על הפרק עומד לנגד עיננו, כראי תרבותי-אמנותי לא פתור נושא עיזבונות יצירות אמנות של יוצרים שהלכו לעולמם, ויצירתם מבקשת התייחסות. נאמר על האמת, קשה לקלוט את העושר הכמותי הרב שנשאר לאחר מות יוצר. מוזיאונים, גלריות וארכיונים לא בנויים לקבל ולשמר את היש שנשאר. לא תמיד ביכולת המשפחה למצוא פתרון מספק והולם לעיזבון היצירתי. גם בקיבוצים אין משנה סדורה של פתרונות, ובמקרים רבים הקיבוץ לא בהכרח רואה את עצמו אחראי לעיזבון. התשובה עומדת לפתחה של משפחה שאכפת לה מהיצירות, ולעתים ידה קצרה מלהתמודד עם סוגייה זו.
התעקשותה של משפחת האמן שרגא ווייל (2009-1918) לשמר את יצירותיו ראויה להוות דוגמא ומופת ליחס חיובי ומקצועי של שימור עזבון אומנותי, במקום מיוחד שהוכשר לשם כך. "האטליה של שרגא" שוכן במרכז הקיבוץ בצמוד לחדר האוכל. הוא מורכב משני חללים; מחסן לשימור יצירות, וחלל תצוגה מיצירות האמן, בו מלבד התערוכה המוצגת , מקום של נראות לכלי עבודתו וחפצי הסטודיו שהיו למקור השראה לאמן ביצירתו.
בצהרי יום שישי (4.3.2022) נפתח במעמד חגיגי ומכובד בהשתתפות בני משפחה, חברים מהקיבוץ, שוחרי אומנות ומוקירי זכרו, "האטליה של שרגא". תערוכת הפתיחה מציגה ציורים מתקופות שונות המתייחסים לקיבוצו, העוגן. בדברי ההסבר על התערוכה, אמרה בתו של האמן, אפרת עמית ווייל, שהתערוכה מייצגת את החלום ושברו. שרגא אהב את קיבוצו עד כלות, אך בו בזמן ביקר את השינויים שהתחוללו בו בערוב ימיו. את מעמד הפתיחה כיבדה ראשת מועצת עמק – חפר, ד"ר גלית שאול, שנשאה דברי פתיחה מחממי לב. אני מבין שמעת לעת יתחלפו התערוכות שבתצוגה, וכך יהווה המקום עוד מרחב תצוגה איכותי בעמק-חפר לקהילת שוחרי האמנות באזור ובארץ.
התרגשתי לראות את היצירות הראשונות של שרגא מסוף שנות הארבעים וראשית שנות החמישים , המדגישות את המיוחדות הקיבוצית, הווי החיים, הנוף והדמות האנושית. במיוחד משך את ליבי פנים צריף הסטודיו שלו המאפשר להביט אל מנהרת הזמן הצנועה בחומר אך עשירה ברוח היצירה.
התבקשתי ע"י המשפחה לשאת דברים בפתיחה, מקצתם מובאים בפניכם:
[...] יצירתו של שרגא ווייל היא סיפורה של אומה הקמה "כעוף החול" מאפר השואה אל מרחבי התקומה, כאן בארץ ישראל. תהליך לא פשוט של מעבר אישי ותודעתי, משם לכאן.
[...] שרגא ווייל היה מהאמנים הבולטים בתנועה הקיבוצית מרגע הגעתו לארץ. שרגא היה למאייר התנועה האולטמטיבי; "דיברות השומר" שאוירו עוד בשנת 1946 במסגרת התנועה בבודפסט שלאחר המלחמה, מתוך רצון להציב בפני הנוער, מודל של נעורים, חסוני גוף ונפש, נוער שעומדת בפניו משימת דור, תקומה של מדינה. "הדיברות" נהפכו לנכסי צאן ברזל תנועתי עד ימנו אנו.
הגדת פסח של הקבה"א משנת 1950 היא תעודה גראפית נפלאה של רצון לחבר בין מורשת היסטורית לעם המחדש בדרכו החלוצית – חילונית, תרבות, של חג ומועד.
בשנת 1952 בחרה מערכת עיתון "על המשמר" את ציורו "מנוחה בשדה" כשי למינויים. וכך יצירה זו המפארת את עבודת השדה הקיבוצית נהפכה לתמונה התלויה ברבים מהבתים של קוראי העיתון.
שערי בית התנועה
בשנת - 1969 נחנך בית הקיבוץ הארצי בתל אביב (רח' ליאונרדו דה וינצ'י – 13), עבורו יצר האמן דלתות נחושת, בהם משולבים סמלים חקלאיים המבטאים אקלים חקלאי שהיה מסממני הקיבוץ. הסגנון הוא מופשט, סימבולי . הדלתות מבטאות את המעבר מהריאליזם הפיגורטיבי אל הסימבוליזם המופשט בחלק מיצירותיו. דלתות נחושת אלו הועברו לאחרונה אל בית יד יערי בגבעת חביבה עם העברת בית התק"צ ליקום.
שרגא היה לאמן הקיבוץ. יצירתו שזורה בין נופיו ובתיו. המרחב הציבורי היה לו לשדה יצירה. חברי הקיבוץ אהבו את יצירתו והתגאו בה.
מעמודי התווך של אמנות קיבוצית-ישראלית היונקת מקורותיה, מהאוניברסאלי, מהמסורת היהודית לדורותיה והמקורות הקמאיים המקומיים. ביצירתו הוא מעולם לא שכח מהיכן בא ולאן הגיע.
.ראוי זכרו להישמר באמצעות יצירתו בדרך בה היא מונצחת ב"אטליה של שרגא".
יובל דניאלי
תגובות
הוסף רשומת תגובה