הגדת התשעים

(הגדת פסח מחודשת של הקבוץ הארצי  - מחווה לקבוץ הארצי בהגיעו ל – 90)

מפעל נאה יזמה קבוצת  "חבצלת" (מוסדות תרבות וחינוך של השומר הצעיר) לציין שני יובלות:  תשעים לייסוד הקבה"א (1927) וחמישים  ל"חבצלת" (1967). שני גופים שהם אחד.  וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, נאמר בספר שמות. ובכך נקבע השם להגדת פסח. גם אנחנו החילונים מצווים לספר לא רק ביציאת מצרים אלא גם בתקומתו של הקיבוץ הארצי והתנועה הקיבוצית. לחזור ולספר כיצד נבנתה והתפתחה התנועה ומהיכן באנו. גם בתוכנו קיים דור "שלא ידע את יוסף" .

אבא קובנר  אמר: "לילות הסדר וההגדה של פסח בתנועה הקיבוצית  הם היצירה המקורית ביותר שהתנועה יצרה בתחום החג והתרבות מאז ראשיתה" (1). אם כך, מה נכון יותר לקבוצת חבצלת האמונה על עידוד היצירה והתרבות בקבה"א ,מאשר להפיק ולשחזר את הגדת הפסח התנועתית של הקיבוץ הארצי  על בסיס אחת מההגדות האחרונות שהופקו (1994) באיוריו של שמואל כ"ץ. לרעיון הראוי הזה יש הגיון תכני וגרפי. ההגדות הקיבוציות הפרטניות חיפשו את עצמן ונעו בין הקטבים. בין הגדה היתולית, להגדה רצינית ודומעת (יזכור לנספים בשואה, ולנופלי מלחמת הקוממיות). בין חיפוש שורשי הכנעניות ודור המדבר  לבין האדם, החלוץ  החדש. בין הקיבוציות החילונית למסורת היהודית מבית ההורים,  זו שנוצקה בגלות. ההגדה הייתה פלטפורמה לרעיונות, משאלות לב, חזון גדול של אחדות הרעיון והמעשה, מקום לזיכרון הרחוק והקרוב.

בשנת 1943 כאשר התבקשה בוגרת בצלאל, צעירה בת 21 לאייר את ההגדה התנועתית הראשונה, היא לא הבינה מה רוצה ממנה מרדכי אמיתי (שריד) שמאחוריו מטען של ידע יהודי וקיבוצי והבנה של תולדות ההגדות לדורותיהן.  הצעירה המבולבלת מתוך מחויבות תנועתית הסכימה. כבר לא היה זמן לחרטה. רות שלוס בקושי דיברה עברית, מתבוללת מגרמניה, שמוריה בבצלאל היו אף הם יוצאי גרמניה ששפת השיח ביניהם גרמנית, הייתה רחוקה מהמסורת היהודית, כרחוק מזרח ממערב.  לפתע היא נדרשת לעצב את סמלי החג. איזו מעמסה כבדה על כתפי המאיירת הצעירה, שישבה במרחביה (בה שכן בית הדפוס התנועתי) עם גרעין "להבות" המיועד להגשים בבוא הזמן בגליל העליון (להבות-הבשן). ההגדה הראשונה (תש"ג) הודפסה בטכניקת המולטיליט הפשוטה בשחור לבן. הקו של רות מאוד מהוסס, נשען על מוטיבים מצריים ידועים , על איור נאיבי שמדגים את הקושי האישי שלה באיור ההגדה. לימים סיפרה רות על לבטיה ועל בקשתה לפטור אותה מהמשך העיסוק באיור ההגדה של הקבה"א. קיימת סמליות בכך שרות שלוס היקית המתבוללת חוזרת אל השיח התרבותי - יהודי באמצעות הגדת פסח של הקבה"א. החילוניות המוצהרת מאפשרת למידה והתנסות עם עברו היהודי והמסורתי של עמנו. את האות העברית של ההגדה כתב בכתב סת"ם  מרדכי אמיתי.                

