(פרס משרד התרבות והספורט על מפעל חיים בתחום האומנות הפלסטית בישראל, ניתן לאמן טולי באומן מקיבוץ עמיר) האמן הקיבוצי חי לרוב בבדידות אומנותית של כפר, רחוק ממרכזי התרבות והיצירה (תל אביב) מהמולת הפתיחות של תערוכות על כל מה שמתלווה אליהם. האמן הקיבוצי נטול לרוב קליקות. הוא שרוי בסטודיו שלו עם מחשבותיו ויצירותיו. המרחק הגיאוגראפי והקושי להגיע אל המרכז האומנותי מקשים ולעתים אף מונעים התפתחות והישגים. הזוג טולי ואילנה באומן האמן הקיבוצי חי עם שדותיו, נופי ישובו, והבעיות והאתגרים שקהילה אידיאולוגית כמו קיבוץ שורה בהם. האמן הקיבוצי יכול להיות מעורב בועדות ובתפקידים בקיבוץ ובמארג החיים היום יומי, אך לעתים השיח והדיאלוג האומנותי - יצירתי עם עוד אנשי יצירה ניטל ממנו. אין כמעט קשר בין מעורבות חברתית-רעיונית קיבוצית לבדידות אומנותית. אלו שני דסיפלינות שיכולות ללכת במקביל ולעולם לא להיפגש. טולי באומן ושותפתו לחיים וליצירה אילנה זיהו את הבעיה וקושי זה של האמן חבר הקיבוץ והחליטו לעשות מעשה. הם נרתמו מיוזמתם לסייע ולעזור; למתן את הקושי וליצור סביבה תומכת , ...