דילוג לתוכן הראשי

מסע סוער – צידה לדרך


מסע סוער – הקיבוץ 1954-1932

ליקוט וכתיבה : מוקי צור.

עריכה: חנה עמית

עיצוב והפקה: נעמי מורג

כריכה רכה 278 עמ'.

הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרית פועלים 2021 | בשיתוף עם יד טבנקין ויד יערי

הוצא לאור במלאת חמישים שנה ליד טבנקין.

 

                                *

שם הספר מעיד על תקופתו, מסע סוער בין הציבורי – המשימתי, לאישי והאינדיבידואלי. בין "פגישה לאין קץ" של אלתרמן (1938) לבין "המנון הפלמ"ח" של זרובבל גלעד (1941).

הדימוי שנבחר לעטוף את עטיפת הספר מעיד על תוכנו ומקוריותו. ילדה (בשער הקדמי) ונער (בשער האחורי) קופצים  למרחק במאמץ נעורים מתפרץ ( צילומו של צבי נהור מקיבוץ גת) . מה יותר נכון לתאר את התקופה האמורה מאשר הבחירה בתמונה הזו שאין בה מהגבורה והפאתוס, אלא צילום של ילדים ביום ספורט קיבוצי . לא עלילות גבורה ואגרופים קמוצים,  אלא דימוי פשוט הלקוח מאירוע מקומי, המדגיש שהמעשה הקיבוצי בנוי ברובו מרגעי חול קטנים, במידה רבה השלמה לשם הספר.  

 

"ספר זה הוא המשך של "כאן על פני האדמה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד 1981) שעשיתי זה מכבר  עם תאיר זבולון וחנינא פורת. בספר שזרנו מסמכים, צילומים, זיכרונות, מכתבים וקטעי ספרות המתארים את ראשית התנועה הקיבוצית עד 1939".                                                                                מוקי צור תוחם את הספר מסע סוער בשנת 1954, ולא מסיימו עם קום המדינה ב1948. להבנתו החברה הישראלית איננה עדיין אפילו הגרעין  לחברה הישראלית שתקום. יש בי הרהור שקביעתו של מוקי לוקחת בחשבון את תקופת השסע והפילוג בתנועה הקיבוצית שהתרחשה בשנת 1951,  היה לו חשוב לכלול פרק זה בספר. 

[...] "בספר שלושה חלקים: החלק הראשון עוסק במציאות הקיבוץ, ביסודות המבקשים ביטוי בחיי היומיום המתעמתים עם המציאות ומעצבים אותה. שזור בו תום נעורים, ניסיון ליצור במהירות שגרה שתאפשר התמצאות וכלים ולהנחילם לממשיכי הדרך.

החלק השני  עוסק בשלוש קבוצות מהן ינק הקיבוץ את יכולת צמיחתו.    שלושתן הדגישו את הקשר בין צמיחתו של הקיבוץ עם עולם הנעורים. הקיבוץ שכבר היה בן כמה עשרות שנים קלט  את עולם הנעורים מתנועות הנוער, ההכשרות מעליית הנוער ומהפלמ"ח.                                

החלק השלישי  עוסק בהשתתפות הקיבוץ בדרמה ההיסטורית הגדולה – התפרצות הר הגעש, שבשיאה היו שישה מיליון יהודים תלויים "בשערה שרופה"  כדברי המשורר". (י.ח. ברנר)  

 

לדימוי החזותי שבספר, כלומר לצילומים הדוקומנטריים יש תפקיד שווה ערך לתמליל. הם לא אילוסטרציה לשמה,  אלא תוכן משמעותי תומך ומרחיב את הכתוב. עבודתה של המעצבת נעמי מורג מוסיפה לספר איכות ומשמעות, ומשלבת את התצלומים כמארג מפתיע ומעניין שמלווה את הספר בכל דפיו. מן הראוי לציין שמוקי צור הוא זה שבחר משלל מאות תצלומים, בעצה אחת עם המעצבת את תצלומי הספר.

התצלום הפנימי הפותח הוא זוג רגליים משולבות נעולות בנעלי עבודה נוטפות בוץ, קש ורפש של עמל שדות, לא מזהות, ללא תווי דמות. לאמור, נעלי העבודה (צילום: טוביה ריבנר) הם הבסיס עליו בונים קיבוץ...   ואילו תצלום בדף הסיום הפנימי מתאר צייר קיבוצניק מבית אלפא המצייר את נופי הקיבוץ וסביבתו, מפרש את המעשה הקיבוצי בדרכו. אף הוא ללא פנים מזהות, אלא בגבו (צילום: אליעזר סקלרץ). שילוב בין הלחם לפרח. הבחירה המאוד אישית של דמות, פרט לא מזוהה, לא רק שהיא מסקרנת, היא מצביעה על מהות הספר, שהוא אוסף של סיפורים אישיים שהסך הקולקטיבי שלהם גדול  ממרכיביו האישיים, זאת מבלי לאבד את זהותם.  

