דן אמיתי, חבר קיבוץ שריד איננו. דן נפטר בשיבה טובה בקיבוץ מעגן מיכאל אליו עבר בשנים האחרונות כדי להיות קרוב לבתו ונכדיו. דן זכה לחיים ארוכים מלאי עשייה ויצירה. מאחרוני דור המייסדים של האמנות הקיבוצית.
דן נולד בבלץ, בסרביה – רומניה, בשנת 1918.
עלה ארצה בשנת 1937 והצטרף לקיבוץ א"י ה' בפתח תקווה. משנת 1941 חבר לקיבוץ שריד. בשנות החמישים נמנה עם מקימי המכון לאמנות ב"אורנים", בית הספר לחינוך של התנועה הקיבוצית. דן התמחה בפסיכולוגיה של יצירת הילד והייה מורה לתולדות האומנות. פרסם כמה ספרים הנוגעים לתחום אמנותו.
הקים תיאטרון בובות וצלליות. בשנותיו המאוחרות כגמלאי עבד בחקלאות. השאיר אחריו שתי בנות ובן.
שמו של דן אמיתי היה ידוע לי מכנסי ארגון האמנים של הקבה"א בהם השתתפתי כחבר צעיר. לימים כאשר התחלתי לחקור ולתעד את אמני התנועה הקיבוצית ככלל וזו של הקבה"א בפרט במסגרת עבודתי בארכיון השומר הצעיר, התגלה לי עומק מעורבותו ופעילותו של דן הן במרחב החינוכי - בקיבוצו שריד והן במישור התנועתי – והארצי ביניהם כמזכיר ארגון הציירים והפסלים של הקבה"א בראשית שנות החמישים. בשנות הארבעים המוקדמות גויס לפעילות תנועתית , וכישוריו האומנותיים נוצלו על ידי התנועה לעיצוב כרזות וסמלי תנועה (עיצב את סמל השומריה הרביעית והקים בשנת 1944 בבית "הבימה" את תערוכת השומר הצעיר).
בשנת 1997 הייתי בין אלה שעמלו על הפקת ספר כרזות של השומר הצעיר "אומנות בשרות רעיון". ביקשתי להיפגש עם דן ולשמוע ממקור ראשון איך וכיצד נוצרו אז הכרזות. דן הסכים מייד לפגישה בשריד, בתנאי שהיא תהייה אחרי השעה תשע בבוקר. "עד אז אני עובד במטעים" קבע לי עובדת חיים קשיחה.
נפגשנו בביתו כאשר הוא לבוש בבגדי עבודה כחולים וחמוש עדיין במזמרה על חגורתו. עובדה זו עשתה עלי רושם עז.
הפגישה עם דן הייתה ארוכה וחשובה, פרטים רבים נשמעו בה על ההיסטוריה של ארגון הציירים ועל הציירים עצמם. מאז אותה פגישה נפגשנו עוד כמה פעמים. שמחתי לראות את אלבום חיתוכי הלינוליאום שדן כמורה הפיק עם תלמידיו הצעירים , שי להורים מילדי קבוצת "זמיר" מכתה י', במוסד החינוכי בשריד .
קראתי וראיתי את חומרי התערוכה שדן היה בין יוזמיה ומפיקיה "ילדי הקיבוץ מציירים" במוזיאון תל אביב בשנת 1958. ספרו "הוראת ציור בבתי ספר" שיצא לאור בהוצאת ספריית פועלים בשנת 1954, נחשב לספר מכונן בהוראת הציור. פגישתנו האחרונה התקיימה בתערוכה שאצרה עינת אמיתי ז"ל על האומנות שנעשתה למען הילדים בתנועה הקיבוצית. תיאטרון הבובות של דן כיכב בה בכבוד ובמקצועיות רבה. בגמר התערוכה נתבקשתי לשמור את הבובות של דן בארכיון התנועתי והן שוכנים בו כעדות לפועלו היצירתי של דן אמיתי למען הילדים.
דן ייזכר כאחד מאלה שעיצבו את החינוך האומנותי בקיבוצים, כפדגוג שכלי החינוך שלו היו המכחולים והצבע. דן הבין כי באמצעות החוויה והפעילות היצירתית אפשרי ונכון להגיע אל נפשו של הילד ולקרא לה דרור. (כפי שדן רשם: "חינוך הנער על פי דרכו")
בחרתי לסיים רשימה זו על דן בדברים שרשמתי בסיומו של הריאיון שקיימתי עמו בשנת 1997:
"בשיחה עם דן אתה חש שעומד מולך אינטלקטואל,
בעל ערכים הומניסטיים אוניברסאליים שמקרינים עליך לאורך השיחה. צניעותו של דן נשמרת בשיחה. הידע האצור בו משוחרר בטקט רב.
לא הפגנת ידע לשמו, אלא רק בעת הצורך, ידע שבא לשרת רק כאשר נזקקים לו".
יהי זכרו ברוך.