ה פתגם "תמונה אחת שווה אלף מילים" נהפכה כבר לקלישאה עיתונאית. יחד עם זאת ישנה אמת גדולה באמרה, לעתים תמונה אחת אכן שווה הרבה, ובאמצעותה ניתן לחוש אווירה, אופי, נחישות, מרקם תרבותי , אהבה שנאה ומה לא... היא תיעוד של רגע, הקפאתו של זמן שמאחוריו עולם ומלואו. כאשר הרהרתי לכבוד חג הפסח בתצלום אולטימטיבי אחד שיבטא בשבילי יותר מכל את סדר הפסח הקיבוצי, ריצדו לנגד עינני כמה תצלומים: תמונה א': מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? - ילדים והורים בסדר פסח המעפיל, אמצע שנות השמונים חדר האוכל הקיבוצי, עם סדר פסח צפוף ודחוס. החברים והאורחים בחולצות חג לבנות ישובים ללא רווחים לאורך השולחנות על ספסלי עץ ארוכים שמוצאים כל שנה ממחסן התרבות לכבוד החג. השולחנות עם המפות הלבנות, עמוסים בכל טוב. בקבוקי יין לארבעת הכוסות, בקבוקי מיץ לשתיה בין הכוסות, צלחות לרוב, קציצות דג ממולא, חזרת אדומה וחריפה. מנשנשים את המצות עם כבד קצוץ כמו עוגיות טובות, כי הרעב מציק עד שעורך הטקס ייתן את האות לתורנים להגיש בזהירות ובמהירות את מרק העוף עם הקניידלך. התורנים (שמשום מה אני תמיד נמניתי עימהם...)...