לעומת רות שלוס בקצה השני של מנעד הגדות הקבה"א, ניצב שמואל (אלכסנדר) כ"ץ  שהיה כבר מאייר וקריקטוריסט ידוע, כאשר התבקש בשנת 1964 לתת את חלקו וכשרונו בעיצוב ההגדה התנועתית . אמצע שנות השישים הם ראשית הביסוס הכלכלי של הקבה"א . מפעלי תעשייה מוקמים. קיימת יציבות כלכלית וביסוס דמוגרפי. אפשר כבר לאפשר הופעת הגדה בחמשה צבעים. את הדפסת ההגדה מבצע  בית דפוס ידוע ועתיר הניסיון "גרפיקה אומנים" שלו קשר מיוחד עם ספריית פועלים. שמואל כץ בנו של החזן הראשי בבית הכנסת הגדול בווינה – אוסטריה , התנסה במסורת היהודית גם כנער מקהלה וגם כמי שספג מילדות  את הניגון היהודי. שמואל כ"ץ  ידע מה זאת אות עברית מסוגננת. נחשף להגדת "קאופמן" מבודפשט (שהגיע מליסבון עם האנוסים, ונקראת ע"ש המורה והחוקר של יהדות ימי הביניים), כך שעושר הצבעים והשימוש בצבעי זהב ותכלת לא היו ביטוי למציאות המתעשרת בקיבוץ, אלא לקשר העמוק לבית הכנסת היהודי עם כל הפאר וההדר. כמו רצה להאיר מחדש את אותה תרבות שנחרבה באירופה, ולהראות ברבים דווקא בבית החילוני האולטימטיבי, זה הקיבוצי  שתרבות לא בונים מאדמת טרשים כדברי האמן חיים אתר, אלא היא ערך מצטבר של דורות. שמואל כ"ץ המציא את אות ההגדה עמה הוא אייר את ההגדה התנועתית, שנקראת על שמו.  בין הגדת רות שלוס לזו של שמואל כ"ץ, נמצאים עוד שלושה אמנים: אברהם (טושק) אמרנט (מזרע) , שרגא ווייל (העוגן) ומשה פרופס (עין החורש). מוקי צור בדברים שרשם לכבוד ההוצאה המחודשת מגדיר היטב את איוריו של אמרנט: "טושק התעקש להיות אמן לקהילתו".  איוריו של אמרנט צפופים, מלוכדים כאגודה אחת בה מתרחש כל הסיפור. סיפור של קהילה. הפרטים בונים את השלם.

מפעל נאה יזמה קבוצת  "חבצלת" (מוסדות תרבות וחינוך של השומר הצעיר) לציין שני יובלות:  תשעים לייסוד הקבה"א (1927) וחמישים  ל"חבצלת" (1967). שני גופים שהם אחד.  וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, נאמר בספר שמות. ובכך נקבע השם להגדת פסח. גם אנחנו החילונים מצווים לספר לא רק ביציאת מצרים אלא גם בתקומתו של הקיבוץ הארצי והתנועה הקיבוצית. לחזור ולספר כיצד נבנתה והתפתחה התנועה ומהיכן באנו. גם בתוכנו קיים דור "שלא ידע את יוסף" .אבא קובנר  אמר: "לילות הסדר וההגדה של פסח בתנועה הקיבוצית  הם היצירה המקורית ביותר שהתנועה יצרה בתחום החג והתרבות מאז ראשיתה" (1). אם כך, מה נכון יותר לקבוצת חבצלת האמונה על עידוד היצירה והתרבות בקבה"א ,מאשר להפיק ולשחזר את הגדת הפסח התנועתית של הקיבוץ הארצי  על בסיס אחת מההגדות האחרונות שהופקו (1994) באיוריו של שמואל כ"ץ. לרעיון הראוי הזה יש הגיון תכני וגרפי. ההגדות הקיבוציות הפרטניות חיפשו את עצמן ונעו בין הקטבים. בין הגדה היתולית, להגדה רצינית ודומעת (יזכור לנספים בשואה, ולנופלי מלחמת הקוממיות). בין חיפוש שורשי הכנעניות ודור המדבר  לבין האדם, החלוץ  החדש. בין הקיבוציות החילונית למסורת היהודית מבית ההורים,  זו שנוצקה בגלות. ההגדה הייתה פלטפורמה לרעיונות, משאלות לב, חזון גדול של אחדות הרעיון והמעשה, מקום לזיכרון הרחוק והקרוב.

