מעבר לגשר – מעבר לזמן

"מעבר לגשר" מאת : פלו שלח.
הוצאת "מורשת" (בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'), גבעת-חביבה.                      ספר חדש (2019) כריכה רכה  - 213  עמ'.
עריכה : עמירה הגני
עיצוב גרפי: אפרת גולן

"אני כותב פרקי זיכרונות, שבהם אני מנסה לחבר את הילד בן השש שבי, שחי במציאות הזויה, מפחידה ומבלבלת, שתשפיע על חייו לכל אורך הדרך – עם התובנות של אדם על סף שנות השמונים לחייו"(עמ' 12).

פלו שלח (יעקב שלזינגר) נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1938, ימים אחדים לפני עליית הפשיזם בסלובקיה. לאחר שחווה את איימי השואה באירופה עלה לישראל עם קבוצת ילדים, במסגרת תנועת השומר הצעיר, והתחנך במוסד החינוכי של קיבוץ גן-שמואל. לאחר שירותו הצבאי ביחידת הצנחנים נישא לנירה גזית והם הקימו את ביתם בקיבוץ, בו נולדו ארבעת ילדיהם. פלו היה פעיל בולט במסגרת הקיבוץ ומחוצה לו, ויזם פרויקטים חברתיים וכלכליים. (דברים על המחבר בדש הספר).

שחרור מחנות ההשמדה אושוויץ – בירקנאו ע"י הצבא האדום ב-27 לינואר 1945, מסמל יותר מכל את  מפלתו של הרוע הנאצי המוחלט במאה העשרים, כלפי האנושות ככלל וכלפי העם היהודי בפרט. אושוויץ חרוטה באש ואפר, במספר על הזרוע ובזיכרון הפרטי והקולקטיבי של העם היהודי, היא כתמרור אזהרה לרוע חסר גבולות שיש להישמר ממנו  בכל עת.
בעת שחרורה של אושוויץ שרדו במחנה כ - 7.650 יהודים חולים, הסובלים מאפיסת כוחות. ביניהם היו גם שני אחים שהיו ילדים:  פלו (בן השש) ושמואליק (בן האחד עשרה) לבית שלזינגר.
לב הספר " מעבר לגשר"  הוא סיפור הישרדותם של שני ילדים, אחים ששרדו את אושוויץ ללא הוריהם לצידם, נתמכים ונעזרים אח באחיו.  הם הגיבורים של מאבק ההישרדות, לא רק כנגד הרוע, אלא גם ובעיקר למען החיים, למען העתיד.
שבעים וחמש שנים לאחר שחרורו  מהתופת , מוציא לאור הילד בן השש מאושוויץ, פלו (יעקב) שלזינגר – שלח,  ספר ביוגרפי המתאר את קורותיו וקורות משפחתו (אחיו, אמו ואביו)  בה למקריות יש חלק משמעותי, מכריע ומיוחדת בהיסטוריה המשפחתית ובמיוחד זו הקשורה להישרדותה של המשפחה בתקופת השואה. "כמה מזל יכול ליפול לידי משפחה אחת ?"  שואל המחבר ומשיב: "אני מאמין ששיקול הדעת, הנחישות, עוז הרוח, כישורי ההסתגלות וחוסן נפשי – בעיקר של ההורים, כמובן – תרמו את חלקם בסיפור ההישרדות שלנו" (עמ' 76). אמו הייתה על סף המוות , ובכל זאת , בכוחותיה האחרונים הצליחה לשרוד את אושוויץ , את הנסיעה ברכבת פתוחה וחשופה לקור שהובילה אותה למחנה "ברגן בלזן". אביו יצא עם האסירים מאושוויץ לצעדת המוות, והצליח לברוח מהצעדה עם שני חברים, למרות השמירה הקפדנית של הגסטפו. וכיצד שני ילדים קטנים נעזרים במזל. שמואליק ופלו צועדים לאורך 30 ק"מ על פסי רכבת במשך יומיים לאחר שנאלצו לעזוב את מקום מסתורם בבית החרושת ללבנים.  "ידעתי שאני חייב להמשיך", כותב פלו. אני הסב לנכדים בגילם של שמואליק ופלו של אז, חרד לכל מעבר שלהם את הכביש הפנימי של קיבוצי, פן יקרה להם משהו רע עליו... האם בסיטואציה אחרת נכדיי הקטנים היו עומדים בפני הקושי האדיר ? השאלה לא מרפה, מנקרת בראש, ומעצימה את גבורתם של כותב הספר ואחיו. מספר פלו שהיו בדרך דמויות שעזרו לשני הילדים הקטנים בהישרדותם. בסופם של נדודי בריחה לאחר שהוסגרו לידי "הגרדיסטים" הסלובקים  הגיעו הילדים, האחים לאושוויץ (בראשית נובמבר 1944) , לאחר מסע של יומיים ברכבת, בעמידה ללא אוכל ואוויר לנשימה. "המזל שיחק להם" דווקא בגלל שהם היו ילדים חסרי הורים. אחרת , היו נשלחים ישר אל המוות עם אמם. גם שם במחנה ההשמדה הם נעזרו בחייל גרמני שהוציא אותם מצעדת המוות, לקראת נטישת הגרמנים את המחנה לאחר שהבין שאין סיכוי שהם ישרדו את הצעדה.  פלו היה בצריף של מבוגרים שיצאו לעבודה בשעות היום. שוטט בין הצריפים לאורך גדרות התיל, ודווקא בדידותו ,קטנותו, היא שעזרה לו.   
"מחנה בירקנאו היה אפור, השמש לעולם לא זרחה בו, השמים לא היו כחולים, ותמיד היה ריח רע באוויר" (עמ' 77).  מה עובר על ילד במציאות שתיארתי ? שואל פלו ומשיב: "הראש אמנם קטן, אבל הנפש רגישה, והיא לא אטומה למתרחש. העיניים רואות האזנים שומעות והמציאות חודרת דרכן, גם כאשר בזמן אמת הוא אינו מבין. האם נשארות בו צלקות, שהילד יישא כל חייו ?" (עמ' 52).
כותב פלו: "אני תוהה מה הביא אותי לקבל את הדין, לסבול בשקט את הכאב וההשפלה. בהגיעי לאושוויץ אף אחד לא הסביר לי את חוקי המקום ואיזו התנהגות נדרשת  מילד בן שש. אך תוך זמן קצר הבנתי כיצד עלי לנהוג" (עמ'44).

