על תערוכות של מגויסים חברי קיבוץ "במקרא סטודיו" שנים: 1949-1948 "כאשר התותחים יורים המוזות שותקות". לפתגם עממי זה כנראה שאין סימוכין בהיסטוריה האומנותית. אמת, כאשר העם מגויס למלחמה, וביניהם אומנים ויוצרים צעירים , הם אינם פנויים לעסוק ביצירה כבימים ימימה. סדר העדיפויות משתנה, ולעתים האומנות מוזזת הצידה לטובת רעם התותחים. ידוע שחוויות המלחמה הקשות, משאירות צלקות שקשה להשתחרר מהם. הם מלוות את החווים אותם לאורך שנים רבות ולעתים עד קץ החיים. חווית המלחמה היוותה תמריץ ליצירות אומנות רבות. בהיסטוריה העולמית ואף הישראלית מוכרות כמה יצירות אומנות מהמעולות והמפורסמות שנעשו בהשראת קרבות דמים. היו אמנים שתיעדו ביצירתם את המלחמה, תוך כדי הקרבות, על פיסות ניר מרופטות, על גבי מסמכים צבאיים , על כל דבר שהיה בהישג יד. אני מכיר כמה יוצרים שתפקידם הצבאי היה לתעד בציור את הקרבות. אחד מהם הוא שמואל כץ (געתון) שקיבל מינוי רשמי של כתב – צייר צבאי שלווה את הלוחמים בקרבות בדומה לצלם צבאי (מבצע סיני, מלחמת ששת הימים, יום כיפור). במלחמת השחרור ישב כץ בקיבוץ אילון שב...