כדי למצוא קו תכני וגרפי מאחד בין ההגדות השונות שנקראו בסדרי קיבוצי הקבה"א יזם מרדכי אמיתי  (שריד) בשיתוף מחלקת התרבות התנועתית (טושק אמרנט ממזרע, נחום בונה משער הגולן, דן אמיתי  ועוד) את הרעיון להפיק הגדה תנועתית משותפת.  לקראת פסח תש"ג יישבו כול חברי הקבה"א לקרוא את ההגדה התנועתית המשותפת הראשונה.

בשנת 1943  התבקשה בוגרת בצלאל, צעירה בת 21 בשם רות שלוס לאייר את ההגדה התנועתית הראשונה. היא לא הבינה מה רוצה ממנה מרדכי אמיתי. רות מגיעה למרחביה (בקיבוץ היה בית הדפוס התנועתי) עם סיומי לימודי האומנות בבצלאל, ומצטרפת אל גרעין "להבות" הנמצא בקיבוץ בהכשרה לקראת עליה על הקרקע בגליל העליון (להבות הבשן).  מאחורי מרדכי אמיתי  עמד מטען של ידע יהודי וקיבוצי והבנה של תולדות ההגדות לדורותיהן, ואילו היא הצעירה שבאה מגרמניה מבית יהודי מתבולל ללא ידע תרבותי מסורתי מוקדם (בקושי דיברה עברית), הסכימה לבקשה מתוך מחויבות תנועתית. כבר לא היה זמן לחרטה!  רות שלוס נדרשת לעצב את סמלי החג. איזו מעמסה כבדה על כתפי המאיירת הצעירה. ההגדה הראשונה (תש"ג) הודפסה בטכניקת המולטיליט הפשוטה בשחור לבן. הקו של רות מאוד מהוסס, נשען על מוטיבים מצריים ידועים , על איור נאיבי שמדגים את הקושי האישי שלה באיור ההגדה. לימים סיפרה רות על לבטיה והיסוסיה ועל בקשתה לפטור אותה מהמשך העיסוק באיור ההגדה של הקבה"א. קיימת סמליות בכך שרות שלוס היקית המתבוללת חוזרת אל השיח התרבותי - יהודי באמצעות הגדת פסח של הקבה"א. החילוניות המוצהרת מאפשרת למידה והתנסות עם עברו היהודי והמסורתי של עמנו. את האות העברית של ההגדה כתב בכתב סת"ם  מרדכי אמיתי.                

שרגא ווייל זה סיפור שונה. מסכת חייו האישית  מצטלבת עם זו של שמואל כ"ץ, אבל נקודת המוצא לאיור ההגדה שונה. ווייל המבוגר מכ"ץ מאייר את ההגדה שלוש שנים לאחר הגיעו לארץ. מאחוריו שתי מלחמות. זוועות השואה, ומלחמת השחרור. מה עושה בחור אידיאליסט המגיע לארץ המובטחת? הולך לחפש שורשים. ווייל מוצא אותם בכפר נחום לחוף הכנרת. העיטורים שנמצאו בין שרידי בית הכנסת השפיעו עליו והוא רותם אותם אל ההגדה הקיבוצית. בניגוד לכ"ץ אין אלו עיטורים הקשורים לעיר הולדתו ניטרה (סלובקיה), לפראג או בודפשט , הם כולם "תוצרת הארץ"... ואכן מחפש ווייל באיוריו את הקשר בין החלוץ הבא לארץ לבין זה היושב בה מלפני אלפי שנים. דמויותיו בהגדה  מלאות בטחון ונחישות. הוא מוליך את דמויותיו חשופי רגליים כדי שיחושו את אדמת הארץ, גם אם יש בה קוצים ואבני בזלת חדים כתער. ווייל בונה דמות חדשה שילוב בין כאן לפעם ההיסטורי התנכ"י, בין מה שהייה למה שהווה.

משה פרופס הוא מורי לציור בנעורי (במוסד החינוכי  "מעין" בעין החורש).   פרופס היה קשור לקבוצה המרדנית  של "אופקים חדשים" שחיפשה נתיבות אל עולם האומנות המודרני הבינלאומי.  בהגדה של הקבה"א הוא מנסה להתנער מהזיקה לסימבוליקה מקומית כדוגמת ווייל  ולהפליג ברישום הווירטואוזי המסוגנן שלו למחוזות אוניברסאליים.

באמצעות חמשת האמנים שהתכבדו באיור ההגדה התנועתית אפשר לעקוב אחר התפתחות היצירה הקיבוצית. לחוות את הקושי האישי (שלוס) לשבח את הקהילתיות והשותפות (אמרנט), לחפש את הקשר בין עבר להווה (ווייל) לגלוש לאוניברסאליות  (פרופס) ולחזור לניגון היהודי (כ"ץ).

במתי מעט יצא הקיבוץ הארצי לפני יובל לדרך. ארבעה קיבוצים צעירים שוכנים באוהלים וצריפים רעועים בקצווי עיר ובפאתי מושבה [...] כעבור ארבעים שנים במלאת 90 שנים ללידת הקיבוץ הארצי אנו ממשיכים במסורת  ונאחל לכל התנועה הקיבוצית  את מה שאיחלו אז. [...] לא ישבתו בה זרע וקציר, צמיחה ותנובה, דור לדור יביע אומר אב ובן יחון דעת. איש ואשה  טף וזקן יחד יארגו מסכת חיים ויצירה. (ציטוט ממוסף מיוחד לפסח משנת 1977 במלאת חמישים לקבוץ הארצי, מתוך דברים שכתב להגדת התשעים, מוקי צור).

הערות:

1 – ציטוט זה מופיע אצל צבי שוע (פאוסט) בספרו – "אל ארץ חדשה אתה עובר: ההגדה הקיבוצית של פסח לתולדותיה" (הוצאת "שיטים", מכון החגים 2011)

2 – "הגדת התשעים" המחודשת (הוצאת יד יערי – חבצלת , פסח 2017 תשע"ז) הופקה בעבודה אינטנסיבית ומאומצת לה חברו חברים מ"חבצלת" ויד יערי, ביוזמתו של עדי רוזן (שריד) שממשיך בכך את המסורת של חבר קיבוצו מרדכי אמיתי. ההגדה מיועדת לקריאה בסדר הקיבוצי השיתופי והפרטי, בקיבוץ, בכפר ובעיר, בכל מקום בו יש רצון לספר ביציאת מצרים מעבדות לחרות בפרשנות קיבוצית. הבסיס להגדה היא זו שהופקה בשנת 1994 ואוירה על ידי שמואל  כ"ץ. הקדים מבוא להגדה מוקי צור.         

האיורים להגדות התנועה היו  הפרשנות האומנותית והרעיונית של יוצריהם. הם היו אילוסטרציות  לתמליל. הרעיון של הגדה תנועתית תולדתו ברצון לגבש ולהגיש לציבור החברים מסכת תרבותית משותפת של הגדה קולקטיבית על רמה.   הגדת הקבה"א עמדה על ארבעה פרקי יסוד: האביב, סיפור יציאת מצרים, קיבוץ גלויות והשלום. בנוסף היו פרקים אקטואליים שהשתנו מעת לעת, ואף נושא הקיבוץ לא נפקד מקומו (כוס רביעי,  כוס ברכה נשא לנו ולבנינו, ולכל מעשה ידנו, לפרי האדמה ולתנובת האדם, ליום העמל ולחיי השיתוף, לחיים ולברכה!). בתקופה הראשונה שמשה ההגדה של הקבה"א (ושאר התנועות)  פלטפורמה לציון אירועים שעדיין לא נקבע הדפוס הלאומי כיצד לציינם. הגדות הראשונות במובהק שמשו גם כיום זיכרון לנספים בשואה, בחזקת "זכור את אשר עשה לך עמלק"  (הנדר של שלונסקי, שיר הפרטיזנים , יזכור לנרצחים בשואה ולנופלים במלחמות ישראל, ומגש הכסף של אלתרמן).

 3 - הקיבוץ הארצי השומר הצעיר , נוסד בראשון לאפריל 1927 במועצת היסוד בבת גלים,  על ידי נציגי 4 קיבוצים (עין שמר, מרחביה, משמר העמק , מעברות). קיבוץ בית אלפא  לא הצטרף למעמד זה, בגלל חילוקי דעות פנימיים.

יובל דניאלי – יד יערי ,  פסח תשע"ז.