הספר מתאר באופן כמעט "אובייקטיבי", את המתרחש. מתעד במינימליזם רגשני, באופן נטול תיאורים ספרותיים עם שמות תואר. תיאור ממצה, פשוט,  כרונולוגי. בקריאה ראשונה תהייתי כיצד עומס של אירועים, של תחושות, בדידות וסכנת חיים תמידית , חוסכת במילים, לא נותנת דרור לרגשותיו. אני מבין את הדילמה של אדם על סף שנות השמונים לחייו הניגש לתאר חוויות קשות להכלה במבט וזיכרון של ילד בן שש. אולי יש בבחירת דרך כזו של כתיבה, מההגנה על עצמו ומשפחתו... הכתיבה של פלו מצטיינת בצניעותה, בעובדתיות שרק לאחר קריאה חוזרת השכלתי לחוש טוב יותר את מעלותיה ואת עומק תמצותה.
המסע להישרדותם  של שני האחים-ילדים החל על הגשר מעל הנהר ניטרה בסלובקיה. בשנת 2016 יוצא פלו עם משפחתו למסע שני בעקבות מסלול הישרדותו בשנת 1944.
 "חצינו את הגשר על נהר ניטרה, שסימל עבורי את הפרידה מההורים, והמשכנו בנסיעה בצד מסילת הרכבת , עליה פסענו שלושים קילומטר מתישים, וכואבים עד ביתם של הדודים. חציית הגשר וההליכה על מסילת הרכבת חרותים בזיכרוני ובנפשי. החזרה לשם בלוויית  אהוביי ריגשה אותי מאוד" (עמ' 210 )
הספר של פלו הוא גשר בין הזמנים בין שם לכאן. בין מציאות של ילדות אבודה ובגרות טרם עת המחויבת כדי להישרד, לבין הגשמה אישית בחיק משפחתו וקיבוצו.
פלו שלח כותב בספרו לא רק את קורותיו בתקופת השואה אלה מקדיש מקום רחב לפרקי חייו ומעשיו בקיבוצו גן שמואל, בצבא, ביחידת הצנחנים ובמלחמות ישראל. בפעילותו הציבורית ובחיק משפחתו האהובה, ובמסעותיו כעד בפולין. בחרתי לתת מקום לילד בן השש בתקופה האפלה ביותר של העם היהודי כדי להראות שלרוח האדם, התקווה שבלב וכדברי פלו עצמו, גם למזל בכל גיל יש מקום משמעותי להישרדותו . ספרו של פלו הוא ביטוי לניצחון האמתי על הרוע מבלי להיגרר לסכנת הבנאליות העורבת בכתיבה מסוג זה. 
תאריך שחרור אושוויץ ב -27  לינואר 1945 הוא גם נצחונו של הילד הקטן בן השש מאושוויץ. 

הערות:
- תאריך שחרור מחנה אושוויץ-בירקנאו ע"ע הצבא האדום מידי הנאצים הוא סמל וציון לעוד מחנות השמדה שהקימו הנאצים ברחבי  פולין:   מיידנק, טרבלינקה, סוביבור,  חלמנו. 

- "גרדיסטים". משתפי הפעולה הסלובקיים שעשו מלאכתם של הנאצים והסגירו יהודים לגסטפו.


יובל דניאלי

אין תגובות:

פרסום תגובה

רשימת כל המאמרים

"אוסף איתמר" – לזכרו של איתמר רשף "אורות וצללים" באמנות – דברים לחג האורים "בחצר הקיבוץ". "גבעת חביבה" צעירה בת –שבעים "דברות השומר" "והייה הנטע לאות ברית בינינו ובין הארץ הזאת" "יומן אחווה" 1927-1920 "לא עיר לא כפר" מחשבה אדריכלית להווה. "מדורת השבט" "מודעה למועד" - אוסף כרזות חג בקיבוץ רמת יוחנן "מסביב יהום הסער" "מתנוסס הנס על תורן" – על דגלי השומר הצעיר במלאות מאה שנים לתנועה 100 שנים לעלייה השלישית 1967 אומנות שעת מלחמה אבד לי רע אביבה אופז אביטל גבע אדריכל בונה תרבות אומנות במלחמה - שלושים שנה למלחמת לבנון הראשונה. אופוריה מלא המשכן אופק חדש לאופקים חדשים אור הנר המבצבץ ועולה מבין סדקי האוהל אייבי נתן אמנות במרחב הציבורי הקיבוצי אמנות החיים אפמרה אראלה הורוביץ ארבעה יוצרים - המאחד והשונה שביניהם אריה אהרוני אריה רוטמן ארכיונו של מועמד לבגידה אשר בנארי אתר שיירת יחיעם באוהאוס בונים את ישראל בועז טל בין ג'וערה לעין השופט בין להבות "סטולין" למגילת רות בני ברק בעקבות תערוכתו של עמרי טלמור בשיר ובחרט בתנועה מתמדת גבעת חביבה גבעת חביבה כיום – דף להפצה בעלוני הקיבוצים גורם אנושי גלויות הועד למען השלום בישראל גרפיקה קיבוצית דוד פרלמוטר בעין מצלמתו דליה דנון דן אמיתי האדריכלות של מנחם באר האין סוף של המינימליזם האיש שלא הלך ב"תלם" האם קיימת גרפיקה קיבוצית האמן הקיבוצי ודרכו אל הגרפיקה הארכיון מבקר בתערוכה הגדת התשעים הגדת פסח קיבוצית הגה אניית השלום הגרעין והקליפה הדגל האדום כאיקון אומנותי. הדימויים החזותיים שבהגדה- פתיחות מול סגירות. הזבוב על קיר ילדותנו החטיבה ההסטורית בחבצלת הטעם הקיבוצי הידיד של השדות החרושים הכרזה המאוירת המוזות לא שתקות יובל דניאלי המילה לא שוכחת המפות של נועם רבינוביץ המקצוע: גרפיקה הסמל הגראפי של הקיבוץ הסמל הקיבוצי הפעלה הציירת שלא התעלמה מהחלשים הקורא בקפה הקיבוץ בתרבות ובחברה הישראלית הקיבוץ כמותג פרסומי הקריקטורה הקיבוצית הקריקטורה הקיבוצית. הרהורי ארכיונאי מתעד הרפת כמשל - הרהורי חג הביכורים השנים המופלאות של "הפועל המעפיל". חג עצמאות חג פורים חדר אכילה ובליבו חומה טולי (שאול) באומן טנק מצופה בנצנצים. (על דמותו של צה"ל בגלויות ברכה לשנה טובה) יד יערי יד יערי יום יום יד שניה יובל דניאלי יוחנן סימון יוסי וסיד – נופי אשליה אורבניים יניב שפירא יסטוריה במבט אדריכלי ישראל פיינמסר כנס גבעת חביבה השלישי לבנות ולהיבנות בה לוח המודעות הקיבוצי ליאון המדפיס לירות בתוך הנגמ"ש למראית עין למראית עין – ספר צילומים חדש למתי חלילי. מאיר דרום – צילומים מארץ סין – תערוכת צילום באולם המופעים בעין השופט מועצה אזורית מנשה מוקי צור מנדל שרל מסע לאין קץ מעגלי שייכות מצעד השומריות מרכז אמנות גבעת חביבה מרכז אמנות משותף גבעת חביבה משה לפידות משכן לאמנות בעין חרוד מתחת לפנס מתחת לפנס 5 נדב מן נפתלי אופנהיים נשף מסכות נתינה שכל כולה קבלה סיור אנתרופולוגי סיור אנתרופולוגי בבני ברק סיור בעקבות האדריכלות של גבעת חביבה סמל חג הקיבוץ סמלי עצמאות עינת אמיתי עלוני קיבוץ עלי אלון עמי ואלך ענת לידרור פבל וולברג פורים פורסים פרופ' גילה בלס צבע משותף – אומנות פלסטית במרחב הציבורי הקיבוצי צוותא צילה ליס צילום אדריכלי קום והתהלך בארץ קיבוץ הזורע קיבוץ נחשון קיבוצניק בבני ברק קפריסין ראוותנות מול צניעות ראוף אבו – פנה רדכי אמיתי רודא רודא ריילינגר רוני רכב רלי אברהמי רפי מינץ שבועות שדות שבעמק שושנה לב שי לילדנו שלוש הגדות מיוחדות לפסח שם מלחמה משתוללת כאן שותלים ורוקדים. שמואל מסטצ'קין שמחת המעשה תבנית נוף שדותיו – מחווה אומנותי לחג הביכורים תמיר קרתא תערוכה תנועתנו בקפריסין תערוכות תפריט פועלים תרבות וחברה