את שמו של שלמה
(טילמן) טלמון (1905-1996) מקיבוץ מרחביה לא הכרתי. התבקשתי לסדר את שני מכלי
ארכיונו האישי הצנוע, ולהביאו לידי גמר לאחר ששנים שכן בהמתנה ליד מסדרת ומקלידה.
כהרגלי אני נשאב לקריאת חומרי הארכיון ותמיד יוצא נשכר מכך. שלמה טלמון איש השומר הצעיר משחר נעוריו
בגליציה (נכנס לתנועה בשנת 1918) עלה לא"י בשנת 1929, ומשנת 1931 חבר קיבוץ
מרחביה. עסק ברבות משנות עבודתו ופעילותו בנושאי ביקורת ציבורית במוסדות ההסתדרות,
קופת חולים, ועדת הבחירות הארצית לכנסות ישראל, הקבה"א ומפלגת מפ"ם. כך יצא
שבין מסמכי הביקורת שלו צדה עיני מסמך הכתוב במכונת כתיבה על נייר שקוף ודק
שכותרתו סקרנה אותי מידית: "דין
וחשבון הועדה לעניין המיוחד בעין חרוד ביום השני , א' שבט – 28.1.1952". במקביל, וכמעט באותה עת ממש קיבלתי לעיון את
ספרו המרתק והמומלץ של מוקי צור "כאחד הדשאים, כאחד האדם - איחוד הקבוצות
והקיבוצים 1980-1950". בספר פרק
מיוחד המתייחס לפילוג בקיבוץ המאוחד ("פני הבוקר היו רעים: הפילוג").
יותר מכל הרשים אותי ציור בצבעים עזים של
נירה לב מגבעת השלושה, ציור של חדר אכילה שבליבו חומה. קיר אבנים גדול עד התקרה
שחוצץ אותו הרמטית. בשני החללים שנוצרו יושבים ילדים ואוכלים בשלווה כנראה את אותן
הקציצות... בין החלונות הפתוחים לרווחה נשקף
נוף פסטורלי רוגע עם שקדיות פורחות ובתי אבן קטנים עם גגות אדומים ומגדל מים עליו
תלויים שני דגלים, זה האדום הסוציאליסטי ולצדו דגל הלאום הכחול לבן.
מה התרחש בעין חרוד
בינואר 1952, שחייב הקמתה של ועדת שלושה לבירור העניין ? שלמה (טילמן) מטלון היה
בצוות החקירה - בוררות מטעמו של הרצפלד. הוא גם חתום על המסמך שהייה בארכיונו
האישי.
לסיכום : "הועדה
פונה לשני הצדדים בעין חרוד שעם כל הקשיים שבסבך העניינים שנתהווה – ישמרו ביחסיהם
על ערכי היסוד שבין אדם לאדם וחבר לחבר למען כבוד המקום וכבוד ההסתדרות".
על המסמך מה –
10.5.52 חתום איש מרחביה מהשוה"צ שלמה
טילמן שנתבקש כצד מקצועי - אובייקטיבי
לפסוק ולפשר בין אנשי הקבה"מ לאנשי מפא"י.
דפדפתי בשבועון
הקיבוץ המאוחד "בקיבוץ" מה – 2 בינואר 1952 ובו רשימה של יוסף טבנקין
בנושא הפילוג. בין היתר נכתב בה: "מיד עם ההכרזה על חלוקת עין חרוד, ע"י
בחירת המזכירות הנפרדת , הצענו לצד השני לשבת יחד ולבצע במשותף את ההפרדה של שני
המשקים החדשים, מתוך הבנה והסכם. ניסח זאת הח' סורקין באמרו: "מוטב שניפרד
כחברים ולא כשונאים". הצד השני התנגד להפרדה מסודרת כזו לשני המשקים- וזה קבע
את דרך הייסורים של שני הצדדים בעין חרוד כשהם מבצעים את ההפרדה בפועל, תוך הרס
משקי וקלקול יחסים מכסימלי". לדברי
היסטוריון התנועה הקיבוצית מוקי צור מעמדה של עין חרוד כמעוז הקבה"מ חייב
שאנשיו יישארו במקום ולא יזוזו מהקיבוץ למרות שהם היו במיעוט. ניסח זאת היטב
ברשימתו יוסף טבנקין: "כדאי איפוא גם למנהיגות הצד השני לסגת בהקדם מהאשליה,
כי אפשר לגרש אותנו מהנקודה, ולחסוך לכולנו יחד את הסבל המיותר".
הפילוג היה מעשה קשה
שהשאיר צלקות בנפשי המעורבים בו. מלא רגשות ומחלוקות שהיום קשה להבינם. מקורותיו היו אידיאולוגיים בתוך המחנה, מתוך בית
תנועת הקיבוצית פנימה. כולי תפילה שאם
נדרשים אנו כיום לחילוקי דעות על זכויות וכיווני דרך נלמד את לקחי העבר ונשכיל
למצות את המשותף מתוך הסכמה וכבוד הדדי, רק לא קרע ופילוג.
יובל דניאלי . נובמבר 2016