עורך הספר בחר לכל פרק ושער את הסיפורים המלווים אותו.  המקורות לקוחים מהשיח הכתוב בתנועה הקיבוצית. עבודת איסוף רבת שנים. לכל סיפור המובא בלקט  יש כתובת. אין זה ספר רגיל שמיועד לקריאה בשעות הפנאי מראשית עד אחרית. למרות שמתרחשים בו כל המרכיבים של ספרות במיטבה; מדרמה סוערת עד אכזבה לאין קץ. מכישלון לתקווה. מרעיונות אוטופיים מול מציאות מתגבשת, כאן ועכשיו. זה לא ספר היסטורי רגיל, זה לא סיפורה של התנועה הקיבוצית בפרק זמן נתון, במובן הקלאסי. זה לקט של גם וגם. הספר כמוהו "כתיבת אוצר" שיש לדלות ממנה מעת, לעת פיסות פז של מידע לצורך נתון. הספר הוא כלי עבודה, למדריך, למחנך, לתלמיד, לאדם המתעניין, ולאלה כמוני שאוהבים לחטט בעבר (נוסטלגיה)...  יתרונו שהוא רב שימושי להרבה שנים. זה לא ספר שגומרים ומעבירים הלאה למי שעוד לא קרא. זה ספר לארון  הספרים האישי והחינוכי לשימוש רב פעמי.

הספר נוגע במנעד רחב של נושאים; בתקופת הייצוב, מהעלייה החמישית, לאחר שנות העיצוב של ראשית התנועה הקיבוצית (עליהם דובר בספר "כאן על פני האדמה"). במעמד החברות בקיבוץ, במעשה החינוכי. תרבות ואמנות לצד חג ומועד. וכמובן, תנועות הנוער וההכשרות, תקופת "חומה ומגדל" והמאבק על המדינה בדרך כאשר מכונת ההשמד של העם היהודי ממשיכה את פעולתה באירופה.  כאן מצטרף הסיפור על גיוס היחידות הארצישראליות במסגרת הצבא הבריטי, החיילים שהיו לשליחים. ולאחר תום המלחמה נותן העורך  תזכורת למפעל הבריחה במסגרת עליה ב' , למחנות העקורים שלאחר המלחמה, לאי הגירוש בקפריסין וכו'.

הפלמ"ח שכולו תוצרת התנועה הקיבוצית מקבל בספר זרקור מיוחד.  הפלמ"ח (פלוגות מחץ) גלם במסגרתו, את ערכי ההגנה, ההתיישבות, העבודה וההתנדבות. חבורת צנחי היישוב (חלקם הגדול מהקיבוצים) , פעלו מאחורי קווי האויב הנאצי באירופה, כדי להציל יהודים ולפגוע בצוררים, מקבלים מקום של כבוד בספר, שבו גם הארה מיוחדת של תרומת הקיבוצים במלחמת השחרור, והמחיר הכבד ששולם בה.   ולבסוף;  פירוק הפלמ"ח וכנס הפלמ"ח בו נאסר בפקודת בן גוריון על חברי פלמ"ח בצבא להשתתף בכנס.  

כהמשך לכך אנקדוטה קטנה :

"אלון קיבל מכתב מאיש האצ"ל לשעבר אורי אבנרי בו הוא כותב כי גזלו מהחיילים את הניצחון כי ההנהגה זקנה. במכתב הוא מציע לארגן את שלושת המחתרות – האצ"ל, הלח"י והפלמ"ח ולהשתלט על המדינה – יגאל אלון  לא השיב למכתבו" (עמ' 234).

הנתון המרשים ביותר לדעתי בספר  הוא עובדת הקמתם של 114 קיבוצים שהוקמו בתקופת מלחמת העצמאות עד 1954.

"הם נוסדו בידי בוגרי תנועות הנוער הישראליות בידי נוער יהודי שהגיע מארצות המערב, בידי נוער שהגיע מדרום אמריקה ובידי נוער שעלה מבין שרידי השואה. פרק מיוחד היה פרשת הקיבוצים של יוצאי הפלמ"ח".(עמ' 234)

לצד התקופה ההרואית הזו עומד הפילוג הכואב בתנועה הקיבוצית.

