דילוג לתוכן הראשי

רשומות

המילה לא שוכחת

המילים הן כמו "דרך זכורה". הן זוכרות את מה שכבר שכחנו. הן העדות וההוכחה למעשינו – לטוב ולרע. הן הארכיון האישי והקולקטיבי שלנו. הקשר, הביקורת והגמול. "סימני הדרך" שנשארו לאחר לכתנו. המילה לא שוכחת, לא מטייחת. "הברית עם המילה" היא הצבע, הקו, הנייר והמכחול. חלק ממני. המילים הללו כתובות בכתב ידו של יובל דניאלי  כמו שכבה שלישית על גבי הסקיצות שהכין לקראת תערוכה שאמורה הייתה לחנוך מרחב תצוגה חדש ביד-טבנקין. שתי השכבות שמתחת למילים הן שכבת הרישום והצבע ושכבת קולאז' צילומית של טקסטים ממאמריו העוסקים בדימויים הוויזואליים  של היצירה הקיבוצית ובאמניה ומעצביה. יובל דניאלי סקיצות ל"דרך זכורה"  סדרת העבודות הללו של יובל באה להציג את היצירה שלו שהלכה והתמצבה על שלוש רגליים – על היותו אמן היוצר בקשת רחבת סוגות של האמנות הפלסטית, על היותו במשך שנים ארוכות מי שמופקד בארכיון השומר הצעיר בגבעת-חביבה על חקר, איסוף ושימור של האמנות הקיבוצית ועל עיסוקו גובר בכתיבה היסטורית ורעיונית כאחת על אמנות ותרבות ההתיישבות העובדת. לדבריו הבחירה שלו ב...

ראוותנות מול צניעות

חג הפסח   התגבש במדבר. זיכרון המסע חרוט עמוק בלב העם, בכתביו מנהגיו, שיריו ואמרותיו. "הננו מוכנים לספר ביציאת מצרים, מעבדות לחרות משעבוד לגאולה", כתוב בהגדת הפסח הקיבוצית.  מצווה זו של זיכרון ועיון באותו מסע מדברי מופלא לאורך ארבעים שנה מביא אותי כל פעם מחדש לעיין במקרא ולנסות   לברור מהפסוקים הכתובים בו  את האקטואליה הרלוונטית לימנו אנו. איור: משה פרופס - הגדת פסח של הקיבוץ הארצי - 1958 בקיבוצי קיים חוג צנוע של לימוד ועיון בפרשת השבוע אותו מעבירה בתבונה מלמדת, הרבה, לילה וסיד חברת הקיבוץ. לפני כמה שבועות עיינו בספר שמות בפרשת תרומה המתרחשת במדבר סיני בתקופה הראשונה לנדידה. בפרק כה נאמר: א  וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.   ב  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי.   ג  וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם:  זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת.   ד  וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזּ...

חגים ומועדים לשמחה וצהלה...

לקראת פורים נזכרתי בשיר הילדים הפופולארי: "מדוע לא יחול פורים  פעמיים בשבוע". למה פעמיים, כי ילדים אוהבים להתחפש, להחליף זהויות, לחיות ולו לרגע את החלום.  ומה חלום גדול יותר מאשר פורים. אז באמת הורים יקרים, מדוע שלא תעשו לילדיכם יום, יום חג. התנאי כמובן שההורים לא כופים את החלום שלהם על ילדיהם. אני מכיר כאלה הנושאים עמהם חגי פורים טראומטיים בהם התחפושת כמעט והרגה את לובשה. ילדים רכים אנוסים ללבוש תחפושת מאוד "יצירתית" ובעלת השראה ומעוף מבית היוצר של ההורים. הפעוט המסכן אנוס ללכת בתוך קופסת קרטון עליה מצויר תא טלפון ציבורי ושני חורים קטנים לעיניים.  הקופסא הולכת ומקפצת, עד שנמאס  ללובשה הקט, מורידה בזעם ונשאר בוכה ואומלל ללא תחפושת. אחד מנכדי  הודיע חגיגית שהוא מתחפש השנה ל"קובייה הונגרית". אני מדמיין לעצמי כיצד קובייה הונגרית בת שבע הולכת למסיבת  פורים ומתנועעת בקלילות ובגמישות.... אצלנו בבית כול יום פורים. נכדי (בעיקר נכדותיי) אוהבים להתחפש ולהציג. ארגז מלא תחפושות ספון בארון ומצפה לרגע בו יתפרץ יצר ההתחפשות וההצגה תתחיל. יש טקס מיוחד לנוהל זה...

"מסע לאין קץ"

VIA  -  ציור פיסול מייצב.   צילה ליס (עין שמר) תערוכה וקטלוג במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן באשדות יעקב  מאוחד. אוצרת: רות שדמון.     שמש חמימה של סוף ינואר. עם ישראל בדרכים לחזות בשפעת הפרחים של כלניות אדומות וחרציות צהובות מבקש לנצל חלון מפתה של הזדמנויות. החלטתי גם אני להצטרף אל היוצאים למסע ברחבי ארצנו הקטנטונת . פעמי מכוונים אל נופים אחרים אל "מסע אחר", אל נופי יצירה ואומנות של האמנית  צילה ליס חברת קיבוץ עין שמר. ירדתי במסעי אל עמק הירדן , אל אשדות יעקב מאוחד שם בלבו המוריק של הקיבוץ נמצא המוזיאון בו מציגה צילה ליס את תערוכתה. עם כניסתי לפתחה של התערוכה נמצאתי מתבונן במסע אחר. יצירתה של צילה ליס נמצאת בתנועה מתמדת, על גלגלים. היא פתחה בפני מסע יצירתי מרתק, ארוך ומתמשך של עשרות בשנים, מסע "לאין קץ". התערוכה באוצרות מוקפדת של רות שדמון משרה על הנכנס בשעריה תחושה של מסע.  כולם נוסעים, מי ברגל ומי על גלגלים. מי דוחף ומסיע ומי נדחף ומוסע. מה פשר המסע הסיזיפי הזה שאין לו תכלית ואין לו סוף ? בועות ודגלים כדי להבין את יצירת...

תערוכה תנועתנו בקפריסין

יצירות חניכי "השומר הצעיר" באי הגירוש - קפריסין –  1946-1949 (מאוסף ארכיון השומר הצעיר בגבעת חביבה). התערוכה מתקיימת בחודש נובמבר  - 2014  בניקוסיה, בחסות שגרירות ישראל בקפריסין. מודל אניית "לנגב", קפריסין 1947 שנים רבות אנחנו חולמים "ביד יערי" על הקמת תערוכה המבוססת על סדנאות היצירה של חניכי "השומר הצעיר" שפעלו באי הגירוש בקפריסין בשנים: 1946-1949.  פרי יצירתם אצור במשך עשרות בשנים בגנזך התנועתי בגבעת חביבה. היצירות  מרגשות ואיכותיות והחשוב ביותר עומד מאחוריהם סיפור ציוני ותנועתי ייחודי שעניינו העסקה ושיקום של נערות ונערים פליטי שואה באמצעות יצירה אומנותית. הבטחות להקמת התערוכה והוצאת אלבום קטלוגי בצידה היו לנו למכביר. ראיונות מצולמים ופגישות אישיות וקבוצתיות התקיימו בכל רחבי הארץ. כבר לפני עשור נכתב על כך בעיתונות התנועתית מתוך רמז ברור שימצא התקציב הראוי לביצוע הפרויקט. לצערי הזמן לא עצר מלכת וכמה מהאמנים והמדריכים המרכזיים, כמו רבים מהחניכים דאז  שראיינו לצורך תיעוד והקמת התערוכה הלכו לעולמם; ביניהם אמנים חשובים ומרכזי...

נפטר המחנך, חוקר אומנות הילד ואיש היצירה – דן אמיתי

דן אמיתי, חבר קיבוץ שריד איננו. דן נפטר בשיבה טובה בקיבוץ מעגן מיכאל אליו עבר בשנים האחרונות כדי להיות קרוב לבתו ונכדיו. דן זכה לחיים ארוכים מלאי עשייה ויצירה. מאחרוני דור המייסדים של האמנות הקיבוצית. דן נולד בבלץ, בסרביה – רומניה, בשנת 1918. עלה ארצה בשנת 1937 והצטרף לקיבוץ א"י ה' בפתח תקווה. משנת 1941 חבר לקיבוץ שריד. בשנות החמישים נמנה עם מקימי המכון לאמנות ב"אורנים", בית הספר לחינוך של התנועה הקיבוצית. דן התמחה בפסיכולוגיה של יצירת הילד והייה מורה לתולדות האומנות. פרסם כמה ספרים הנוגעים לתחום אמנותו. הקים תיאטרון בובות וצלליות. בשנותיו המאוחרות כגמלאי עבד בחקלאות. השאיר אחריו שתי בנות ובן. שמו של דן אמיתי היה ידוע לי מכנסי ארגון האמנים של הקבה"א בהם השתתפתי כחבר צעיר. לימים כאשר התחלתי לחקור ולתעד את אמני התנועה הקיבוצית ככלל וזו של הקבה"א בפרט במסגרת עבודתי בארכיון השומר הצעיר, התגלה לי עומק מעורבותו ופעילותו של דן הן במרחב החינוכי - בקיבוצו שריד והן במישור התנועתי – והארצי ביניהם כמזכיר ארגון הציירים והפסלים של הקבה"א בראשית שנות החמ...

הקורא בקפה

"למראית אין" תערוכת צילום של עמי ואלך  (משמר העמק), מוזיאון וילפריד ישראל , קיבוץ הזורע. אוצרת התערוכה: שירה מלר – ימגוצ'י הפקת צילומים: אופק צילומי אויר. פתיחת התערוכה: יולי 2014 בית וילפריד ישראל בקיבוץ הזורע הוא מוזיאון קיבוצי וותיק לאמנות וידיעת המזרח. מבוסס על אוספיו של וילפריד ישראל. הבניין המסוגנן והמיוחד עוצב ותוכנן ע"י האדריכלים, אל מנספלד ומוניו גיתאי וינראוב. תחילת בנייתו בשנת  1948 וחנוכתו (שהתעכבה בעקבות מלחמת השחרור) התקיימה בשנת 1951. מזה שנים משכיל המוזיאון לשלב בתוכו גם אומנות ישראלית וקיבוצית עכשווית. הפעם בחרה האוצרת שיר מלר – ימגוצ'י   בתבונה רבה להציג את תצלומיו- של עמי ואלך השכן מקיבוץ משמר העמק.  עמי ואלך בן הקיבוץ גדל על ברכי מסורת צילום רבת שנים בקיבוצו בו היו מראשיתו מספר צלמים איכותיים. בפתיח לקטלוג הצנוע והמרשים שהפיקה האוצרת לרגל התערוכה היא כותבת: " צילומיו של עמי ואלך, יליד משמר העמק לא הרחיקו מחצר ביתו וקיבוצו. דווקא במראות היומיומיים החולפים מול עיניו הוא מגלה עולם ומלואו.  הסביבה הקרובה...