יד יערי יום יום

סמל הפלמ"ח, הכי קרוב לקולקטיב הקיבוצי תלמים ומגדל מים, בתים ועצים. סמלים אופייניים לקיבוץ  ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גרפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים. הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גרפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה...

לכבוד חג השבועות, על יצירתו של יחזקאל קמחי ז"ל (1918-1994). מגילת רות – קבלת השונה והאחר. כאשר אני נזכר ביחזקאל קמחי הצייר, עולה לנגד עיני ספרו המאויר "מגילת רות" (ספרית פועלים , המדור לאמנות – 1962). מה מתקשר יותר עם חג השבועות מאשר קריאה במגילת רות ? (1)    יחזקאל קמחי אהב את השיבולים, את השדות ואת טנא החג המלא בכל טוב משפעת הארץ. עטיפת הספר "רות", יחזקאל קמחי, הוצאת ספריית פועלים, 1962 שנות החמישים-שישים של המאה שעברה, היו שנות קציר השעורים של קמחי. הוא הרבה באיורים וציורים בהם מוטיב מרכזי הוא חג הביכורים. לכבוד ראש השנה תש"ך הוציאה ספרית פועלים (באותה עת יחזקאל קמחי היה הגרפיקאי- מאייר שלה), אוגדן ברכה שבתוכו מקבץ של 5 ציורים בשחור לבן סביב נושא חג הביכורים (הציורים מהשנים 1956-1957). בהשפעת איוריו למגילת רות מצייר קמחי בשנות השישים של המאה העשרים את גלויות השנה טובה של קיבוצו יקום.  אני מביט באיוריו של קמחי שנעשו לפני חמישים שנה ומנסה באמצעותם לפענח את "חידת יחזקאל". מי שמכיר את ההיסטוריה האישית של קמחי מבין שהיהודי שבו...

נועם רבינוביץ, מפת דרכים מתוך הקטלוג "שש מעלות וחצי מתחת לאופק", איננו שם צופן של ספר בלשים מצליח, אלא שמה של תערוכתו החדשה של נועם רבינוביץ'.  השם שנתן נועם לתערוכתו העכשווית המתקיימת במשכן לאמנות בעין חרוד (1) מתאים ביותר לנועם. שם מדעי המגדיר את מצב השמש בשעת שקיעתה.  ראיתי את התערוכה והתרשמתי ממנה. התערוכה היא אוסף של מפות אישיות המתעדות בין היתר  התבוננות רבת שנים בוואדי קטן החוצה את הפרדס של בית השיטה. ואדי שדווקא בגלל אי מיוחדותו, "חריץ קטן" של 350 מטר    אומץ ע"י נועם כמקור להשראה, ללמידה והתבוננות פנימית. מעבדת היצירה הפרטית שלו. מקום שגם שותלים בו עצים מעת לעת. המפות שבתערוכה מוצגות כסרט ארוך עליו מתוחים כתווי פרטיטורה  קווי האורך של מפותיו ועליהם סיפור בלשי מרתק שאין לו התחלה ואין לו סוף. סיפור נטול סיפור המלא בדימויים , חלקם כמו סיפורי ילדות מפחידים על שבטים נידחים וחיות שוחרות טרף. חלקם דימויים בוטניים וזואולוגיים  הלקוחים כאילו מספריו של מרגולין.  מפות ציוריו של נועם, עשויות בטכניקה של  גרפיט, דיו, צבעי מים ועפרונו...

כול העולם כולו פרסומת. איור: פרנץ קראוס,1939. חומה ומגדל, סמל לביטוח ובטחון. עולם הפרסומת הוא חלק בלתי נפרד ממהות חיינו המודרניים. אנחנו מושפעים משפיעים ומשופעים באמצעות פרסומות, בכל זמן ומקום ובכל מדיה וטכנולוגיה אפשרית. אנחנו "מופגזים" פשוטו כמשמעו בפרסומת אגרסיבית שלא נותנת מנוח. אני חוזר מהעבודה ורוצה לנוח מעמל היום, הטלפון מצלצל ומאחורי הקו קול חד ותקיף הרוצה לשכנע אותי לרכוש מוצר זה או אחר.  לא עוזרים תחנוני, חוזרים ומטרידים אותי וקובעים לי דרך הטלפון מה טוב וראוי בשבילי. אני נפרד מהטלפון בטריקת שפופרת  ופותח את הטלוויזיה להירגע, והנה שוב באתנחתא פרסומית בין התוכניות משכנעים אותי בעזרת נערות חטובות גוף ויפות מראה לרכוש מוצרים דווקא ברשת מסחרית זו ולא אחרת.... וכאשר בייאושי מהפרסומת בטלוויזיה אני עובר לעיתון הנמצא על שולחני, גם דרכו ממליצים לי בחום ובזול על המוצר האולטימטיבי.  גם הפרסומת ברדיו עובדת, גם תא הדואר שלי מלא לעייפה בניירת צבעונית ומבריקה המוכרת הכול.  בקיצור הפרסומת רודפת אותנו באשר נלך.... לוח המודעות הקיבוצי – כלי פרסומת אפקטיבי. ...

אומנות וחברה, תרבות וחברה , יצירה וחברה, כל תוספת למילה "חברה" ראויה להיכלל  בסוגה של אומנות המתכתבת במודע  עם תהליכים חברתיים-פוליטיים , המתרחשים במקום זה או אחר בעולם. לא במקרה יצא לפני למעלה משישים ושלוש שנים, קובץ, מבחר נאומים של אנדריי ז'דנוב (הקומיסר לענייני תרבות ואמנות של סטאלין)  בשם "אומנות וחברה". (1) הספר יצא לאור בשנת 1949 בשנה לפטירתו (יש האומרים, להירצחו) בהוצאת ספריית פועלים בסדרת ב"מאבק" עם מבוא משל יעקב יסעור (מרחביה), מלא הלל ושבח לאיש ולתורתו התרבותית - אומנותית שקידשה את "הריאליזם הסוציאליסטי" ולו במחיר מאסרים וחיי אדם. איור : נפתלי בזם, הזדהות עם עובדות הניקיון, שנות ה-50 לא במקרה, אמרנו, משום שבעת ההיא לא רק שברה"מ היוותה מודל  להזדהות, אלא גם משום שההנהגה הפוליטית , ולא משנה מאיזה צד של המפה  זיהתה את הכוח הפוליטי-חברתי האדיר האצור במסרים האומנותיים. נהגו לקרא לסוג זה של אמנות בשם "אומנות מגויסת". אומנות שלעתים נאמר ליוצריה כיצד ומה ליצור...  הייתה בשעתו תרבות שלמה מטעם ! הסיבה להתעצמו...

איור: יוחנן סימון 1949 לאחרונה השתתפתי כשומע  ביום עיון באוניברסיטת תל אביב לציון 40 שנה לפטירתו של ד"ר משה סנה. ממנהיג מטאור שדרך בשמי הציונות והמדינה שבדרך, בחר להתנתק מהציונות בדרכו אל הקומוניזם. ישבתי באולם הדחוס מרוב משתתפים, מתעניינים שבאו לשמוע על האיש ומשנתו. רבים מהמשתתפים היו בצעירותם מנאמניו. מנאמני האמונה בצדק הקומוניסטי המוחלט ובעתיד העולמי תחת שלטונה של ברה"מ. הסתכלתי והרהרתי עד כמה אנחנו חברי הקבה"א היינו בשעתו קרובים לחצות את הקווים אל עולם המחר הקומוניסטי... היה דגל אחד שאחד את כל מאמיני עולם הסוציאליזם - הדגל האדום. והיה חג מיוחד שבו הונפו דגלים אדומים בראש חוצות , חג האחד במאי. אני שייך לדור שגדל בתפר בין האמונה הלוהטת בעולם הקומוניסטי שהדגל האדום היה דגלו, לבין ההתפקחות וההתנערות מכל אלה. אני שייך לדור שמגיל צעיר מאוד התחנך על צדקת הדרך באמצעות סמלים ואיקונים. "האינטרנציונאל" היה להמנון שני. הדגל האדום הקדים לעתים את זה הכחול – לבן.  בגיל 8 ציירתי את מהפכת אוקטובר עם סטלין ולנין בראשה וכמובן עם הדגל האדום. כילד  ענדתי באחד...