"היה הכאב של ההולכים, והיה הכאב של הנעזבים. ההולך הלך מתוך בחירה אישית, ובחירתו הייתה החיזוק שלו. הנשאר – נעזב בעל כורחו, אבל כמובן, נשאר בתוך גופו ובביתו, אשר היו החיזוק שלו"  (עמ' 252).

בספר מובא ציור של הילדה נירה לב מגבעת השלושה, תיאור צבעוני של חדר האוכל שבמרכזו חומה המבדילה בין האוכלים משני הפלגים (עמ' 253).

בין הסיפורים והאנקדוטות המובאים בשם אומרים משבץ העורך תובנות משלו, שהן הסבר על  הכותרים המופיעים בספר.

הספר נחתם בחתימה אישית של מוקי צור. דברים משלו על הספר:

[...]"אני מאמין כי המפגש עם מקורות לכתיבת היסטוריה יכול להיות מקור השראה והזדהות, גם לחדד את יסוד הביקורת ואת הצורך לחפש חלופות. דווקא ידיעת העבר מסוגלת לטפח תחושה של אי ודאות, של ביקורת  ובמיוחד של ענווה לנוכח הידיעה שתחזיות של העתיד שנחזו בעבר התבררו כטעויות ואפילו חטאים" (עמ' 271).

 

הספר ערוך בחכמה חינוכית, מסע סוער לאורך 15 שנה (1939-1954) .

ספר מרתק כצידה לדרך...

 

יובל דניאלי

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

תבנית נוף קיבוצו

מגמות ותהליכים באמנות הקיבוצית לדורותיה.     "אני מאמין באמונה שלמה בנשק היצירה  האומנותית-החברתית.  הצייר והפסל – כסופר                         וכמשורר – צריכים לראות את עצמם בשרשרת הזהב של הבניין,  חבלי יסוד במפעלנו. בברית זו צפון נשק עיקרי לחיינו" (חיים אתר)   "על האמן לחדור לתוך העולם, לחוש באהבה רבה את גורלם של בני אנוש ועמים. אין אמנות למען אומנות. על האמן להיות מעוניין בכל מחוזות החיים". (מארק שאגאל)                                     תוכן עניינים : דילמת האמן הקיבוצי מקורות היצירה הקיבוצית דיאלוג בין האמן לקיבוצו האקלים הנפשי בין בתי ברל לגבעת חביבה בני הקיבוץ מוזיאונים קיבוציים     בשנת תשי"ט יצא לאור בהוצאת ההסתדרות הקובץ  "על אדמתם"

האין סוף של המינימליזם. דברים לזכרו של דניאל פראלטה.

הלב נצבט לשמע הידיעה על פטירתו של האמן דניאל פראלטה חבר קיבוץ כפר סאלד (1933-2013). הזיכרונות מציפים אותי. הכרתי את פראלטה מסוף שנות השישים , ואילך. היינו נפגשים בחדר ארגון האמנים של התק"ם בדובנוב – 10, כאשר על המפגשים בינינו האמנים הצעירים ניצחה באהבה רבה לינה רובין ז"ל (גבעת חיים איחוד , רכזת המדור של אומני התק"ם).  פראלטה כך קראנו לו, הצטייר בפני כדמות אקזוטית , דרום אמריקאנית , בעלת נוכחות מרשימה, ובעלת דעה. הוא היה שייך לחוג אמני הגליל העליון, שהקימו סביב מכללת תל חי  "אימפריה" של יצירה.  פראלטה עם דוד פיין (מעין ברוך) הזוג אילנה וטולי באומן (עמיר) יגאל מירון (אילת השחר) ועוד, היו הרוח החיה בשנות השמונים סביב מפגשי האומנות בת זמננו בתל חי. הם היו אלה שהעלו אותם על הבמה הישראלית והבינלאומית. פראלטה היה תמיד בלב העשייה והדאגה ליוצרים וליצירה הקיבוצית. היה דמות מרכזית יוזמת לטובת אמני הקיבוצים. זכיתי להיות נוכח בלא מעט ישיבות ודיונים בהשתתפותו, דעתו נשמעה תמיד מתוך הערכה ותשומת לב. הוא היה מהגרעין הקשה של אמני התנועה הקיבוצית שיצירתם לא רק השפיעה בסגנונ

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה