דילוג לתוכן הראשי

רשומות

שדות שבעמק

  תערוכת צילומים - משה לפידות לובי בית המלון   "נוף-תבור" בקיבוץ מזרע. פתוח עד אחרי החגים. אין קיבוץ ללא צלם. מראשית הקיבוץ היה התיעוד חלק מהפרויקט הקיבוצי.   היו צלמים טובים וידועים ברבים   והיו צלמים שהיו אלמוניים לאלה שמחוץ לקיבוץ. דבר אחד משותף היה לצלמים חברי הקיבוצים, ההבנה שהם מצלמים היסטוריה והם חלק ממנה, והם בונים זיכרון לדורות הבאים. צלמי דור המייסדים שרבים מהם נשארו אלמונים, הרבו לשתף את הציבור בתצלומיהם באמצעות שבועון הקבה"א ה"השבוע". הצילום היה למאמר. דרכו הם ביטאו את היש הנרקם והנבנה, ולעתים גם ביטאו דרך הצילום ביקורת .   היה זה תיעוד בשחור לבן, באמצעים צנועים. הצלם היה בראש וראשונה חבר קיבוץ שבשעות הפנאי צילם. בשונה מהצייר הקיבוצי עתיר המעמד והזכויות, היה הצלם במעמד של "חובב" שמצלם בזמנו.   ציירים רבים מצאו עם הזמן את מקומם כמורים לציור בבית הספר הקיבוצי (המקומי והאזורי). הצילום לא היה מקצוע נלמד בבתי הספר, הוא גם לא נתפש בראשיתו כאומנות נטו, אלא כתחביב נלווה, בעל יעוד מוגבל של תיעוד אירועים ואנשים במרחב הקי...

מוטי הורוביץ איש בית אלפא – איננו

תמונה מאתר בית אלפא מוטי הורוביץ  האיש  שמעולם לא שקט ושתק, האיש  שקולו הרעים: אני פה!  איננו עמנו עוד. אין יותר צעקות, אין יותר רעשי רקע, הבנאי הגדול של קני "השומר הצעיר" ברחבי הארץ  הלך מעמנו בקול דממה דקה לאחר מחלה קשה, בבית הסיעודי של    קיבוצו  אליו הגיע בימיו האחרונים. בן 80 היה במותו. כאשר מוטי הורוביץ היה מגיע לישיבות בבית יד-יערי בגבעת-חביבה רעדו אמות הבניין. מוטי תרץ זאת בשמיעתו הלקויה, אני פרשתי את נוכחות דמותו הססגונית, עטורת זקן הנביא הלבן, כאות של הזדהות ושייכות למקום. למרות שאת ילדותו עבר ב"תנועה המאוחדת" בפתח תקווה ואת נעוריו הבוגרים בקיבוץ רמת-יוחנן (מכתה י') , היה מרגע הגעתו   לבית אלפא איש "השומר הצעיר" ו"הקיבוץ הארצי" בכל נימי נפשו. יותר מכל הוא היה פטריוט נלהב של בית אלפא (היה מסתובב עמי במקומות מתקופת הראשית של הקיבוץ ומספר   בגאווה והתלהבות על ההיסטוריה שלהם). כאשר מוטי חלה הוא לא וויתר על הזיקה הגדולה שלו למעשי ידיו. בקש מאתנו אנשי הארכיון תמונות ומפות של ביתניה עלית ערש התנועה. בוקר אחד הפתיע את כולנו,...

