דילוג לתוכן הראשי

"האטליה של שרגא" בהעוגן


על הפרק עומד לנגד עיננו, כראי תרבותי-אמנותי לא פתור נושא עיזבונות יצירות אמנות של יוצרים שהלכו לעולמם, ויצירתם מבקשת התייחסות. נאמר על האמת, קשה לקלוט את העושר הכמותי הרב שנשאר לאחר מות יוצר. מוזיאונים, גלריות וארכיונים לא בנויים לקבל ולשמר את היש שנשאר. לא תמיד ביכולת המשפחה למצוא פתרון מספק והולם לעיזבון היצירתי. גם בקיבוצים אין משנה סדורה של פתרונות, ובמקרים רבים הקיבוץ לא בהכרח רואה את עצמו אחראי לעיזבון. התשובה עומדת לפתחה של משפחה שאכפת לה מהיצירות, ולעתים ידה קצרה מלהתמודד עם סוגייה זו.

התעקשותה של משפחת האמן שרגא ווייל (2009-1918) לשמר את יצירותיו ראויה להוות דוגמא ומופת ליחס חיובי ומקצועי של שימור עזבון אומנותי, במקום מיוחד שהוכשר לשם כך. "האטליה של שרגא" שוכן במרכז הקיבוץ בצמוד לחדר האוכל. הוא מורכב משני חללים; מחסן לשימור יצירות, וחלל תצוגה מיצירות האמן, בו מלבד התערוכה המוצגת , מקום של נראות לכלי עבודתו וחפצי הסטודיו שהיו למקור השראה לאמן ביצירתו.


בצהרי יום שישי (4.3.2022) נפתח במעמד חגיגי ומכובד בהשתתפות בני משפחה, חברים מהקיבוץ, שוחרי אומנות ומוקירי זכרו, "האטליה של שרגא". תערוכת הפתיחה מציגה ציורים מתקופות שונות המתייחסים לקיבוצו, העוגן. בדברי ההסבר על התערוכה, אמרה בתו של האמן, אפרת עמית ווייל, שהתערוכה מייצגת את החלום ושברו. שרגא אהב את קיבוצו עד כלות, אך בו בזמן ביקר את השינויים שהתחוללו בו בערוב ימיו. את מעמד הפתיחה כיבדה ראשת מועצת עמק – חפר, ד"ר גלית שאול, שנשאה דברי פתיחה מחממי לב. אני מבין שמעת לעת יתחלפו התערוכות שבתצוגה, וכך יהווה המקום עוד מרחב תצוגה איכותי בעמק-חפר לקהילת שוחרי האמנות באזור ובארץ.

התרגשתי לראות את היצירות הראשונות של שרגא מסוף שנות הארבעים וראשית שנות החמישים , המדגישות את המיוחדות הקיבוצית, הווי החיים, הנוף והדמות האנושית. במיוחד משך את ליבי פנים צריף הסטודיו שלו המאפשר להביט אל מנהרת הזמן הצנועה בחומר אך עשירה ברוח היצירה.

התבקשתי ע"י המשפחה לשאת דברים בפתיחה, מקצתם מובאים בפניכם:

[...] יצירתו של שרגא ווייל היא סיפורה של אומה הקמה "כעוף החול" מאפר השואה אל מרחבי התקומה, כאן בארץ ישראל. תהליך לא פשוט של מעבר אישי ותודעתי, משם לכאן.

[...] שרגא ווייל היה מהאמנים הבולטים בתנועה הקיבוצית מרגע הגעתו לארץ. שרגא היה למאייר התנועה האולטמטיבי; "דיברות השומר" שאוירו עוד בשנת 1946 במסגרת התנועה בבודפסט שלאחר המלחמה, מתוך רצון להציב בפני הנוער, מודל של נעורים, חסוני גוף ונפש, נוער שעומדת בפניו משימת דור, תקומה של מדינה. "הדיברות" נהפכו לנכסי צאן ברזל תנועתי עד ימנו אנו.


הגדת פסח של הקבה"א משנת 1950 היא תעודה גראפית נפלאה של רצון לחבר בין מורשת היסטורית לעם המחדש בדרכו החלוצית – חילונית, תרבות, של חג ומועד.

