יד יערי יום יום

בעקבות יצירתו של האמן ראוף אבו – פנה   "בונים את ישראל"  בתערוכה משותפת  "בנוגע לכיבוש – 50 ח'מסין"  המוצגת בגלריית השלום במרכז האומנות המשותף בגבעת-חביבה. אוצרת : ענת לידרור. אני משתדל לעקוב אחר דרך מנהיגותו השקטה של ראוף, כאשר הוא משוחח עם תלמידיו הצעירים השותפים לפרויקט הצילום "בעיניים אחרות".  את הפרויקט מלווה ראוף  (עם שותפתו לפרויקט, תמר שליט אבני )  כבר  17 שנה מאז הקמתו. מדובר בפרויקט משותף של נערים יהודים וערביים (מכיתות י"א) מהסביבה הקרובה לגבעת – חביבה שבאמצעות  המצלמה מנסים לבנות מערכת של יחסים וקשרים ולטעת אמון וקרבה בעזרת האומנות והיצירה.  ראוף מעיד שלאורך שנת הפעילות של הקבוצה המשותפת מתקיים בתוכה  שינוי עמדות ושבירת סטיגמות.  לשאלתי על המוטו החינוכי שלו בפרויקט הוא משיב: " אני רוצה שתלמידי , יהודים וערבים ישמרו על הזהות הלאומית שלהם תוך כדי הקשבה הדדית". ראוף הוא בראש וראשונה מחנך. איש המאמין בחינוך, הרואה בו דרך חיים.  נפגשנו כאשר ביקשתי ממנו להיות שותף עם חוג תלמידיו לפרויקט אומנותי משלי בחצר המ...

הקיבוץ מת (לפחות לפי התערוכה הזאת) נעמה ריבה, עיתון הארץ 2/4/2017 הקיבוץ המתחדש - תערוכה חדשה בנשא התהפוכה האורבנית בקיבוץ יואל אמת, 

(הגדת פסח מחודשת של הקבוץ הארצי  - מחווה לקבוץ הארצי בהגיעו ל – 90) מפעל נאה יזמה קבוצת  "חבצלת" (מוסדות תרבות וחינוך של השומר הצעיר) לציין שני יובלות:  תשעים לייסוד הקבה"א (1927) וחמישים  ל"חבצלת" (1967). שני גופים שהם אחד.   וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, נאמר בספר שמות. ובכך נקבע השם להגדת פסח. גם אנחנו החילונים מצווים לספר לא רק ביציאת מצרים אלא גם בתקומתו של הקיבוץ הארצי והתנועה הקיבוצית. לחזור ולספר כיצד נבנתה והתפתחה התנועה ומהיכן באנו. גם בתוכנו קיים דור "שלא ידע את יוסף" . אבא קובנר  אמר: "לילות הסדר וההגדה של פסח בתנועה הקיבוצית  הם היצירה המקורית ביותר שהתנועה יצרה בתחום החג והתרבות מאז ראשיתה" (1). אם כך, מה נכון יותר לקבוצת חבצלת האמונה על עידוד היצירה והתרבות בקבה"א ,מאשר להפיק ולשחזר את הגדת הפסח התנועתית של הקיבוץ הארצי  על בסיס אחת מההגדות האחרונות שהופקו (1994) באיוריו של שמואל כ"ץ. לרעיון הראוי הזה יש הגיון תכני וגרפי. ההגדות הקיבוציות הפרטניות חיפשו את עצמן ונעו בין הקטבים. בין הגדה היתולית, להגדה רצינית ודו...

קריאה מחודשת על הווית החיים בנגב-דרך פריזמה של 14 אמנים. תערוכה המוקדשת לציון שבעים שנה לעליית  אחת-עשרה הנקודות בנגב. מוזיאון החלוציות ביד-טבנקין. אוצרת: דליה קינן. משתתפים: אייל אסולין, הילה בן ארי, סופי ברזון, נעמה בוצר, רון גנג, אנה דן, דב הלר, חאדר ושאח, זיוה ילין, אורית ישי, מיכל כרמון, אברהם לוצקי, תמר ניסים, שולה קובו. תערוכה זו נאצרה כמחווה לי"א הישובים שהוקמו בשנת תש"ז אוקטובר 1946 ביום אחד נפלא (כדברי יוסף ווייץ) ביוזמת הסוכנות היהודית במטרה לגרום להכללת אזור הנגב הצפוני בתוך גבולותיה העתידיים  של המדינה היהודית. אני רוצה לפתוח רשימה זו במחמאה על איכות המוצגים בתערוכה והבחירה הטובה, המושכלת והמגוונת של משתתפיה. משימה לא פשוטה עמדה בפני האוצרת דליה קינן (רמת רחל), המעידה בעצמה על כך: "הייתה זו משימה יומרנית ומורכבת לקחת נושא כמו הנגב לאורך שבעים שנה. היא מכילה בתוכה תחומים רבים. המציאות הביטחונית  - פוליטית שחוו חלק מאמני התערוכה בשנים האחרונות משתקפת ביצירתם. הוספתי לתערוכה גם מבט מבחוץ הנותן פרספקטיבה נוספת לתערוכה. אני חשה שזו תערו...