אמנות השימור

מראשיתה היצירה האומנותית הפלסטית במרחב הציבורי הקיבוצי נושאת עמה מסר אומנותי ואידיאולוגי.  אמנים רבים ראו במרחב הציבורי חלק ממהות היותם אמנים חברי קיבוץ. האמן הקיבוצי איננו מתבצר במגדל שן  אומנותי אישי אלא מקיים דיאלוג פתוח ומפרה , עם הקהילה בה הוא חיי (כך היה בשנים עברו).  אמנים רבים ראו במרחב הציבורי לא רק הזדמנות לקבל שטח, קיר , חומרים וזמן , אלא ראו ביצירה חלק בלתי נפרד מהאידיאולוגיה הקיבוצית של ערבות הדדית בין החברה הקיבוצית ליוצריה (בכל התחומים). חלק מהחוזה  המתגבש בין היוצר  לקיבוצו.  ארגון האמנים הקיבוצי עודד שיח זה בין האמן לקיבוצו ותנועתו. הדבר בא לידי ביטוי ברשימות ומאמרים של מנהיגי התנועה מעל גבי כתבי עת ובכנסי הארגון.  בשנות החמישים – שישים של המאה העשרים נשלחו אמנים חברי קיבוץ ללמוד אומנות בחו"ל בעזרת ארגון אמני התנועה. הם למדו בעיקר אומנות מונומנטלית (ציורי קיר – פרסקו, פסיפסים וויטראז'ים וכו') ואת טכניקת ההדפסים שניתן להפיק ממנה אומנות להמונים בזול. שילוב זה לא היה סתמי הוא נשא עמו מסר רעיוני שקיבל חיזוקים מציורי הקיר המקסיקניים (המ...

הרפת כמשל - הרהורי חג הביכורים

תחת שמי הכחול  ביכורים נניף,  כל כנפי מחול  ביכורי אביב. (הבית האחרון מהשיר: "ביכורים", של פניה ברגשטיין) האופטימיות שבשירה של פניה ברגשטיין "ביכורים",   מציינת הלך נפש חגיגי, מרומם רוח בו הרגישו אלה שהיו חלק מהיצירה ההתיישבותית חקלאית שכל כולה "כנפי מחול".        חג השבועות הצטיין מתמיד כחג החקלאי המרכזי בהתיישבות העובדת. אורחים רבים מהעיר הגיעו לחזות בפלאי החקלאות לגאוות ענפי הקיבוץ ועם ישראל. לא לחינם נקרא החג גם "חג הביקורים". כולם שמחו והתפעלו מהיש החקלאי הרב הנוצר בקיבוצים, לתפארת עם ישראל !   תהלוכת ענפי המשק הייתה עוברת בסך על פני קהל הצופים בטקס קבוע בשטח שדה שהוכשר במיוחד,   בו הכרוז היה מהלל ומשבח את הענפים העוברים, לקול תרועת קהל הצופים והצלמים.   עידן - יובל ה-100 לקיבוץ ענף הרפת היה מהמרכזיים בתהלוכה. חזינו בהתפעלות בזוג עגלות (או עגלים)   מהרפת. לעתים בפרה גדולה ומרשימה כשלצידה לקישוט הונחו כמה כדי חלב מפעם, חבילות חציר וכמה קלשונים תקועים בהם לצד נערי הרפת מהמוסד החינוכי...

רוני רכב (מזרע) גרפיקאי וצייר, אמן הבית והתנועה, איננו.

"אופק קרוב" קרא רוני רכב לתערוכה מיצירותיו שהוצגו בעפולה העיר שעל יד מזרע קיבוצו. ואכן, רוני רכב היה תמיד קרוב. קרוב בחברות האישית, קרוב בנושאי יצירתו, קרוב בתרומתו הגרפית לעיצוב   הנראות הקיבוצית והתנועתית מבית היוצר של הקיבוץ הארצי. עם פטירתו של רוני אנחנו נפרדים מאחד הדמויות הססגוניות והמיוחדות בתרבות ובאמנות הקיבוצית והתנועתית.   רוני היה מוסד, בר סמכא בענייני אמנות וגרפיקה, היה מעצב בעל מוניטין שיצא מעבר לגבולות המדינה, מעבר לחצר הקיבוצית. פתח סגנון איור עצמאי , כתב יד אישי שאי אפשר לטעות בו. סיפור חייו של רוני רכב הוא סיפורה של הציונות בהתגלמותה. אביו נולד בפולין. נדד למצרים, שם הכיר את רעייתו ובה נולד בשנת 1940 רוני רכב. בשנת 1950 עולה המשפחה לארץ, ורוני מתחנך בקיבוץ מזרע, אצל דודו, אחי אביו   שלמה רכב   (ממייסדי הארכיון התנועתי) . בצבא שרת ב"שקד" , חזר לקיבוץ, עבד בגד"ש ובשנת 1966 גויס "למוסד" ועסק בעלייה בלתי לגלית ממרוקו. במלחמת יום כיפר נלחם בתעלה. קורות חייו האומנותיים עשירים ומלאי עשייה. בוגר המגמה למורים לציור ב...

