה)
להגיב על מקרים של הפרת התקנון ופגיעה
בערכי התנועה ע"י חבר מגויס". הנאמנות לערכי התנועה והמפלגה גלשה גם אל
השרות הצבאי. עוד יצוין שדמותו המרכזית של ישראל בר כמוביל בוועדה
לביטחון של מפ"ם מראשית שנות החמישים , דרך הרצאותיו בנושאי ביטחון בסמינרים
שהתקיימו לפעילי ביטחון בגבעת חביבה נוכחת באמצעות המסמכים הרשמיים של המפלגה
שנמצאו בתיקיו של גידי אילת. תקנון זה האקטואליות שבו מופיעה בדמות מקור הסמכות כלפי לובשי כיפות
למיניהם המתגייסים לצבא (סמכות ההלכה ורבנים מול פקודות הצבא).
בשנות החמישים-שישים חובר
גידי לאקטיבה הצעירה של מפ"ם והקבה"א. משתייך למסגרות פוליטיות –
ארגוניות של צעירים , כמו חוג ה -17,
החטיבה הצעירה של מפ"ם או
ח"ץ הקבה"א, שהיו במידה רבה אופוזיציה
להנהגה ההיסטורית. חוגי הצעירים של מפ"ם רצו לקחת חלק משמעותי בקביעת דרכה
הרעיונית –פוליטית של מפ"ם והקבה"א. למעשה התנהל לפי מה שהבנתי מהמסמכים,
מאבק בין דורי על הנהגת התנועה והמפלגה. שמות
המשתתפים במפגשים השתייך להנהגת דור הביניים שחלקם מצאו את עצמם בהמשך מחוץ לביתם המפלגתי ואף הקיבוצי.
גידי כהרגלו שמר הזמנות לישיבות, סיכומים ופרוטוקולים, אליהם מלווים
הערות בכתב ידו. ארכיונו האישי טומן בתוכו הפתעות. אחת כזו הייתה לי כאשר התברר
שגידי היה גם איש תרבות פעיל, חובב שירה,
נגינה, זמר והצגות. השתתף באופן אישי כשחקן בהצגות הקיבוץ. באחד המכתבים שקראתי
הוא מתבקש לסייע לקיבוץ אחר בהפקת ההצגה "זרעים של מסטיק" מאחר שהוא לדברי
הכתוב היה מעורב בהפקת המחזמר המוצלח בקיבוצו. במכתבים אל כתובתו האישית הוא מתבקש
לסייע "כאמרגן" להופעת "חמישיית גלבוע" במגוון רחב של מקומות
בארץ.
מסכת חייו של גידי יכולה לאכלס ספרים ומחקרים רבים. כמי שנפל בחלקו
להיות עמו בקשר בשנים האחרונות לחייו ולעבור על חומרי ארכיונו האישי , אני מנסה על
"קצה המזלג" להאיר את דמותו המיוחדת כפי שמתגלה מבינות למסמכים ובאמצעות היכרותי
האישית עמו. פרק מיוחד ומעניין בפעילותו
הפוליטית קשור ברצונו למצוא גשר בין
התנועה הקיבוצית לעיירות הפיתוח. גידי היה חלק מהשילוב האזורי שהוקם לאחר המהפך
הפוליטי בשנת 1977. כתב ראשי פרקים לפעילות : "יעדים לשילוב ושותפות בבקעת
בית שאן עמק חרוד-גלבוע (1.8.1981). באמצע תהליך העברת הארכיון נפטר גידי אילת
בפתאומיות לאחר מחלה קצרה. החלק האחרון של מה שתוכנן להעברה לגבעת-חביבה התבצע
באמצעות המשפחה.
בחרתי לסיים רשימה זו בדברים אקטואליים שרשם גידי על פיסת ניר מחברת הנובעים מהאזור
בו הוא חי אך יפים וטובים לכלל עם ישראל:
"כוונתנו לעשות להעמקת השותפות במרחב
אזורנו – בקעת בית שאן , העיר בית שאן
ועמק חרוד-גלבוע.
רקמת העתיד של המדינה היהודית נרקמת עכשיו, גם כאן. באם נשכיל לדעת כי יש
דברים בגו-נעשה אחרת פסיעותינו המשותפות
מכאן ואילך.
אזורנו – על תושביו ויישוביו - נקרא לצלול
לעומק הבנתן של ההתרחשויות במפתו. הקבוע במפתנו , הטבוע בנפשנו ובמורשתנו - כל אלה
צריכים להשתלב למעגל חדש , שונה ומשתנה.
רבים הם – בעיר ובכפר - המבקשים לפעול שכם בשכם למימוש קהילה סולידרית
, אשר עיקריה שותפות בנטל ושוויון ההזדמנויות . עת לעשות בצוותא, יחד כאן בעמק".
יובל דניאלי אוגוסט – 2016.