לפני שבוע , נפרדנו מהאדריכל והיוצר מנחם באר. מנחם נפטר בקיבוצו געתון בגיל 92, לו הקדיש את מיטב שנותיו וכישרונו האדריכלי והמוסיקאלי.  מנחם היה מעמודי התווך של האדריכלות הקיבוצית. זו שראתה  את עצמה כחלק מהשליחות לבניין הארץ והקיבוץ.  החצר הקיבוצית על בנייניה ונופיה הם הביטוי האוטנטי ביותר למהות האידיאולוגיה הקיבוצית. מנחם מתוך נאמנות לרעיון ולחזון השתדל להתאים את מבניו אל תפיסת עולמו הקיבוצית. למנחם מקום של כבוד בפנתאון אדריכלי התנועה הקיבוצית. מנחם נולד בבודפשט – הונגריה בשנת 1925. שרד את השואה בעזרת תעודות מזויפות. עם השחרור התחיל ללמוד בבודפשט ארכיטקטורה ומוזיקה. עלה לארץ כחניך השומר הצעיר בעלייה בלתי לגלית בשנת 1947. הוגלה לקפריסין . בשובו מ"אי הגירוש" היה בין מקימי קיבוץ געתון.  את לימודי האדריכלות השלים בטכניון בחיפה ולאחר מכן הצטרף כארכיטקט למחלקה הטכנית של הקבה"א. בהתחלה עבד כעוזרו של אדריכל שמואל מסטצ'קין  ומיד לאחר מכן כאדריכל עצמאי  שבתיו פרוסים על מפת יישובי הקבוצים והארץ.  כאשר התקרב מנחם  לגיל תשעים ביקש ממני לסייע לו בהפקת ספר...

העץ בשרות "הפרויקט הציוני" אני מביט בציורי אמנים - צליינים בני המאה התשע עשרה (כדוגמת הצייר דיוויד רוברטס והצלם פליקס בונופיס ) וא"י ביצירותיהם שוממה, מועטה בעצים.  במלחמת העולם הראשונה, הושמדו מעט מהעצים שהיו נטועים  בשטחי הארץ לטובת מכונת המלחמה הגרמנית - טורקית. עדרי העזים שהיו בחזקת הרועים הערבים לא הוסיפו נחת ובריאות לעצי ושיחי הארץ, הם נאכלו בתיאבון ללא רחם. בשנת 1898 מגיע לא"י חוזה המדינה תיאודור הרצל, כדי לפגוש את הקיסר הגרמני וילהלם השני במטרה  לשכנעו לקחת חסות על ההתיישבות היהודית בא"י. בדרכו לירושלים עוצר הרצל במוצא ושם הוא בוחר לטעת עץ ברוש (לא ארז כמו שחשבו בשעתו) כסמל לשאיפה לאומית – ציונית (נשיאי ישראל לדורותיהם נהגו לשתול בארזה כל אחד בתורו ברושים וארזים).  חלוצי העלייה השנייה כחלק מהפרויקט הציוני, לוקחים  את גורלם בידם ומחליטים לעלות לא"י (גם ללא עזרת המשיח...), להתיישב בה, ולהקים בה נקודות יישוב. מה יותר סמלי וציוני מאשר לנטוע עצים כחלק מהבית, כחלק מהפרחת שממת הארץ. את המציאות הזו ביטא נאמנה המשורר שכתב : "הוי ארצי מולדתי ...

את שמו של שלמה (טילמן) טלמון (1905-1996) מקיבוץ מרחביה לא הכרתי. התבקשתי לסדר את שני מכלי ארכיונו האישי הצנוע, ולהביאו לידי גמר לאחר ששנים שכן בהמתנה ליד מסדרת ומקלידה. כהרגלי אני נשאב לקריאת חומרי הארכיון ותמיד יוצא נשכר מכך.  שלמה טלמון איש השומר הצעיר משחר נעוריו בגליציה (נכנס לתנועה בשנת 1918) עלה לא"י בשנת 1929, ומשנת 1931 חבר קיבוץ מרחביה. עסק ברבות משנות עבודתו ופעילותו בנושאי ביקורת ציבורית במוסדות ההסתדרות, קופת חולים, ועדת הבחירות הארצית לכנסות ישראל, הקבה"א ומפלגת מפ"ם. כך יצא שבין מסמכי הביקורת שלו צדה עיני מסמך הכתוב במכונת כתיבה על נייר שקוף ודק שכותרתו סקרנה אותי מידית:  "דין וחשבון הועדה לעניין המיוחד בעין חרוד ביום השני , א' שבט – 28.1.1952".  במקביל, וכמעט באותה עת ממש קיבלתי לעיון את ספרו המרתק והמומלץ של מוקי צור "כאחד הדשאים, כאחד האדם - איחוד הקבוצות והקיבוצים 1980-1950".  בספר פרק מיוחד המתייחס לפילוג בקיבוץ המאוחד ("פני הבוקר היו רעים: הפילוג"). יותר מכל הרשים אותי ציור בצבעים עזים  של נירה לב מגבעת השלושה, ...