אבד לי רע

עם  מותו של המשורר עלי אלון. אלי עלון, 1935 - 2018 "שנינו נולדנו באותו אזור, ואנו חיים בו, על פרדסיו ושדרות ברושיו.  שנינו בני קיבוץ ושנינו נושאים בלבנו את אותו מטען אישי ורואים את העולם דרך אותם משקפיים - דבר המקרב אותנו באופן אישי ואמנותי. נוצרה ביננו שותפות מידית, כמו שניים המנגנים את אותה המנגינה , באותו סולם, בשני כלים או מדיומים שונים" , כך היטיב לבטא עלי אלון את טיב הקשרים שנרקמו ביננו לאורך השנים. ההודעה על פטירתו של עלי תפסה אותי לא מוכן, למרות שידעתי על מחלתו. כאשר מגיעה הבשורה הקשה היא כואבת וחודרת לנשמה. עצב עמוק ופספוס, מהולים בייחד. עצב על רע ואדם שהייה לי כתובת זמינה תמיד להתחלק עמה בספקות היקום. אדם - שלמרות ראייתו המפוכחת והכואבת את המציאות השאיר תמיד פס לבן של תקווה.                פספוס על מה שעלי המשורר, הבעל, האב והסב היה לו עוד להוסיף ולתת לעולם השירה הישראלי והקיבוצי ולמשפחתו האוהבת. רבות פעלנו בייחד. ספר משותף (רקוויאם לברוש) , טור אמנותי – פוליטי ב"חותם" (בקווי...

הארכיון מבקר בתערוכה

"גורם אנושי"   תערוכת צילום : בועז טל, רלי אברהמי, פבל וולברג, תמיר קרתא. בגלריית "זוזו" בעמק חפר (פארק תעשיות עמק חפר רח' גשר העץ 46) אוצר: יוסי וסיד . נעילה: 3.3.18. בפארק התעשייה בעמק חפר פועלת מזה חודשים מספר גלריה לאמנות. מיזם אומנותי-תרבותי אזורי יפה ביוזמתה הברוכה של תמי סואץ (בית ינאי) אמנית – צלמת בזכות עצמה, שבחרה למקם את חלל התצוגה מעל המפעל המשפחתי "צ.ל.ע" המייבא ציוד לעבודות עפר. כאוצרים גויסו לפרויקט התרבותי  יוסי וסיד (המעפיל) ורותם ריטוב (ת"א). השם שנבחר לגלריה "זו זו"  מכיל בתוכו את מהות קיומה של הגלריה מדגיש האוצר יוסי וסיד.  "זו גלריה להנעה תרבותית". רצון להציב במרכזו הירוק והאוטנטי של העמק גלריה שתציג אומנות במיטבה ותגרום לתושבי האזור לנוע ולזוז אל הגלריה ואל הנראות התרבותית -אומנותית. בצמוד לתערוכות מתקיים שיח-גלריה עם האומנים והאוצרים שמוסיף עוד תובנות וידע להעצמת החוויה האומנותית. "גורם אנושי" – תערוכה שהיא חוויה ארכיונית בימים אלה מתקיימת בגלריה תערוכת צילום "גורם אנושי...