בשנת 1952 בחרה מערכת עיתון "על המשמר" את ציורו "מנוחה בשדה" כשי למינויים. וכך יצירה זו המפארת את עבודת השדה הקיבוצית נהפכה לתמונה התלויה ברבים מהבתים של קוראי העיתון.

שערי בית התנועה

בשנת - 1969 נחנך בית הקיבוץ הארצי בתל אביב (רח' ליאונרדו דה וינצ'י – 13), עבורו יצר האמן דלתות נחושת, בהם משולבים סמלים חקלאיים המבטאים אקלים חקלאי שהיה מסממני הקיבוץ. הסגנון הוא מופשט, סימבולי . הדלתות מבטאות את המעבר מהריאליזם הפיגורטיבי אל הסימבוליזם המופשט בחלק מיצירותיו. דלתות נחושת אלו הועברו לאחרונה אל בית יד יערי בגבעת חביבה עם העברת בית התק"צ ליקום.

שרגא היה לאמן הקיבוץ. יצירתו שזורה בין נופיו ובתיו. המרחב הציבורי היה לו לשדה יצירה. חברי הקיבוץ אהבו את יצירתו והתגאו בה.

מעמודי התווך של אמנות קיבוצית-ישראלית היונקת מקורותיה, מהאוניברסאלי, מהמסורת היהודית לדורותיה והמקורות הקמאיים המקומיים. ביצירתו הוא מעולם לא שכח מהיכן בא ולאן הגיע.

.ראוי זכרו להישמר באמצעות יצירתו בדרך בה היא מונצחת ב"אטליה של שרגא".


יובל דניאלי

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

תבנית נוף קיבוצו

מגמות ותהליכים באמנות הקיבוצית לדורותיה.     "אני מאמין באמונה שלמה בנשק היצירה  האומנותית-החברתית.  הצייר והפסל – כסופר                         וכמשורר – צריכים לראות את עצמם בשרשרת הזהב של הבניין,  חבלי יסוד במפעלנו. בברית זו צפון נשק עיקרי לחיינו" (חיים אתר)   "על האמן לחדור לתוך העולם, לחוש באהבה רבה את גורלם של בני אנוש ועמים. אין אמנות למען אומנות. על האמן להיות מעוניין בכל מחוזות החיים". (מארק שאגאל)                                     תוכן עניינים : דילמת האמן הקיבוצי מקורות היצירה הקיבוצית דיאלוג בין האמן לקיבוצו האקלים הנפשי בין בתי ברל לגבעת חביבה בני הקיבוץ מוזיאונים קיבוציים     בשנת תשי"ט יצא לאור בהוצאת ההסתדרות הקובץ  "על אדמתם"

האין סוף של המינימליזם. דברים לזכרו של דניאל פראלטה.

הלב נצבט לשמע הידיעה על פטירתו של האמן דניאל פראלטה חבר קיבוץ כפר סאלד (1933-2013). הזיכרונות מציפים אותי. הכרתי את פראלטה מסוף שנות השישים , ואילך. היינו נפגשים בחדר ארגון האמנים של התק"ם בדובנוב – 10, כאשר על המפגשים בינינו האמנים הצעירים ניצחה באהבה רבה לינה רובין ז"ל (גבעת חיים איחוד , רכזת המדור של אומני התק"ם).  פראלטה כך קראנו לו, הצטייר בפני כדמות אקזוטית , דרום אמריקאנית , בעלת נוכחות מרשימה, ובעלת דעה. הוא היה שייך לחוג אמני הגליל העליון, שהקימו סביב מכללת תל חי  "אימפריה" של יצירה.  פראלטה עם דוד פיין (מעין ברוך) הזוג אילנה וטולי באומן (עמיר) יגאל מירון (אילת השחר) ועוד, היו הרוח החיה בשנות השמונים סביב מפגשי האומנות בת זמננו בתל חי. הם היו אלה שהעלו אותם על הבמה הישראלית והבינלאומית. פראלטה היה תמיד בלב העשייה והדאגה ליוצרים וליצירה הקיבוצית. היה דמות מרכזית יוזמת לטובת אמני הקיבוצים. זכיתי להיות נוכח בלא מעט ישיבות ודיונים בהשתתפותו, דעתו נשמעה תמיד מתוך הערכה ותשומת לב. הוא היה מהגרעין הקשה של אמני התנועה הקיבוצית שיצירתם לא רק השפיעה בסגנונ

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה